העובד נפל מסולם – האם המעסיק אחראי?

המעסיקה בוטחה בפוליסת חבות מעסיקים על ידי הראל. התובע נפל לאחר שקיבל הוראה לעלות על סולם לצורך התקנת צינור. לטענת הנתבעות, העובד התבקש לעלות על הסולם לצורך ביצוע מדידות, להבדיל מביצוע התקנת צינור. נטען כי יש לייחס לו אשם תורם

עו"ד ג'ון גבע
מאת עו"ד ג'ון גבע

בבית משפט השלום בקריות נדונה תביעתו של ח'אלד אבו ראס ("התובע"), נגד דגל מערכות אינסטלציה וכיבוי אש בע"מ ("הנתבעת") ונגד הראל חברה לביטוח בע"מ ("חברת הביטוח"). שמות באי כוח הצדדים לא נזכרו בפסק הדין שניתן בינואר 2017, בהעדר הצדדים, מפי השופט דאוד מאזן.

התובע הועסק בשירות הנתבעת, שבוטחה בפוליסת חבות מעסיקים על ידי חברת הביטוח. באחד הימים, עבד התובע באתר בנייה בעיר נצרת. במהלך העבודה קיבל התובע הוראה לעלות על סולם לצורך התקנת צינור ספרינקלרים, השוקל כ-30 קילוגרם. בעוד התובע מחזיק בצינור, החל לפתע הסולם להתנדנד וכתוצאה מכך נפל התובע מגובה של כשלושה מטרים ("האירוע"). התובע הובהל לבית החולים לצורך טיפול רפואי ושם אובחן לו שבר ברגל. התובע הגיש כתב תביעה נגד הנתבעת ונגד חברת הביטוח וביקש פיצוי עבור הנזקים שנגרמו לו בעקבות הנפילה.

הנתבעת וחברת הביטוח לא חלקו על התרחשות האירוע, אלא הן חלקו על נסיבותיו. לטענתן, התובע התבקש לעלות על הסולם לצורך ביצוע מדידות להבדיל מביצוע התקנת צינור בפועל. בנוסף נטען, כי יש לייחס לתובע אשם תורם להתרחשות האירוע.

כיצד פסק בית המשפט במקרה דנן? האם התובע זכאי לפיצוי כלשהו מהנתבעת ומחברת הביטוח? כמו כן, האם בית המשפט מצא לנכון לייחס לתובע אשם תורם להתרחשות האירוע?

בית המשפט בחן את עדויות הצדדים וקבע, כי גרסתו של התובע אמינה ואף נתמכה על ידי ראיות נוספות. מנגד, עדותו של מנהל הנתבעת אופיינה בסתירות פנימיות. זאת ועוד, צוין כי התובע עבד בגובה, לבדו, ללא כל עזרה. בית המשפט קבע, כי האירוע התרחש בהתאם לגרסתו של התובע לפיה, הוא נפל מהסולם מגובה העולה על 2.5 מטרים, עת עסק בהתקנת צינור, ללא כל עזרה.

בית המשפט ציין, כי במסגרת חובת הזהירות של מעסיק כלפי העובד שלו, על המעסיק לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, המאופיינת בשיטות עבודה נאותות. כמו כן, על המעסיק להדריך את העובדים שלו, להזהירם מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע העבודה ולפקח על נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים. עוד צוין, כי סולם מיטלטל נחשב ככלי עבודה מסוכן, אף אם הסולם עצמו תקין. בהתאם לגישת בתי המשפט, הסכנה מצויה בעיקר בכך שהעובד נדרש לבצע עבודה בגובה, עת הוא עומד על סולם, כאשר אין לו נקודת אחיזה כלשהי. המעסיק הורה לתובע לטפס ולעמוד על הסולם, למרות שהיה מודע לסיכון הקיים ונמנע מלספק לו אמצעי בטיחות שהיו יכולים לצמצם את הסיכון.

תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה בגובה) ("התקנות") קובעות, כי כל קבלן שמבצע עבודות בגובה, הכרוכות בביצוע עבודה ממשטח או מתקן, שהעובד עלול ליפול לעומק העולה על שני מטרים, מחויב לקיים אחר התקנות ולספק לעובדיו את כל אמצעי הבטיחות הקבועים בהן. בהקשר זה ציין בית המשפט, כי הנתבעת הפרה הוראות רבות המצויות בתקנות. כך למשל, הנתבעת לא סיפקה לתובע רתמה ולא מערכת לבלימת נפילה. כמו כן, הנתבעת לא סיפקה לתובע משטח מיוחד לעמידה על סולם הכולל מעקה. יתירה מזאת, הנתבעת לא הציגה כל ראיה לפיה התובע קיבל הדרכות לעבודה בגובה.

בית המשפט הוסיף, כי אף אם הסולם והמשטח היו תקינים, אין המעסיק ממלא אחר חובתו רק על ידי אספקת ציוד תקין למקום העבודה. על המעסיק לפקח באופן יעיל על ביצוע כראוי של כל ההנחיות על ידי עובדיו. בנוסף, המעסיק מחויב להעניק לעובדיו נוהלי עבודה ברורים לעניין בטיחות. כמו כן, אין המעסיק רשאי להניח, כי העובדים שלו יינקטו מיוזמתם אמצעים למניעת תאונות. בפרשה אחרת של בית המשפט העליון נקבע כך: "מעביד חייב לצפות גם מעשה רשלני של העובד, אפילו כשהוא בא בניגוד לחובות מפורשות, ואף כשהעובד מודע לסכנה שבמעשהו".

בית המשפט קבע, כי הנתבעת לא נקטה באמצעי הזהירות הנדרשים. עוד נקבע, כי לא הוכח קיומה של הדרכה או לחלופין קיומה של שיטת עבודה בטוחה לעבודה בגובה. מנגד הוכח, כי הנתבעת לא סיפקה לתובע כלי עזר, והוא נאלץ לעבוד לבד ללא כל סיוע של עובד אחר. לפיכך נפסק, כי הנתבעת אחראית לנזקים שנגרמו לתובע.

לאחר דיון מעמיק בהיקף הנזק של התובע, נבחנה שאלת האשם התורם שלו. בית המשפט ציין, כי הנטייה בפסיקה היא, שלא להחמיר עם העובדים בעניין זה. הנימוק לכך נעוץ בעובדה לפיה, המעסיק שולט על הכלים והציוד והוא נדרש לוודא קיומן של שיטות עבודה נאותות, תוך נקיטת אמצעי זהירות ופיקוח, שימנעו נזק מהעובדים, אף אם הם התרשלו. עם זאת הודגש, כי יש לבחון כל מקרה לגופו ורשלנותו של עובד עלולה להטיל גם אחריות עליו. במקרה דנן, התובע הועסק אצל הנתבעת תקופה ארוכה והינו עובד ותיק המכיר היטב את העבודה, והוא יכול היה לדרוש סיוע מעובד אחר. לפיכך נפסק, כי יש לקבל את התביעה ולייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 15%.

עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

Be the first to comment

Leave a Reply