הסיכון בניהול כספי הילדים

כאשר מאלצים את החוסכים, במקרה זה ההורים, לקבל החלטות, הם מבינים את הקשר בין סיכון, תשואה וטווח השקעה. אולי יש לחייב את החוסך לקבל החלטות, לעמת אותו מול המציאות ולחייב אותו לקבל החלטות. אולי המדיניות של קבלת החלטות עבורו, ראה המודל הצ'יליאני, מקבעת את חוסר המעורבות שלו

איציק אסטרייכר
איציק אסטרייכר

מאת איציק אסטרייכר: לאורך שנים הפנסיה של רבים מאזרחי מדינת ישראל הובטחה על ידי המדינה והתנודות בשוק ההון, בבורסה לניירות ערך, היו לא רלוונטיות לעניין כספי הפנסיה של הציבור. אך לפני יותר משני עשורים הופסקה לחלוטין הנפקת אגרות חוב מיועדות לקופות גמל (אותה הבטחה לתשואה שלא נתונה לחסדי הבורסה), לביטוחי מנהלים ול-70% מכספי קרנות פנסיה מקיפות חדשות, שגם הם לא מושקעים במכשירים המבטיחים תשואה אלא מושקעים בשוק ההון.

הפסקת הנפקת אגרות חוב מיועדות וביטול הבטחת התשואה לכספי החיסכון הפנסיוני הביאו במקביל להגדלת דרגות החופש של מנהלי ההשקעות של אותם כספים והותר להם להשקיע במגוון גדול יותר של השקעות, מכשירים, סוגי השקעות ובשווקים מגוונים וגדולים יותר.

במקביל, מאז תחילת שנות ה-90 החלו להתפתח מסלולי השקעה במסגרת מכשירי החיסכון המוצעים לציבור הרחב. לא עוד המצב שבו כל החוסכים מנהלים את כספם באותה רמת סיכון, באותה מדיניות השקעות, אלא מרבית הגופים המנהלים החלו להציע, מי יותר מהר ומי פחות מהר, מסלולי השקעה מגוונים. מסלולי השקעה אשר כל אחד מהם הוגדר מראש והביא לידי ביטוי רמת סיכון מוגדרת. חוסך יכול לחסוך במסלול השקעות אחד או לחלק את הכספים שלו בקופת הגמל או בקרן הפנסיה במספר מסלולי השקעה המנוהלים באותה קופה, ולשנות את החלוקה של הכספים בין מסלולי ההשקעה מעת לעת.

מגוון מסלולי ההשקעה ורמות הסיכון באו לתת מענה לאופק החיסכון של כל חוסך, היקף הכספים שלו וטעמיו האישיים בנטילת סיכון. מידת העניין והמעורבות של ציבור החוסכים הייתה נמוכה מאוד ומרביתו הפקיד כספים חדשים וחסך במסגרת מסלול השקעות כללי, מסלול שבמסגרתו לא הייתה כל התחייבות לניהול הכספים ברמת סיכון מסוימת.

יותר מ-75% מכספי החוסכים בקופות גמל, ואפילו שיעור גבוה מכך בקרנות הפנסיה, מושקעים במסלול כללי.

חוסר העניין שגילה הציבור בנושא גרם למשרד האוצר להתערב בשוק ולחייב את הגופים מנהלים תכניות פנסיוניות להציע לציבור קופות גמל וקרנות פנסיה המנוהלים על פי המודל הצ'יליאני, מודל המתבסס על גילאי החוסכים והקטנת החשיפה שלהם לסיכון ככל שגילם עולה.

נכון לסוף חודש פברואר השנה, שיעור החשיפה למניות בכספי קופות הגמל מסתכם ב-28%, בכספי הפנסיה 33% ובכספי קרנות ההשתלמות 31%. לאחרונה החלה להתממש תכנית משרד האוצר לביצוע חיסכון לכל ילד. במסגרת התכנית, הביטוח הלאומי מפקיד לזכות כל ילד בישראל, מדי חודש, עד הגיעו לגיל 18, 50 שקל מדי חודש. בגיל 18 יופקד לזכות כל ילד סכום חד פעמי בסך של 500 שקל וכך גם עם הגיעו לגיל 21 ובלבד שלא משך כספים לפני כן. כל הורה התבקש לבחור אם לחסוך עבור ילדו בקופת גמל או בתכנית חיסכון בנקאית. אם בחר לחסוך בקופת גמל, אמור היה ההורה לבחור את מסלול ההשקעות בו ינוהלו כספי הילד, כאשר לכל הפחות עמדו לבחירתו שלושה מסלולי השקעה אשר משקפים רמות סיכון שונות, לחוסכים המעדיפים סיכון מועט, לחוסכים המעדיפים סיכון בינוני ולחוסכים המעדיפים סיכון מוגבר.

הבחינה של בחירת ההורים על פי הנתונים שהתפרסמו בסוף חודש פברואר מלמדים ש- 81.6 מיליוני שקל הופקדו במסלול המיועד לחוסכים המעדיפים סיכון מוגבר, כ-47% מסך כול הכספים שהופקדו עד כה בקופת גמל להשקעה – חיסכון לכל ילד. משמע, כאשר מאלצים את החוסכים, במקרה זה ההורים, לקבל החלטות, הם מבינים את הקשר בין סיכון, תשואה וטווח השקעה. שיעור החשיפה למניות של כספי חיסכון לכל ילד עולה על 53%. כאשר החוסך נדרש להחליט ולבחור, הוא עושה זאת. כאשר לא מאלצים אותו, אז הוא טומן את ראשו באדמה ולא יודע בכלל שכספיו מושקעים במסלול כללי שייתכן שמתאים לו אבל גם ייתכן שאין מדיניות ההשקעות בכספים הנצברים במסלול, רמת הסיכון בה מנוהלים הכספים תואמים את אופק החיסכון שלו, את היקף הכספים שצבר, אינם מתאימים לטעמיו האישיים.

אולי יש לחייב את החוסך לקבל החלטות, לעמת אותו מול המציאות ולחייב אותו לקבל החלטות, והמדיניות של קבלת החלטות עבורו, ראה המודל הצ'יליאני, מקבעת את חוסר המעורבות שלו.

הכותב הוא יו"ר אינטרגמל, יועץ ומרצה בתחום החיסכון הפנסיוני.

Be the first to comment

Leave a Reply