בית הדין הארצי לעבודה חייב עובד להחזיר למעסיקיו כ-250 אלף שקל לאחר שבע שנים

בית הדין שם קץ לניסיון של קבלנים עצמאיים ליהנות משני העולמות וקבע כי העברת קבלן עצמאי למעמד עובד שכיר אינה מהווה הרעת תנאים המזכה בפיצויי פיטורין

 

בית הדין הארצי לעבודה, בפסק דין עקרוני הפך את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, וחייב את יוסף חורש להחזיר את פיצויי הפיטורים שנפסקו לזכותו לפני יותר משבע שנים ממועד תשלומם כשהם צמודים ונושאי ריבית ממועד תשלומם.

יוסף חורש נקלט לעבודה במשרד ויצמן יער בשנת 1996 כעובד, אך סמוך לאחר מכן עבר, לבקשתו, להגיש שירותים כעצמאי. מקץ כ-13 שנה, טען חורש כי למרות העסקתו כעצמאי, הוא למעשה עובד. בעקבות זאת, הציע משרד ויצמן יער לחורש להיות מועסק כעובד תוך התאמת תנאי עבודתו למעמד זה, אך חורש סרב לנהל מו"מ על תנאי עבודתו כשכיר. בעקבות זאת, העביר המשרד את חורש להעסקה כעובד באופן חד צדדי. חורש סירב להשלים עם המהלך ולא שיתף עמו פעולה תוך שהוא מנסה להישאר במעמדו הלא מוגדר. משהתעקשו מעסיקיו על המשך עבודתו רק כשכיר, טען חורש כי הוא אולץ על ידי מעסיקיו לחתום על החוזה כקבלן עצמאי וכי בעקבות סירובו לחתום על החוזה החדש כקבלן החלו מעסיקיו "לייבש" אותו בהעברת תיקים וכי הפיכתו לעובד שכיר באופן חד צדדי היא פגיעה במעמדו והרעה מוחשית בתנאי עבודתו. חורש התפטר תוך שהוא טוען כי הנו בחזקת מפוטר ולפיכך מגיעים לו פיצויי פיטורים.

בית הדין האזורי לעבודה העדיף בהקשר לטענות אלה את עדות הבעלים אשר ויצמן וקבע בין השאר "כי הוא אינו מקבל את טענות חורש כי הוא אולץ לחתום על הסכם קבלני". עם זאת, הוא קבע כי מדובר בהתפטרות המזכה בתשלום פיצויי פיטורים ופסק לזכות חורש פיצויי פיטורים. על פסק הדין הזה הגישו ויצמן יער, באמצעות עו"ד רונית יפה ועו"ד בינה בן שדה, ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

בית הדין הארצי קיבל את הערעור של ויצמן יער וקבע בפסק דינו (השופטים: הנשיא יגאל פליטמן, השופטת סיגל דוידוב מוטולה והשופט משה שלום טווינה) כי פעולות לצורך הגדרת מערכת היחסים שבין הצדדים כיחסי עובד מעסיק, אינן יכולות להיחשב, כשלעצמן, כפגיעה בתנאי העסקה המקנה את הזכות להתפטר בדין מפוטר.

בית הדין הארצי בחן את עובדות המקרה וקבע, כי משרד ויצמן יער עשה מאמץ להגיע להסכמה עם חורש לגבי העברתו למעמד של עובד שכיר, תוך שמירה הוגנת על מתכונת ההתקשרות מבחינה כלכלית. נקבע כי חורש הוא זה אשר סירב לשתף פעולה בקשר לכך, סירב לחתום על חוזה העסקה החדש, סירב להגדיר את מעמדו וניסה ליהנות משני העולמות.

בית הדין הארצי קבע כי חורש הועבר בדין למעמד של עובד, וכי העברתו נעשתה על ידי משרד ויצמן יער בהוגנות (הן במישור התהליכי והן מבחינה כלכלית). נקבע כי מבחינה מהותית היה זה חורש אשר בחר לסיים את ההתקשרות. נקבע כי נסיבות אלה אינן מהוות הרעה מוחשית בתנאי העסקה, ועל כן חורש אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים. מאחר שחורש סירב לשתף פעולה עם המהלך ולא הציג נוסחה מטעמו, עלה כי לא היה "ייבוש" בהעברת התיקים לטיפולו ונפסק כי אינו זכאי גם להפרשי השכר שנפסקו לזכותו באזורי בפסק הדין מושא הערעור.

בית הדין הארצי אישר את קביעת האזורי, לפיה: "התנהלותו של התובע אשר ביקש ליהנות משני העולמות, מחד גיסא להמשיך ליהנות מהטבות המס הגלומות במעמדו כעצמאי, ומאידך גיסא לזכות, בהמשך הדברים להטבות כשל עובד מעוררת קושי", ונתן לכך ביטוי בפסיקתו. בית הדין הארצי היה ער ליתרונות שהיו לחורש בהתקשרות כעצמאי. הוא הפנה לדוחות המס שחורש הגיש, מהם עולה כי הוא דיווח על הוצאות בשיעור 40%-30% מהכנסותיו ובכך הקטין באופן משמעותי את הניכויים למס הכנסה ולביטוח לאומי, וקבע כי עניין זה הוא נושא לבחינת רשויות מס הכנסה וביטוח לאומי.

בית הדין קבע בנוסף, כי יש לתת משקל גם לעובדה כי מיד לאחר שחורש סיים את עבודתו במשרד ויצמן יער, הוא המשיך לעבוד במשרד חקירות אחר במתכונת של קבלן עצמאי – קרי בדיוק כפי שעבד אצל ויצמן יער. חיוב ויצמן יער בפיצוי פיטורים בוטל וחורש חויב להשיב את הפיצויים ששולמו לו בסך כ-250 אלף שקל. זאת, על אף שחלפו יותר משבע שנים ממועד תשלומם. בנוסף חורש חויב בתשלום הוצאות משפט.

חורש יוצג בתביעה בבית הדין האזורי ובערעור בבית הדין הארצי לעבודה על ידי עו"ד עדי ינקילביץ.

את תגובת הנתבע לא ניתן היה להשיג.

Be the first to comment

Leave a Reply