בית המשפט: יורש יוכל למשוך את כספי הפנסיה של אביו מהקרן למרות שבקשתו לא נעשתה בזמן

עו"ד ג'ון גבע

בבית הדין הארצי לעבודה, התברר ערעורו של גלעד גולדשטיין, אשר יוצג על ידי עו"ד גיל ורגון ועו"ד אבי גבאי, כנגד קרן הביטוח ופנסיה של פועלי בניין, אשר יוצגה על ידי עו"ד שרון שביט כפתורי ועו"ד תומר אלטוס. פסק הדין ניתן ב-29 באוקטובר 2018 בהיעדר הצדדים, מפי השופט רועי פוליאק, השופטת חני אופק גנדלר, השופט מיכאל שפיצר, נציג ציבור עובדים נתן מאיר ונציגת ציבור מעסיקים ברכה סמו.

המערער הוא בנו ויורשו היחיד, לפי צו ירושה, של חיים צבי גולדשטיין ז"ל. המנוח נמנה עם המבוטחים בקרן הפנסיה המקיפה של המשיבה מחודש יולי 1985 ועד

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת

לחודש ינואר 1999. בתחילת 2015 הגיע המנוח לגיל פרישה והיה זכאי לקבלת קצבה החל מהחודש העוקב (פברואר 2015). דע עקא, המנוח, אשר היה במצב סיעודי בשנה שקדמה למועד הגיעו לגיל פרישה וטופל על ידי המערער, נפטר שמונה חודשים לאחר מכן עוד בטרם שולמו לו תשלומים כלשהם מהקרן.

המערער טוען כי הוא זכאי למשוך את כספי המנוח מהקרן. המשיבה, לעומת זאת, טוענת כי המערער זכאי לקבל את תשלומי קצבת הזקנה שעל הקרן היה לשלם למנוח בשבעת החודשים שמעת שקמה זכאותו לקבלת קצבת זקנה ועד לפטירתו בלבד.

בית הדין הבהיר את הרקע למחלוקת בין הצדדים. על פי בית הדין, תכליתה של קרן הפנסיה היא תשלום קצבאות באירועים מזכים ולא תשלום של סכומים חד פעמיים. עם זאת, בתקנה 48 לתקנון האחיד החל על מבוטחי קרנות הפנסיה הגרעוניות בהתאם לפרק ז1 של חוק הפיקוח שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981 (התקנון האחיד), מוקנית למבוטח הזכות למשיכת כספים מהקרן, חרף קבלת קצבה, בהתקיים תנאים מסוימים ובהם הגשת בקשה מתאימה. ואולם, בתקנה 48(ב) לתקנון האחיד נקבע, בין היתר, כי מבוטח שחלפו למעלה משישים ימים מחודש הזכאות הראשון שלו לקבלת קצבת זקנה, לא יהיה רשאי למשוך כספים שנצברו בחשבונו בקרן. בנסיבות המקרה, אילו היה המנוח מגיש בקשה בתוך שישים ימים ממועד הזכאות הראשון לקבלת קצבת זקנה, היה זכאי למשוך את הכספים שהצטברו בחשבונו, אך משלא הגיש את הבקשה, והבקשה הוגשה לראשונה על ידי המערער, בסמוך לאחר פטירתו של המנוח, לא קיימת זכאות למשיכת הכספים לפי התקנון האחיד וזכאותו היחידה מצטמצמת לזכאות לקבלת סכומן של קצבאות הזקנה שהיה על הקרו לשלם למנוח בחודשים פברואר-אוגוסט 2015. מבחינה כספית, הפער הוא בין סכום משיכה של כ-200 אלף שקל לבין שבע קצבאות חודשיות בסכום של 12,600 שקל בלבד.

בית הדין מצא כי בנסיבות המקרה, לא נשלחה הודעה המפרטת את זכויותיו כמצוות תקנה 41לא לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולניהול קופות גמל), התשכ"ד-1964. על פי תקנות אלו, שישה חודשים לפני שהגיע עמית לזכאות לקיצבה, הקופה אמורה לשלוח לו הודעה המפרטת את זכויותיו. על פי בית המשפט לא מפורטת כתובת כלשהי בהודעה הסטטוטורית שהציגה המשיבה, וכי לא מדובר במקרה. משיחה טלפונית בין המערער לנציגת שירות בקרן ואשר הוקלטה על ידי הקרן והוגשה כראיה, עולה כי קיימת בעייתיות בכל הקשור לנתוני המנוח במערכות הממוחשבות של הקרן וכי בקרן מופיע מספר שגוי של תעודת הזהות של המנוח. על פי בית המשפט, היעדר הכתובת, הבעייתיות במערכות הממוחשבות והשגיאה במספר תעודת הזהות, מעלים ספק בנוגע לשאלה האם ההודעה הסטטוטורית נשלחה והתקבלה.

בית המשפט לא מצא בסיס בדין לחיוב הקרן במשלוח ההודעה בדואר רשום ומצא כי היא רשאית לשלוח הודעות בדואר רגיל. לאחר מכן, ציין את סעיף 57ג לפקודת הראיות, התשל"א-1971 על פיו: "מקום שחיקוק מתיר או מחייב להמציא מסמך על ידי הדואר…רואים את ההמצאה – אם אין הוראה אחרת משתמעת – כמבוצעת:…(1) אם דוור מכתב המכיל את המסמך והמען על המכתב היה כשורה ודמי המשלוח שולמו מראש או שהמכתב היה פטור מתשלום דמי דואר או נושא עליו סימן המעיד כי הוא נשלח בשירות המדינה". על פי בית המשפט, החזקה אינה יכולה לחול מקום בו המען מוטעה או שאינו מופיע.

המשיבה הוסיפה כי ההודעה נכללת בתקנון האחיד אשר תוכנו מפורסם ברבים ותוכנה אף מפורט בחלקם האחורי של הדוחות השנתיים שנשלחו למנוח, ואשר לא היה חולק כי לפחות חלק מהם הגיעו למענם, כך שהמנוח והמערער ידעו או היו צריכים לדעת על ההודעה.

בית הדין דחה את הטענה ואזכר את הלכת רפפורט על פיה על הקרן מוטל, מכוח חובת הנאמנות וחובת תום הלב המוגברת, לנקוט באמצעים מתאימים על מנת ליידע את המבוטחים בצמתים של קבלת החלטות מהותיות. הלכת רפפורט שאבה את חובת הגילוי מהדין הכללי בעוד בנסיבות המקרה, נקבע, הופרה חובה סטטוטורית מפורשת בסוגיה מהותית ביותר לחוסך הפנסיוני אשר משתיקה את הקרן מלטעון שהבקשה למשיכת כספים הוגשה באיחור.

בית הדין הוסיף כי בהכרעתו נתן את דעתו להנחה לפיה מבוטח סביר במצבו של המנוח היה בוחר בקבלת סכום המשיכה הגבוה או שוקל זאת, לעיתוי המוקדם של פניית המערער למשיכת הכספים ולהיקף הפגיעה בנסיבות בהן למעלה מ-13 שנות חברות בקרן הפנסיה היו נמחקות, כמעט במלואן, עקב אי הגשת בקשה במועד.

לסיכום, הערעור מתקבל כך שהמערער זכאי למשוך את כספי המנוח מהקרן. המשיבה חויבה בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד.

** עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

Be the first to comment

Leave a Reply