אי הגשת בקשה לקבלת כספי קרן פנסיה כתשלום חד פעמי הביאה לאובדן זכות

מדובר בתביעה, שעניינה סירוב קרן הפנסיה להיענות לפניית תובע למשוך את הכספים, אשר נצברו לאביו המנוח במהלך השנים

עו"ד ג'ון גבע
עו"ד ג'ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדונה תביעתו של גלעד גולדשטיין, היורש החוקי של חיים צבי גולדשטיין ז"ל, ("התובע"), על ידי עו"ד גיל ורגון ועו"ד אבי גבאי, כנגד קרן הביטוח ופנסיה של פועלי בניין ועבודות ציבוריות א.ש. בע"מ ("הנתבעת" – "קרן הפנסיה"), על ידי עו"ד תומר אלטוס. פסק הדין ניתן באוגוסט 2017, בהיעדר הצדדים, מפי השופט שמואל טננבוים, סגן הנשיא.

עובדות המקרה:

מדובר בתביעה, שעניינה סירוב קרן הפנסיה להיענות לפניית תובע למשוך את הכספים, אשר נצברו לאביו המנוח במהלך השנים. המנוח היה מבוטח בקרן הפנסיה, והתובע הינו יורשו החוקי בהתאם לצו ירושה. לאחר פטירתו פנה לקרן הפנסיה בבקשה למשיכת הכספים שנצברו למנוח במהלך השנים, אולם נענה, כי אין באפשרותו למשוך את הכספים, וזאת משום שמועד משיכת הכספים, על פי תקנון הקרן, חלף. משלא נענה, פנה באמצעות בא כוחו לקרן הפנסיה במכתב דרישה למשיכת הכספים הצבורים, ונענה במכתב, לפיו יידעה את המנוח, כי אפשרות משיכת הכספים מוגבלת ל-60 יום מחודש הזכאות לתשלום קצבת זקנה כאמור בסעיף 48ב' לתקנון הקרן.

בית הדין האזורי לעבודה קבע, כי מערכת היחסים הפנימית שבין קרנות הפנסיה לבין מבוטחיהן מושתתת על יסודות השוויוניות, ההדדיות והגשמת המטרה הסוציאלית. על פי עקרונות אלה, ובשים לב לכך שהביטוח בקרנות הפנסיה הוא ביטוח שיתופי, קבע בית הדין הארצי, כי היחסים בין חבר קרן פנסיה לבין הקרן הם יחסים חוזיים, שעה שתקנון הקרן מהווה את החוזה שבין הצדדים. תקנון הקרן הוא המחייב בעת שנבחנת זכאות החבר או מוטביו. בית הדין קבע, כי קרן פנסיה אינה רשאית להתקשר בהסכם פרטני שמעניק זכויות עודפות, ועומד בניגוד לתקנון הקרן. על קרן הפנסיה חלות חובות מוגברות, כגון חובת הגילוי נאות. חובות אלה נובעות מכוח עיקרון תום הלב. כפי שנפסק, ביחסי מבטח-מבוטח יש לשני הצדדים חובת גילוי מוגברת. חובת גילוי זו חלה על המבוטח, שחייב לגלות למבטח כל פרט רלוונטי לסיכון ביטוחי. חובה זו חלה במשנה תוקף על המבטח. לא די בכך, שתניות פטור תהיינה קיימות בפוליסת ביטוח. מכוח עקרון תום הלב, חייב המבטח לגלות למבוטח כל תניה העלולה לפגוע בו, הן בעת המשא ומתן והן בזמן קיום היחסים בין המבוטח למבטח.

