האם העובד זכאי לשכר בגין פרק הזמן שבנסיעה מלקוח אחד ללקוח אחר?

נקבע, כי פרק הזמן של נסיעה מבית מטופל אחד לאחר אינו מאפשר לתובעת לגשת לביתה, ולבטח שאינו מאפשר לה לבצע סידורים אישיים. בפרקי הזמן הללו התובעת עמדה למעשה לרשות העבודה

עו"ד שלומי הדר ועו"ד ג'ון גבע
עו"ד שלומי הדר ועו"ד ג'ון גבע

מאת עוה"ד ג'ון גבע ושלומי הדר

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדונה תביעתה של פלונית ("התובעת"), שיוצגה על ידי עו"ד גל גורודיסקי, כנגד מעסיקתה לשעבר, חברת א.ש סיעוד ורווחה בע"מ ("המעסיקה"), שיוצגה על ידי עו"ד יוסף אוחנה. פסק הדין ניתן באוגוסט 2017, בהיעדר הצדדים מפי, השופטת הדס יהלום ומפי נציגת הציבור הגברת נירה עילם.

המעסיקה היא חברה העוסקת במתן שירותי סיעוד בבתי קשישים. התובעת הועסקה אצל המעסיקה כמטפלת, אשר הייתה מגיעה לבתיהם של הקשישים ומעניקה להם שירותי סיעוד. מסגרת עבודתה של התובעת התחלקה בין שני בתים של קשישים, כאשר במהלך יום העבודה התובעת עברה מבית אחד לבית אחר. נציין, כי התובעת התפטרה מעבודתה לרגל מצב בריאותי, המזכה אותה בפיצויי פיטורים.

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת

לאחר סיום עבודתה הגישה התובעת תביעה לתשלום זכויות שונות, לרבות תשלום בגין פרק הזמן שבין נסיעה ממטופל אחד למטופל אחר, במהלך עבודתה בשורות המעסיקה. לשם ביסוס והוכחת טענותיה צירפה התובעת דוחות נוכחות למועדים הרלוונטים.

האם התובעת זכאית לשכר עבודה עבור פרק הזמן שבו נסעה התובעת ממטופל אחד למטופל אחר?

בית הדין בחן את המסמכים והעדויות שנגבו במסגרת ההליך וציין, כי התובעת עבדה בשני בתים שונים ארבע פעמים בשבוע. מלאה עם מטופל אחד, נוצר צורך אצל עובדי הסיעוד, כגון התובעת, לעבור ממטופל אחד למטופל אחר. סיטואציה זו מהווה חלק משגרת העבודה של אותם עובדים ואין להם כל אפשרות אחרת. לשיטת בית הדין, גם הטעם הזה מצדיק לזכות את התובעת בתשלום על פרק הזמן שבין מטופל למטופל.

על כן נקבע, כי התובעת הוכיחה, שבמהלך יום העבודה היא נדרשה לנסוע מבית מטופל אחד לבית המטופל השני, כאשר אופי העיסוק ומהות התפקיד שלה אינו מאפשר יום עבודה מלא בבית מטופל אחד ולפיכך שעות העבודה שלה מוגבלות. עוד נקבע, כי פרק הזמן של נסיעה מבית מטופל אחד לאחר אינו מאפשר לתובעת לגשת לביתה, ולבטח שאינו מאפשר לה לבצע סידורים אישיים. בפרקי הזמן הללו התובעת עמדה למעשה לרשות העבודה.

בנוסף צויין, כי חוק שעות העבודה מסדיר את הנושא של הפסקות קלות, אלא שמהות ההפסקה היא לאפשר לעובד להתרענן. שעות נסיעה בתחבורה ציבורית ממטופל אחד למטופל אחר אינן נכנסות בגדר הפסקת התרעננות. לפיכך נקבע, כי התובעת זכאית לתשלום שכר עבודה בגין פרקי הזמן שבילתה בנסיעה ממטופל הראשון למטופל השני.

בשלב זה ערך בית הדין חישוב של רכיבי התביעה, ולבסוף קיבל את התביעה בחלקה. זאת ועוד, בית הדין ציין, כי התביעה הוגשה בסכומים גבוהים באופן משמעותי מהסכום שנפסק בפועל, בין היתר, מאחר שהמידע מתלושי השכר העלה באופן ברור, כי חלק מהסכומים שנתבעו כבר שולמו לתובעת. על כן נשקלה האפשרות להטיל את הוצאות ההליך על כתפי התובעת. עם זאת, ומתוך התחשבות בתובעת, החליט בית הדין שכל צד יישא בהוצאותיו.

** עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגשה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

Be the first to comment

Leave a Reply