המוסד לביטוח לאומי אינו רשאי להציב תנאים נוספים המצמצמים זכאות לפי דין

משקפיים. אילוסטרציה. תמונה: פיקסהביי
המשקפיים שנשברו היו חייבים בפיצוי. אילוסטרציה. תמונה: פיקסהביי

מאת עו"ד ג'ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה נדונה תביעתה של שורנה פרייר ("התובעת"), על ידי עו"ד גרשון ב. גרונפלד כנגד המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע" – "מל"ל") על ידי עו"ד בחוס. פסק הדין ניתן בפברואר 2018, בהיעדר הצדדים, מפי השופטת יפית מזרחי-לוי, נציג עובדים – יצחק גבאי ונציג מעסיקים – מנחם פלג.

עובדות המקרה: מדובר בתביעת התובעת כנגד החלטת המל"ל שדחה את בקשתה למימון משקפי ראייה. התובעת נפגעה בתאונה אשר אושרה על ידי המל"ל כפגיעה בעבודה. התובעת נחבלה בברכיה כתוצאה מנפילה, לא נפגעה פגיעה ישירה בפניה, אולם משקפי הראייה אותם חבשה באותה עת, עפו מפניה ונשברו. המל"ל קבע, כי לפי הנחיותיו, משקפיים שהיו בשימוש הנפגע לפני התאונה, וניזוקו בתאונה, יוחזרו הוצאותיהם לנפגע, אם נשברו כתוצאה מחבלה ישירה בפנים. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים על אופן קרות התאונה והחבלות שנגרמו, וכן על הנזק שנגרם למשקפי התובעת והאופן שנגרם.

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת

טענות הצדדים: התובעת טענה, כי היא זכאית להחזר הוצאות מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 ותקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח-1968 וכי לא ניתן לשנות הוראות חקיקה, אלא בדרכים הקבועות בחוק. המל"ל טען, כי הדחיה בדין יסודה ובהתאם להוראות פנימיות המצויות בתדריך ביטוח נפגעי עבודה, גמלאות בעין – המפורסם לקהל באתר האינטרנט שלו.

פסק הדין: בית הדין עמד על הוראות תקנה 1 לתקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח-1968, המגדירות "טיפול רפואי" ועל הוראות סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי, שעניין גמלאות בעין. בית הדין ציין, כי אין בחוק או בתקנות כל דרישה לפגיעה ישירה בפנים או בעיניים, כפי שעלה מתדריך המל"ל. בית הדין הדגיש, כי אין חולק, כי כאשר ביקש המחוקק להציב תנאים מיוחדים להכרה בפגיעה, עשה כן במפורש.

בית הדין ציין, כי אין חולק בדבר סמכותו של המל"ל להוציא תדריכים, חוזרים והנחיות פנימיות. השאלה היא האם במסגרת הנחיות התדריך, רשאי היה המל"ל להציב תנאים נוספים המצמצמים את הזכאות לפי דין כתוצאה מפרשנותו את כוונת החוק והאם פרשנותו לאמור בחוק ובתקנות הינה פרשנות סבירה, בהתאם לכללי הפרשנות וכללי המשפט המינהלי.

בית הדין קבע, כי המל"ל לא הביא כל הסבר לפרשנות שנתן במסגרת התדריך, אלא הפנה אליו כאילו מדובר בהוראת חוק. כאמור, הוראת החוק לכשעצמה אינה מציבה דרישה לפגיעה ישירה בפנים. יתרה מזו, הוראות החוק בדבר מתן גמלאות בעין אומצו כלשונן גם בעניינם של נפגעי פעולות איבה. בהנחיות המל"ל למבוטחיו באשר להגשת תביעה לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה לא קיימת כל הוראה מקבילה בדבר חבלה ישירה לפנים כתנאי לזכאות בנוגע למשקפיים. המל"ל עצמו מפנה את מבוטחיו לפי חוק זה לזכותם לתבוע פיצוי בגין משקפיים שניזוקו במסגרת אירעו פעולת איבה, אף בהעדר פגיעה בגוף. משכך, קבע בית הדין, ובהינתן, כי בבסיס ההוראות המתייחסות למשקפיים עומדות הוראות זהות, אין כל מקום לאבחנה שעשה המל"ל בנוגע לנפגעי עבודה, ולתנאי הנוסף שקבע בהנחיותיו בתדריך, לפיו יש להוכיח פגיעה ישירה בפנים, וכי המל"ל לא הניח בפני בית הדין טענות המבססות הוספת תנאי כאמור ביחס לנפגעי עבודה.

בית הדין ציין, כי לאור קביעתו זאת אין לו צורך להכריע בשאלת פרסומו של התדריך, מה גם שהנושא טעון ברור עובדתי שלא התקיים. כן אין צורך להכריע אם ההוראה שבתדריך המל"ל הינה פרשנות סבירה של הוראות הדין בהתאם לכללי הפרשנות וכללי המשפט המינהלי, משהמל"ל עצמו לא קבע תנאי זהה ביחס לחלק מהאוכלוסייה לגביה רלוונטית הוראות החוק, הרי שהיה מנוע מהצבתו בעניינה של התובעת כנפגעת עבודה.

בית הדין ציין, למעלה מן הצריך, שעה שאין חולק, כי אביזר רפואי כגון משקפיים או מכשיר שמיעה נחבל ישירות כתוצאה מהאירוע שהוכר, בין אם חבלה ישירה או עקיפה, יש מקום לפיצוי בגינו. לאור האמור, לעיל, ולאור העובדה, שהתובעת המציאה אישור רפואי על הנזק למשקפיה במסגרת התאונה שהוכרה, ועל היזקקותה למשקפיים, דין התביעה להתקבל.

לסיכום: בית המשפט קיבל את התביעה ללא צו להוצאות.

** עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

Be the first to comment

Leave a Reply