התובעת דרשה קצבת זקנה – בית הדין דחה תביעתה בטענה שהיא לא התגרשה / מאת עו"ד ג'ון גבע

התובעת טענה, כי בעלה עבר להתגורר בדירה אחרת. בחלוף חודשיים פנתה התובעת למוסד לביטוח לאומי בתביעה לקבלת קצבת זקנה והגדירה את מצבה המשפחתי כפרודה. דרישותיה של התובעת נדחו בטענה, כי לא עמדה בדרישת הסף של תקופת האכשרה הקבועה בחוק מאחר והיא לא גרושה אלא פרודה

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדונה תביעתה של פולה קוקה ברוש חסון ("התובעת"), שיוצגה על יד עורכי הדין ג'יין חסון וקרן בן שחר, נגד המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל"), שיוצג על ידי עורך דין יוחאי אלרון. פסק הדין ניתן בפברואר 2017, בהעדר הצדדים, מפי השופטת חופית גרשוןיזרעאלי.

התובעת נולדה בשנת 1950 ונישאה בהיותה בת 23 ליונתן חסון. התובעת טענה, כי בתחילת יולי 2012, בעלה עבר להתגורר בדירה אחרת. מספר חודשים לאחר מכן חתמו התובעת ובעלה על הסכם שנועד להסדיר את יחסי הממון ביניהם. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה.

בחלוף חודשיים פנתה התובעת למל"ל בתביעה לקבלת קצבת זקנה. בטפסים שהגישה התובעת למל"ל היא הגדירה את מצבה המשפחתי כ"נשואה" מה-8 בפברואר 1973 וכ"פרודה" מה-1 ביולי 2012. דרישותיה של התובעת נדחו בטענה, כי היא לא עמדה בדרישת הסף של תקופת האכשרה כקבוע בחוק הביטוח הלאומי ("החוק"). לפיכך הוגשה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה.

התובעת טענה, כי החל משנת 2012 היא ובעלה מתגוררים בנפרד ועד לשלב זה אין בכוונתם לשוב ולהתגורר ביחד, תחת קורת גג אחת כבני זוג. נוסף על כך נטען, כי התובעת ובעלה לא מנהלים משק בית משותף ולכן יש לראות אותם כגרושים.

המל"ל טען להגנתו, כי דרישותיה של התובעת נדחו כדין, הואיל והיא לא השלימה את תקופת האכשרה הקבועה בחוק. כמו כן נטען, כי התובעת כלל לא הוכיחה את הטענות שהעלתה בכתב התביעה. לשיטת המל"ל, התובעת לא התגרשה מבעלה אלא נפרדה ממנו ולכן יש לראות אותה כ"פרודה" להבדיל מ"גרושה". חיזוק גרסה זו ניתן לשאוב מכוח ההסכם שחתמו התובעת ובעלה, שניסוחו מלמד על כך שהשניים אינם גרושים. לאור האמור יש להורות על דחיית התביעה.

האם התובעת זכאית לקצבת זקנה וכיצד מצבה המשפחתי משפיע על שאלת זכאותה?

המקור החוקי להכרעה בתביעה זו מצוי בסעיף 246 לחוק. סעיף זה קובע את התנאים לעניין דרישת תקופת האכשרה המזכה לקצבת זקנה. על פי הסעיף, תקופת האכשרה המזכה לקצבת זקנה היא אחת מאלה: 1. 60 חודשים, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, שבהם היה אדם מבוטח תוך עשר השנים האחרונות שקדמו לגיל המזכה אותו בקצבת הזקנה. 2. 144 חודשים שבהם היה אדם מבוטח, בין שתקופה זו רצופה ובין שאינה רצופה. 3. לא פחות מ-60 חודשים, אף אם אינם רצופים, שבהם היה אדם עובד מבוטח או עובדת מבוטחת, ובלבד שמספר חודשים אלה אינו פחות ממספר החודשים שבהם הם לא היו מבוטחים מחמת שחדלו להיות תושבי ישראל או שהם לא עובדים מבוטחים. בהמשך הסעיף נקבע, כי אישה מבוטחת לא תזדקק לתקופת אכשרה כמפורט לעיל, בין השאר, אם היא גרושה, אלמנה או עגונה.

בית הדין ציין, כי ההוראה הרלוונטית הינה לפיה, אישה גרושה אינה נזקקת לתקופת אכשרה. דהיינו, התובעת תהא זכאית לקצבת זקנה בגיל המותנה ללא צורך בתקופת האכשרה כל זמן שהיא תוכיח, כי היא גרושה. בהקשר זה צוין, כי אין כל מחלוקת שהתובעת לא התגרשה מבעלה. בפסק הדין נכתב, כי "לא ניתן לקבל את תביעתה של התובעת "להרחיב" את קריאת המונח "גרושה", ולהחילו גם על מי שאינה גרושה, אלא פרודה מבעלה". דרישת התובעת אינה מהווה פרשנות מרחיבה, אלא מייצרת שינוי של ממש בהוראות החוק.

עוד צוין, כי השיקול שבגינו ניתן הפטור מדרישת תקופת האכשרה דווקא לאישה גרושה, אלמנה ועגונה נבע מההנחה, שהנשים הללו נעדרות תמיכה כלכלית מבן הזוג. עם זאת, משבחר המחוקק להגדיר כך את התנאים באופן מפורש, יש לכבד את הוראות החוק. יתרה מזאת, ניתן לראות בדברי חקיקה שונים, כי כאשר המחוקק רצה לנקוט במונח "פרוד" הוא פעל כאמור ולכן הואיל ובחוק הביטוח הלאומי נמנע המחוקק לנקוט במונח זה, הרי שהוא פעל כך במתכוון.

בסיכום פסק הדין נקבע, כי אף אם ניתן היה לקבל את טענותיה של התובעת ולהרחיב את המילה "גרושה" גם על אישה הפרודה מבן זוגה בנסיבות חריגות מסוימות, הרי שבכל מקרה התובעת לא הוכיחה, כי מדובר בפרידת קבע. נוסף על כך, התובעת לא הוכיחה, כי היא אינה נתמכת כלכלית על ידי בעלה, וזה כלל לא הובא לעדות בבית הדין. זאת ועוד, בהסכם הממון שנחתם בין התובעת לבין בעלה, קיים סעיף לפיו, הבעל מחויב לתמוך כלכלית בתובעת. התביעה נדחתה.

עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

 

Be the first to comment

Leave a Reply