בנק מרכנתיל דיסקונט נתבע בטענה להפליית מועמד לעבודה בשל מוגבלות

לטענת התובע, הוא משותק מילדות בחלק הימני של גופו, כאשר ההשפעה העיקרית של המוגבלות היא יכולתו להשתמש בידו הימנית. לדבריו, הוא הגיש מועמדות לתפקיד כספר (טלר) ולאחר שהתרשם כי הליך גיוסו לתפקיד בבנק מתקדם, קיבל הודעה לפיה לא התקבל לעבודה. לטענת הנתבעת, התובע נפסל בשל לקות ורבאלית ושיווקית

בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים תביעה נגד בנק מרכנתיל דיסקונט בטענה להפליית מועמד לעבודה בשל מוגבלות.

התובע, ישראל אסרף, בעל תואר ראשון במנהל עסקים ומימון, מציין בתביעתו, כי הוא משותק מילדות בחלק הימני של גופו כאשר ההשפעה העיקרית של המוגבלות מבחינת תפקוד היא יכולת להשתמש בידו הימנית.

לדבריו, הוא הגיש מועמדות לתפקיד כספר (טלר) בסניף גבעת משה, לתפקיד זמני, לצורך החלפת עובדת שיצאה לחופשת לידה. בתביעה נטען, כי התובע סיפר לסגן מנהל הסניף במהלך הריאיון במשרדו על אודות מוגבלותו, אולם הדגיש, כי אין למוגבלות זו השפעה מבחינת העבודה בבנק.

לטענת התובע, כרבע שעה לאחר שעזב את סניף הבנק התקשר אליו סגן המנהל ושאל אותו אם יש באפשרותו להגיע פעם נוספת לבנק, על מנת לבדוק אם הוא מצליח לבצע את הפעולות למרות מוגבלותו. באותה השיחה ציין סגן המנהל, כי הכספת והדלפק הם בצד ימין בעוד הוא עושה שימוש ביד שמאל ואולם הוא השיב לו, כי אין בכך כל בעייתיות מבחינתו והם קבעו להיפגש למחרת.

לדברי התובע, ביום המחרת, הוא הגיע לבנק וסגן המנהל הוביל אותו לקופה וביקש ממנו לבצע ספירה של שטרות, בעזרת מכונת השטרות ולהראות לו כיצד הוא עובד עם הקופה. סגן המנהל ערבב סוגים שונים של שטרות כאשר התובע נדרש למיין אותם ולהכניס אותם למכונה. לדברי התובע, הוא ביצע את המטלות הללו בהצלחה.

התובע מציין, כי לאחר מכן נמסר לו מחברת כוח האדם, שבאמצעותה התבצע הליך הגיוס לתפקיד בבנק, כי הבנק מעוניין לקבל אותו לעבודה ועל כן עליו לבצע מבחן אמינות בחברת כוח האדם, מבחן סטנדרטי שמועמדים נדרשים לעבור בטרם קבלה לעבודה.

לדברי התובע, הוא עבר בהצלחה את מבחן האמינות, התבקש למלא טופס 101 והתרשם, כי הליך גיוסו לתפקיד בבנק מתקדם וכי התרשמו ממנו לטובה. אם זאת, להפתעתו, קיבל הודעה לפיה לא התקבל לעבודה וזאת ללא נימוק, כאשר גם פקידת כוח האדם לא ידעה לומר מדוע לא התקבל ומה השתנה.

התובע מציין, כי סגן המנהל שראיין אותו אמר לו, כי הוא עצמו החליט לקבל אותו לעבודה בתפקיד פקיד בדלפק, אולם מנהל הסניף טען כי אין לו יכולת שיווקית. בתביעה נאמר, כי במענה לפנייתה של נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות לבנק נמסר לה, כי התובע נפסל בשל "התרשמות מהלקות הוורבאלית והשיווקית" שלו. לטענת התובע, טענה זו היא בבחינת אמתלה, במטרה להסוות במילים יפות את ההחלטה שלא להעסיק אדם עם מוגבלות בידו בחזית הבנק.

לדברי התובע, באמצעות עו"ד סיגלית לפורת-גורנשטיין, הבנק לא קיבל אותו לעבודה בשל היותו אדם עם מוגבלות פיזית וכי טענת הבנק לפיה הפסקת הליך גיוסו לתפקיד לא הייתה קשורה למוגבלותו, אלא נבעה מבעייתיות לכאורה ביכולת שיווקית או ורבלית, הועלתה על ידי הבנק בצוק העיתים וללא קשר למה שהתרחש בפועל.

התובע מדגיש, כי העניין השיווקי לא עלה בתהליך הגיוס בחברת כוח האדם ולא בראיונות אצל סגן המנהל או המנהל עצמו וכי הוא לא נשאל על יכולותיו או ניסיונו בתחום ולא נדרש לעמוד במבחנים או בדרישות הקשורים לנושא השיווק. כמו כן, לדבריו, לא ברור אילו כישרים שיווקיים מיוחדים דרושים מכספר העובד בקופה המספקת שירותים כלליים, ולפיכך המסקנה הינה, כי הבנק לא היה מעוניין כי אדם עם מוגבלות יהיה חלק מחזות הבנק.

בית הדין מתבקש לחייב את הבנק לפסוק לתובע פיצויים בסך 70 אלף שקל בגין נזק לא ממוני מכוח חוק השוויון, בגין אפליה מחמת מוגבלות.

הבנק טען במענה לפניית נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, כי מוגבלותו של התובע לא עמדה כלל לדיון ואילו הוא היה רואה במוגבלותו כחסם לגיוסו לתפקיד הרי לא היה משקיע זמן יקר ומשאבים בתהליך הגיוס ולא היה מזמן אותו לראיונות ומאפשר את ההתנסות המעשית מלכתחילה. הבנק הדגיש, כי לתפקיד מעין זה גויסו לבנק אנשים עם מוגבלויות שהיו להם הכישורים הנדרשים לתפקיד.

תגובת הנתבע לא התקבלה עד סגירת הגיליון.

Be the first to comment

Leave a Reply