העובד החל לעבוד אצל מתחרה – האם המעסיק זכאי לפיצוי? / מאת עו"ד ג'ון גבע

הנתבע עבד כטכנאי אלקטרוניקה שכיר אצל התובעת במשך מספר שנים עד שפוטר. במסגרת תפקידו תיקן כרטיסים אלקטרונים. בסמוך לתחילת עבודתו של הנתבע, נחתם הסכם העסקה בינו לבין הנתבעת. ההסכם עודכן לאחר כשנה והוסף סעיף אי תחרות. התובעת פיטרה את הנתבע שהחל לעבוד אצל המתחרים

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדונה תביעתה של פולריס הנדסת מערכות בע"מ ("התובעת"), שיוצגה על ידי עו"ד עמירם אילון, נגד דוד צלח ("הנתבע"), שיוצג על ידי עו"ד שמעון חיים ויקי. פסק הדין ניתן באפריל 2017, בהעדר הצדדים, מפי השופטת ד"ר אריאל גילצרכץ ומפי נציג הציבור, יצחק גליק.

הנתבע עבד כטכנאי אלקטרוניקה שכיר אצל התובעת במשך מספר שנים עד שפוטר. במסגרת תפקידו תיקן הנתבע כרטיסים אלקטרוניים. בסמוך לתחילת עבודתו של הנתבע, נחתם הסכם העסקה בינו לבין הנתבעת. ההסכם עודכן לאחר כשנה בשל העובדה שעובד אחר של התובעת סיים את עבודתו בה. במהלך עדכון ההסכם הוסף סעיף אי תחרות. הסעיף נוסח בלשון זו: "אני, דוד צלח, מצהיר ומתחייב בזאת שבמהלך עבודתי ו/או לאחר סיום  עבודתי בפולריס מכל סיבה שהיא, לא אעבוד בחברת אלטיב ו/או בחברה שתעסוק בתיקוני כרטיסים ו/או במבדקים אוטומטיים ואשר עובדים בה או קשורים אליה באופן כלשהו מר מוסקוביץ' משה ו/או טיבריו הורוביץ במישרין או בעקיפין וזאת במשך שנתיים לפחות. הפרת התחייבות זו תחייב את דוד צאלח בקנס של 75 אלף שקל".

כאמור, התובעת פיטרה את הנתבע, וזה היה מובטל למשך כחודשיים. לאחר תקופת האבטלה החל הנתבע לעבוד בחברה שבניהול משה מוסקוביץ' בשכר חודשי הפחות מזה ששולם לו במסגרת עבודתו בתובעת. לטענת התובעת, הגבלת עיסוקו של הנתבע נעשתה באופן מידתי וראוי. הנתבע התחייב שלא לעבוד אצל מתחרים. עם זאת, הנתבע הפר את התחייבותו ומשכך עליו לשלם לתובעת סכום של 75 אלף שקל, כמוסכם בינו לבין התובעת.

הנתבע טען להגנתו, כי סעיף אי התחרות שהוסף להסכם העסקתו משקף הגבלה בלתי חוקית, המנוגדת לזכות החוקתית של חופש העיסוק במסגרת החוק ובמסגרת הפסיקה. בנוסף, הנתבע טען, כי הוא לא היה חשוף לסודות מסחריים או לקניין רוחני. לשיטתו, התביעה הוגשה מתוך רצון לפגוע בפרנסתו וכן מתוך יצר נקמני במשה מוסקוביץ' (אשר עבד בעבר אצל התובעת).

האם התובעת זכאית לפיצוי בגין סעיף אי התחרות שנקבע בהסכם העסקה של הנתבע?

בית הדין הדגיש תחילה, כי הזכות לחופש עיסוק הוכרה כזכות יסוד חוקתית ועל כן קיימת חשיבות רבה לאי הגבלת עיסוקו של אדם. בתוך כך, בית הדין הארצי לעבודה קבע בפרשה אחרת מספר מקרים בהם יינתן תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של עובד. ראשית, כאשר נעשה שימוש בפטנט רשום או בזכויות יוצרים. שנית, כאשר נעשה שימוש שלא כדין בסודות מסחריים. בנוסף, חופש העיסוק יוגבל במצב שבו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים בהכשרת העובד והחוזה ביניהם מונה התחייבות של העובד לעבוד פרק זמן מינימלי אצל המעסיק. מקרה נוסף הנו כאשר עובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבותו שלא להתחרות במעסיק עם תום יחסי העבודה ביניהם. לבסוף נקבע, כי ניתן לבחון את חובת תום הלב והאמון בין הצדדים ובנסיבות מסוימות תיתכן הגבלת העיסוק.

במקרה דנן לא הוכח, כי הנתבע החזיק בסוד מסחרי. נוסף על כך לא הוכח, שהנתבע היה חשוף לקניין רוחני של התובעת. בית הדין ציין, כי הנתבע עבד במשך 25 שנה בתחום האלקטרוניקה, בטרם החל לעבוד בשורות התובעת. לפיכך ברור, כי הנתבע לא רכש את ניסיונו במסגרת עבודתו בתובעת. זאת ועוד, לא הוכח, כי הנתבע קיבל תמורה כלשהי בגין התחייבותו שלא לעבוד אצל מתחרים. כמו כן, לא מדובר בעזיבה מתוכננת מצד הנתבע, אלא התובעת היא זו שהביאה לכדי סיום יחסי העבודה בין הצדדים.

בית הדין קבע, כי הנתבע, שביקש לפרנס את משפחתו, חתם על סעיף אי התחרות בהסכם העסקתו, על מנת להמשיך ולעבוד בשורות התובעת. לאחר פיטוריו נותר הנתבע, בהיותו בן 58, מחוסר עבודה. בית הדין ראה בפעולותיו של הנתבע פעולות לגיטימיות תוך שציין את הדברים הבאים: "מה יכול היה הנתבע לעשות מלבד לחפש עבודה אחרת, וכך אומנם עשה. מקצועו של הנתבע במשך 25 שנה הוא תיקון כרטיסים אלקטרוניים. הנתבע מצא עבודה במקצועו". הנתבעת מצדה לא הוכיחה, שמעבר הנתבע לחברה מתחרה גרם לה לנזק כלשהו.

לסיכום, בית הדין דחה את התביעה והורה לתובעת לשלם לנתבע בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

 

 

Be the first to comment

Leave a Reply