במקרים בהם נטען כי יש להכיר בשיהוי בקבלת טיפול רפואי כ"תאונה בעבודה" – יש להצביע על זיקה בין העבודה לעיכוב בטיפול / מאת עו"ד ג'ון גבע

על פי הפסיקה האחרונה, בתביעה נגד מלל יש להצביע על זיקה בין העבודה לשיהוי בקבלת הטיפול

הגנה מפני סיכונים בעבודה. מקרי מוות מאוחרים לא ייחשבו כתאונת עבודה אם לא הוכח קשר ישיר
הגנה מפני סיכונים בעבודה. מקרי מוות מאוחרים לא ייחשבו כתאונת עבודה אם לא הוכח קשר ישיר

בבית הדין הארצי לעבודה נדון ערעורן של אילנה פיליפ ("המערערת 1") על ידי עו"ד יונה סירוטה וסיגלית ברזילי ("המערערת 2") על ידי עו"ד דן גנון כנגד המוסד לביטוח לאומי ("המשיב" – "המל"ל") על ידי עו"ד חגי פרנקל. פסק הדין ניתן במאי 2018, בהיעדר הצדדים, מפי הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט משה טוינה. נציגי הציבור: נציגת ציבור (עובדים) מיכל בירון-בן גרא, נציגת ציבור (מעסיקים) אושיק פלר.

עובדות המקרה: המערערות, אלמנות המנוחים, הגישו, כל אחת בנפרד, תביעות למשיב – המל"ל לגמלת תלויים בגין מות המנוחים. התביעות נדחו בנימוק, כי מות המנוח איננו תוצאה של "פגיעה בעבודה". בערעורים נטען, כי היעדר טיפול רפואי במועד, בשל נסיבות הקשורות בתנאי העבודה של השניים, היא שהביאה לתוצאה הקטלנית: עיכוב במתן טיפול רפואי, בעניינו של בעלה המנוח של המערערת 2 – ברזילי ז"ל; נזק שנגרם כתוצאה מעיכוב פינוי בעניינו של בעלה המנוח של המערערת 1 – פיליפ ז"ל.

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת

פסק הדין: בית הדין קבע, כי בערעורים לא הונחה תשתית עובדתית הדרושה להעלאת טענות המערערות, לפיה היעדר טיפול רפואי במועד, בשל נסיבות הקשורות בתנאי העבודה של השניים, היא שהביאה לתוצאה הקטלנית: עיכוב במתן טיפול רפואי, בעניינו של ברזילי ז"ל; נזק שנגרם כתוצאה מעיכוב בפינוי בעניינו של מר פיליפ ז"ל. לאור האמור, דין הערעורים להידחות בהעדר בסיס עובדתי לטענה המשפטית, לפיה ניתן להכיר בעיכוב בטיפול הרפואי, כתאונת עבודה.

בית הדין הוסיף, כי כדי לזכות בקצבת תלויים חודשית לפי סעיף 131 לחוק הביטוח הלאומי, נדרש קיומם של שלושה יסודות מצטברים: קיומה של פגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק; מותו של המבוטח; קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לפטירתו של המנוח. פגיעה בעבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הנ"ל, כפגיעה שמקורה מאחת החלופות המנויות בסעיף – "תאונת עבודה" או "מחלת מקצוע". בערעורים שבמקרה זה החלופה הרלוונטית עניינה "תאונת עבודה".

בית הדין ציין, כי "תאונת בעבודה" ביחס לעובד שכיר, היא "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו". בהקשר זה נפסק, כי לצורך הוכחת "תאונת תעבודה" נדרש להראות, כי התרחש אירוע תאונתי (לרבות בדרך של אירועים תאונתיים חוזרים ונשנים שהוכרו כמיקרוטראומה), וכי קיים קשר סיבתי בינו לבין נזק פיזיולוגי. עוד נדרש להוכיח, כי האירוע התאונתי התרחש "תוך כדי" ו"עקב" העבודה (מעין קשר סיבתי בין התאונה לעבודה), כאשר בעת בחינה זו לא די דרך כלל במבחן האלמלא הרחב (האם לולא העבודה לא הייתה התאונה מתרחשת במקום ובזמן שקרתה), אלא נדרש לבחון גם את מידת הזיקה או הקירבה/ריחוק בין האירוע לבין העבודה.

מכאן, קבע בית הדין, בהתאם להלכה הנוהגת, לא די בקיומו של קשר סיבתי עובדתי-ראשוני (מבחן ה"אלמלא לא") בין אירוע שהתרחש מחוץ לגדרי העבודה והתבטא בפגיעה במבוטח, כדי להכיר באירוע שכזה כתאונה בעבודה. בנוסף לקיומו של קשר סיבתי שכזה, נדרשת מידה של זיקה בין האירוע לבין העבודה. משכך, במקרים שבהם נטען, כי יש להכיר בשיהוי בקבלת טיפול רפואי כ"תאונה בעבודה", יש להצביע על זיקה שבין העבודה ותנאיה לשיהוי בקבלת הטיפול הרפואי.

בית הדין פסק, כי בעניינו של מר פיליפ ז"ל, אין לקבוע אם אכן היה שיהוי במתן טיפול רפואי למנוח (משלא הובהרו נסיבות המוות), וככל שהיה שיהוי שכזה, את סיבת השיהוי. שכן, העובדה שהמנוח עבד בעת הרלוונטית בטרקטור בשדה, עדיין איננה מחייבת את המסקנה, כי השיהוי בקבלת טיפול רפואי נבע דווקא בשל הימצאות המנוח בשדה. בעניינו של המנוח ברזילי ז"ל, גם אם יש ממש בטענה, כי העיכוב בפינויו באמצעות ניידת נט"ן נבע בשל חוסר המודעות של צוות הנט"ן את דרכי הפינוי במגדל המשולש במגדרי עזריאלי בתל אביב, לא ניתן על בסיס טענה זו, להכיר בעיכוב בפינוי הרפואי כתאונה בעבודה, בהיעדר זיקה בין הסיבה לעיכוב בפינוי לבין העבודה. שהרי לפי טענה זו, הסיבה לפינוי בעיכוב היא חיצונית לעבודה – חוסר המודעות של צוות הנט"ן בדרכי הפינוי.

לסיכום: בית הדין דחה את הערעורים ללא צו להוצאות.

 

Be the first to comment

Leave a Reply