כיצד צוות משאבי אנוש משפיע על הצלחת הרילוקיישן של העובד?

פעמים רבות נדמה לנו בארגון, שהתהליך להוצאת עובד לרילוקיישן מסתיים ברגע שהוא יצא מהארץ, או לכל היותר לאחר חודש של התמקמות, מציאת דירה, בית ספר וסיום תהליך הוויזה. אך תהליך ההטמעה של עובד בחוץ לארץ נמשך לאורך חודשים רבים וליווי של העובד לצד סיוע קל עשויות להגדיל את שיעורי ההצלחה

רילוקיישן - כיצד ניתן להגדיל את שיעורי ההצלחה של העובד? צילום: לירון כהן אביב
רילוקיישן - כיצד ניתן להגדיל את שיעורי ההצלחה של העובד? צילום: לירון כהן אביב

מאת תאיר מורדוך

פעמים רבות נדמה לנו בארגון, שהתהליך להוצאת עובד לרילוקיישן מסתיים ברגע שהוא יצא מהארץ, או לכל היותר לאחר חודש של התמקמות, מציאת דירה, בית ספר וסיום תהליך הוויזה. אבל האם בזאת באמת מסתיים התפקיד של מנהל משאבי אנוש? והאם בעבודה נכונה תוך ליווי מתמשך, יכולנו להבטיח אחוזי הצלחה גבוהים יותר של הרילוקיישן, ולפתור בעיות רבות שעוד יצצו במהלך הרילוקיישן?

תאיר מורדוך. צילום: eaststudios יאנה ינון

שלב הוצאת הויזה, התמקמות העובד והתחלת העבודה שלו במדינה החדשה, מהווה בעצם רק נקודה אחת, בדרך של העובד לרילוקיישן. למעשה, רק לאחר שנה שלמה, ניתן לומר שהתפקיד העיקרי שלנו הסתיים והעובד אכן התאקלם טוב במדינת היעד.

אני מנהלת קהילה שנקראת "נשים בעולם של הזדמנויות". הקהילה מונה כיום מעל עשרת אלפים נשים ישראליות, שמתגוררות בחו"ל ונמצאות כמעט על כל פינה כל הגלובוס. רובן של נשי ם אלו התלוו לבן הזוג לשליחות או רילוקיישן, אבל יש גם לא מעט נשים שמובילות את הרילוקיישן או השליחות בעצמן.

ניסיוני בתחום הרילוקיישן נובע מתוך ניסיון אישי שלי (שבע שנים ברילוקיישן, מתוכם ארבע שנים בטוקיו ושלוש שנים בסינגפור), שיחות והענקת ייעוץ לעשרות נשים ברילוקישן. לאורך השנים למדתי המון על החיים ברילוקיישן, על יוזמה, והגשמה, וגם על התחושות הפחות מדוברות של הרילוקיישן עבור בן הזוג על התסכול, והקשיים.

בהיותי מנהלת משאבי אנוש בעבר, וכמי ששלחה בעצמה עובדים לרילוקיישן, אני מבינה היום את ההשפעה החיובית שיש לתמיכה וליווי של צוות משאבי אנוש, על הצלחת הרילוקיישן ואת החשיבות של ליווי העובד ומשפחתו.

אז מה התפקיד של מנהל/ת משאבי אנוש בתהליך? ואיך ניתן לסייע להצלחת הרילוקיישן? כדי שיהיה קל יותר לקחת את זה מכאן ולהפוך את זה לתוכנית עבודה בארגון. אני אחלק את התשובה לתקופות.

תמיכה בימים הראשונים

תתארו לכם סיטואציה: אתם מגיעים ב-11 בלילה לעיר זרה, עם שלושה ילדים קטנים, לאחר טיסה של כמעט 24 שעות. בחדר הדירה הזמנית שלכם, אין דבר לאכול: לא חלב, לא ביצים, לא לחם או ירקות. לפעמים אפילו אין מים לשתייה. ברור שניתן לטעון כי כל הורה בר דעת,  מתכונן למצב זה מראש. אבל מצד שני – אתם יודעים: כשאתה כמה ימים לפני מעבר, יש כל כך הרבה דברים לחשוב עליהם ואתה חושב על הטיסה, על היום הראשון של הילדים בבית הספר, אבל על הרגע הזה שכבר תנחתו. לא תמיד תהיו מוכנים לכל תרחיש.

כנס נשים ורילוקיישן לירון כהן אביב
כנס של קהילת "נשים בעולם של הזדמנויות". צילום: לירון כהן אביב

אז מה אפשר לעשות?

