בית הדין פיצה עובדת שפוטרה לא כדין בתקופת הריונה

התובעת הגישה תביעה כנגד שתי הנתבעות, יחד ולחוד, ודרשה פיצוי מכוח חוק עבודת נשים. בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי התובעת מעולם לא פנתה אליה או למי מטעמה ולא ציינה כי היא בהיריון או כי פוטרה מהנתבעת בעודה בהיריון או ביקשה עבודה חלופית. הפיצויים עמדו על כמעט 100 אלף שקל

פיצויים של כמעט 100 אלף שקל לעובדת בהיריון

בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב יפו נדונה תביעתה של פטמה גאבר אשר יוצגה על ידי עורך דין אורן טל, כנגד מגה קמעונאות בע"מ – בפירוק וכנגד לין ביכלר משאבי אנוש בע"מ, אשר יוצגו על ידי עורכי הדין מיכל ספקטור דנינו ואסף אוסלקה. פסק הדין ניתן ב-16 ליולי 2018, בהיעדר הצדדים, מפי השופטת, אב בית הדין, עידית איצקוביץ וצביה דגני נציגת ציבור מעסיקים.

התובעת התקבלה לעבודה אצל לין ביכלר, חברה המספקת כוח אדם ושובצה לעבודה בחנות השייכת לרשת מגה בכפר סבא, כקופאית. במועד פיטוריה, התובעת הייתה בחודש השני להריון, עובדה שהייתה ידועה הן לעובדי הנתבעת והן למנהליה. בסמוך להודעת הריונה של התובעת, היא ניצלה מספר ימי מחלה לצורך בדיקות רפואיות ולאחר מכן ביקשה ימי חופשה לרגל חתונת אחיה. כשחזרה לעבודה, ביקשה האחראית עליה שתשוחח עם מנהל הסניף. המנהל אמר לתובעת שהיא מפוטרת מאותו יום. כשביקשה התובעת לדעת את הסיבה לפיטורים, השיב: "אין מה לעשות, אני לא יכול עם ימי המחלה האלה כל הזמן, וחוץ מזה יש צמצומים".

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת

התובעת הגישה תביעה כנגד שתי הנתבעות, יחד ולחוד, ודרשה פיצוי מכוח חוק עבודת נשים (עד לתום התקופה המוגנת – חודשיים לאחר תום חופשת הלידה), פיצוי על נזק לא ממוני לפי חוק עבודת נשים וחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, פיצויי פיטורים, פיצוי בשל הפרת חובת השימוע, פדיון חופשה, הפרשות לפנסיה, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פיצוי בגין חוק הפרת חוק הודעה לעובד על תנאי העבודה וכן פיצוי בגין עוגמת נפש.

במהלך ההליכים התביעה כנגד מגה נמחקה ולכן פסק הדין מתייחס אך ורק לתביעה נגד לין ביכלר – הנתבעת.

בכתב הגנתה טענה הנתבעת כי התובעת מעולם לא פנתה אליה או למי מטעמה ולא ציינה כי היא בהיריון או כי פוטרה מהנתבעת בעודה בהיריון או ביקשה עבודה חלופית. בנוסף, נטען כי לפי סעיף 12א לחוק העסקת עובדים, אסור להעסיק עובד באמצעות חברות כוח אדם למעלה מ-9 חודשים ובשלב שבו פוטרה (לאחר 8 חודשי העסקה באמצעות הנתבעת) כבר סוכם על קליטת העובדים במגה, ובמועד פיטוריה כבר הייתה התובעת עובדת ישירה של מגה.

בנוגע לשאלה האם התובעת פוטרה, בית הדין התייחס להצהרתו של בעלה של התובעת שלפיה לאחר שיחת הפיטורין עם מנהל הסניף, התקשר לנתבעת וביקש שימצאו לאשתו מקום עבודה אחר תוך הדגשה כי התובעת פוטרה כשהיא בהריון. לטענתו, הוא דיבר עם עובדת המקום אשר אמרה לו כי מאחר שאשתו בהריון, אין סיכוי למצוא לה מקום עבודה. שני הצהירה כי אינה זוכרת את השיחה ואם הייתה מקבלת שיחה שכזו הייתה פונה בקשר לכך למנהליה. בית הדין קיבל את גרסת התובעת וקבע, נוכח מכלול הראיות, ונוכח העובדה שהנתבעת לא זימנה את מנהל הסניף לעדות למרות שלא הייתה כל מניעה לכך, כי הוכח שהתובעת פוטרה. בנוסף, בית הדין קבע כי לא נסתרה הטענה שעובדת ציינה (שוב) שהיא בהיריון בשיחה עם נציגי הסניף.

בנוגע לשאלה האם התובעת הייתה עובדת של הנתבעת בעת פיטוריה, בית הדין ציין כי לפי הוראות חוק העסקת עובדים, אחרי תשעה חודשים על מזמין העבודה לקבל את העובד ישירות כעובד שלו, ולא ניתן להמשיך לעבוד כעובד של חברת כוח אדם. התובעת עבדה בפועל 8 חודשים בעת סיום העבודה, כך שהיא לא הגיעה למקסימום המותר על פי חוק. כמו כן, עד לחודש שבו פוטרה התובעת קיבלה תלושי שכר של הנתבעת, לין ביכלר, שהייתה רשומה כמעסיקה. משכך, קבע בית הדין, שהתובעת הייתה עובדת של הנתבעת בעת פיטוריה שנעשו בניגוד להוראות  סעיף 9 לחוק עבודת נשים לפיו: "לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לתקופת לידה והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה".

הנתבעת טענה כי התובעת לא קיימה את חובתה להקטין את נזקה, בכך שלא הגישה תביעה לדמי אבטלה ולא חיפשה עבודה. בדיון, התובעת העידה כי חיפשה עבודה אך לא הצליחה למצוא ועדות זו לא נסתרה. כמו כן, תקופת העבודה אצל הנתבעת לא הייתה מספקת כדי לזכות אותה בגמלה ולא הוכח שהייתה לה "תקופת אכשרה" אשר הייתה מזכה אותה בדמי לידה ו/או דמי אבטלה. משכך, קבע בית הדין, כי לא ניתן לראות בתובעת כמי שלא הקטינה את נזקה.

בית הדין פסק לתובעת פיצוי בגין נזק ממוני בסך של 55 אלף שקל מכוח סעיף 13א(ב)(1) לחוק עבודת נשים, פיצוי על נזק לא ממוני בסך של 35 אלף שקל, פיצוי על סך של 6,500 שקל בגין הפרת חובת השימוע, וכן סכומים בגין פדיון חופשה, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, הודעה מוקדמת ופיצויי פיטורים. כמו כן נקבע כי הנתבעת תשלום לתובעת סך של 15 אלף שקל בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

** עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי.

Be the first to comment

Leave a Reply