בית הדין קבע, כי במקרה זה הוכח, שקרן הפנסיה שלחה למנוח דוחות שנתיים, כשבגב הדוח נרשם באופן ברור, כי מבוטח שעברו 60 ימים מחודש הזכאות הראשון שלו לקצבת זקנה, לא יהא זכאי למשיכת הכספים בסכום חד פעמי. זאת בהתאם לאמור בתקנון. התובע אישר, כי הדוחות הגיעו לבית המנוח, ואף היה מודע ונחשף לחלקם. הדברים שנכתבו בדף ההסבר המצורף לדוח נוסחו בשפה שאדם מן היישוב, גם אם אינו משכיל או בקיא בתחום הביטוח, יכול להבינה ולפעול בהתאם. אם הוא מתקשה בקריאה או בהבנת הדברים – מצופה ממנו, כי יפנה לאדם קרוב שיסייע בידו, או לכל הפחות, שיפנה לקרן כדי לקבל הבהרות. משהמנוח לא פעל כאמור ולא עשה את המינימום המתבקש נוכח הודעת הקרן, אין לזקוף לחובת הקרן את מחדלו.

כמו כן, קבע בית הדין, כי אין חולק, שהמידע בדבר זכויות משיכת כספים מהקרן מצוי בתקנון קרן הפנסיה, הפתוח לעיון לכלל האוכלוסייה, והוא מפורסם באתר האינטרנט של קרנות הפנסיה. יתירה מכך, ציין בית הדין, וכפי שנפסק, חזקה על עמיתים בקרנות הפנסיה, כי הינם מודעים להוראות התקנון. בנוסף לכל האמור, שלחה קרן הפנסיה למנוח מכתב בדיקת זכויות כחצי שנה לפני הגיעו לגיל קצבת זקנה, כמתחייב בהוראות תקנות מס הכנסה. מכתב זה נשלח לכתובת המנוח המופיעה ברישומי הקרן, והיא הכתובת אליה שלחה הקרן את הדוחות השנתיים.

בית הדין הגיע למסקנה, כי קרן הפנסיה עמדה בחובת הגילוי המוטלת עליה, ויידעה את המנוח בדבר זכויותיו למשיכת הכספים, כקבוע בהוראות תקנון הקרן. מאחר שחלפו למעלה מ-60 ימים מהמועד בו יכול היה המנוח למשוך כספים בסכום חד פעמי, זכויותיו היחידות של המנוח בקרן הפנסיה הינן זכויות של קבלת קצבת זקנה. זכאותו של התובע כיורש הינה לקבלת סך הקצבאות אותן היה זכאי המנוח לקבל בחייו.

בית הדין הדגיש, כי קרן הפנסיה מחויבת לפעול בהתאם לתקנונה. סעיף 48 לתקון הסדיר את האפשרות של משיכת כספים בסכום חד פעמי, תוך שבירת קרן הפנסיה, על ידי המבוטח עצמו, בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף. בהתאם להוראות התקנון, משיכת כספים מהקרן שלא בדרך קצבה אפשרית רק עד 60 יום מתאריך הזכאות לקבלת קצבת זקנה. חודש הזכאות הראשון של המנוח לקבלת קצבת זקנה היה פברואר 2015, כאשר המנוח הלך לעולמו באוגוסט 2015. כלומר, במהלך 60 הימים שעברו מחודש הזכאות הראשון של המנוח לקצבת זקנה לא הגיש המנוח או מי מטעמו בקשה למשיכת כספים בסכום חד פעמי מקרן הפנסיה. בנסיבות העניין, למנוח בחייו לא קמה זכאות למשיכת הכספים בסכום חד פעמי מקרן הפנסיה, ומשכך, זכות שכזו אף לא קמה לתובע כיורש המנוח. קרן הפנסיה צירפה לכתב ההגנה שלה את עמדת הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר, שניתנה במסגרת הליך משפטי אחר שהתנהל בבית הדין, ושבמסגרתה הביע עמדתו, כי המועד שבו הופך מבוטח לפנסיונר, הוא המועד שבו הגיע לגיל קצבת זקנה.

לסיכום:

בית הדין דחה את התביעה ולא פסק הוצאות.

עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

Be the first to comment

Leave a Reply