למשל, מכתב קטן בבית שנשכר או בדירת המעבר, שאומר משהו כמו:

"אנחנו מאחלים לך הצלחה בתפקיד החדש, ולך ולמשפחתך הקלטות מהירה, אנחנו איתך גם מרחוק, הנה כמה מספרי טלפון שיוכלו לעזור לך" ואת המספר של נציג החברה שאפשר לפנות אליו (מקומי אם יש, ואם לא אז נציג מהחברה בארץ).

מי שממש מחפש לפנק את העובד: יכתוב בפתק "הכנו לכם כמה דברים קטנים שיקלו על הימים הראשונים" וכמובן שיוסיף וכמה דברים קטנים במקרר וכמה מיני מתוקים או פירות על השולחן.

הפעולה הזו מתבצעת בקלות יחסית ואינה מעמיסה עלויות ענקיות על החברה. מאידך, עבור העובד, זאת תחושה שמישהו דואג לו שם, בחברה ששלחה אותו.

תמיכה בשבועות הראשונים:

השבועות הראשונים של העובד ברילוקיישן מאד עמוסים, יש המון סידורים ואיתם גם המון בעיות. יש המון לוגיסטיקה, פשוטה וגם מורכבת, שתלויה בעיקר באופי המדינה. לפעמים אי אפשר למשוך כסף, לפעמים עוד אין קרדיט בבנק, או שפשוט אי אפשר בכלל לפתוח חשבון בנק. לעיתים אי אפשר לשכור רכב, או לא ידעתם בכלל שצריך רישיון בינלאומי. ועוד המון המון דברים קטנים.

אז מה אפשר לעשות?

קודם כל, פשוט להיות נוכח בחייו של העובד, ליצור קשר עם העובד, לשאול במה אפשר לעזור, איך אפשר להקל.

התחושה של העובד בימים האלו, וגם של משפחתו, היא בדרך כלל שהחברה לא העבירה אותך מדינה, אלא זרקה אותך למים באיזו שהיא מדינה רחוקה. האתגרים הם עצומים, הבעיות לוחצות והכל נראה מסובך. אם רק היה לך מישהו שקשוב אליך, זה ממש יכול לעזור.

הייתי ממליצה גם על שיחת ליווי אחת לכל משפחה, אחרי שבועיים מיום המעבר. אולי לא כולם יצטרכו, אבל לפחות חלק ישמחו לשתף ולהתייעץ. תציעו את זה לעובד, חלקם יקחו וישמחו, וגם ידעו שיש עם מי להתייעץ אחר כך.

תאיר מורדוך בכנס רילוקיישן. צילום: לירון כהן אביב
תאיר מורדוך בכנס של קהילת "נשים בעולם של הזדמנויות". צילום: לירון כהן אביב

 

חצי שנה אחרי:

פעמים רבות, בטווח של 6-12 חודשים, מתחילה התמודדות אישית יותר של בן הזוג, וכדאי לשקול בשלב הזה תהליך טיפולי או חשיבה לבני הזוג. זה אולי לא מתאים לכולם, אבל אני בטוחה שחלק מבני הזוג, מרגישים בשלב מסוים, מאד מתוסכלים.

אם המשפחה באה לארץ לקיץ, ואתם ארגון ששולח אנשים רבים לרילוקיישן, כדאי לערוך מפגש מסוים לבני הזוג, או פשוט לנהל סוג של קהילה, שמיועדת לבני הזוג. אם יש הרבה משפחות מטעם החברה ברילוקיישן – קהילה במקום כזה מהווה הקלה גדולה. כל הקלה על בן הזוג, היא גם הקלה לעובד, ולמשפחה כולה.

 

ואם כבר דיברנו על תמיכה, ועל קהילה כמקור תמיכה:

"נשים בעולם של הזדמנויות" קיימת מזה שנתיים, ונועדה לעודד נשים שנמצאות בשליחות וברילוקיישן ליזום ולהקים עסקים, ובכללי, לראות ברילוקיישן הזדמנות.

ביולי 2018, ערכנו את הכנס הראשון שלנו בארץ. בכנס נכחו כ 200 נשים וגם כמה גברים (אמיצים).

הקהילה עונה בעצם על צורך שקיים ברובינו, לתחושת שייכות, ולהשתייכות למשהו גדול מאיתנו, לחברות, קרובה או רחוקה, לתמיכה ולהבנה של הסיטואציה הייחודית.

אני מקווה שהכנס הוא שלב נוסף בדרך של הקהילה שלנו, לגדילה ולתמיכה בנשים נוספות. ומהווה מקור לתמיכה, ליווי והעצמה של נשים, וגם גברים שמתלווים לרילוקיישן. מתוך מחשבה שרילוקיישן זאת הזדמנות גדולה, ועם התמיכה הנכונה, יכולה להיות חוויה מעצימה לכל המשפחה.

 

 

 

Be the first to comment

Leave a Reply