התובעת הועסקה שבועיים וביקשה לקבל שכר עבור שלושה חודשים

בית הדין בחן את מלוא רכיבי התביעה ולבסוף פסק לזכות התובעת פיצוי בגין השבועיים בהם עבדה, אשר לא שולם לה שכר בגינם, הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין

עו"ד שלומי הדר ועו"ד ג'ון גבע
עו"ד שלומי הדר ועו"ד ג'ון גבע

עו"ד ג'ון גבע ושלומי הדר

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדונה תביעתה של מיכל ברוד ("התובעת"), שיוצגה על ידי עו"ד אהרון שמלה, כנגד פנחס גבריאל ("פנחס"), שיוצג על ידי עו"ד פבל מורוז ועו"ד ליאור ארז וכנגד ישראל אבוגוב ("ישראל") וחברת השדרה 34 ת"א גברי פנחס בע"מ ("החברה"), שלא היו מיוצגים בהליך. פסק הדין ניתן באוגוסט 2017, בהיעדר הצדדים' מפי השופטת אריאלה גילצר כהן.

בתחילת חודש מרץ בשנת 2015 החלה התובעת לעבוד בחברה כמנהלת שיווק. בטרם קבלתה לעבודה נערכו מספר פגישות בינה לבין פנחס וישראל, מנהלי החברה. התובעת אף הכינה הצעת שיווק ותוכניות שונות עבור החברה. במסגרת אותן שיחות סוכמו תנאים כגון שכרה של התובעת ואף הוקצה לה מקום מיועד במשרדי החברה.

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת

כשבועיים לאחר שהתובעת החלה לעבוד בחברה היא זומנה לפגישה עם ישראל, אשר הודיע לה על סיום העסקתה. עם זאת, התובעת המשיכה להתייצב לעבודתה אך ישראל סירב לאפשר לה לעבוד ודרש ממנה לעזוב את המקום.

לטענת התובעת סוכם, כי היא תועסק לתקופה של שלושה חודשים ועל כן היא זכאית לשכר מלא עבור תקופה זו. כמו כן, לשיטתה היא זכאית להפרשות פנסיוניות ולפיצוי בגין אי עריכת שימוע ופיטורים שלא כדין. התובעת הוסיפה, כי הואיל והמגעים התקיימו בינה לבין פנחס וישראל, אזי יש לחייב אותם אישית בסכומי התביעה.

מנגד נטען, כי התובעת הועסקה על ידי החברה ולא על ידי פנחס או ישראל ועל כן יש לדחות את התביעה כנגדם כבר בשלב זה. עוד נטען, כי לא מדובר בחוזה לתקופה קצובה של שלושה חודשים והתובעת אינה זכאית לשכר בגין תקופה זו.

האם התובעת זכאית לשכר מלא עבור שלושה חודשי עבודה למרות שבפועל היא עבדה שבועיים?

בית הדין בחן תחילה האם ניכרת בין הצדדים חוזה לתקופה קצובה. בית הדין ציין, כי לאחר קיומן של פגישות בין התובעת לבין מנהלי החברה העבירה התובעת טיוטת חוזה עבודה לישראל, באמצעות תיבת הדואר האלקטרוני שלו. בהודעה זו כתבה התובעת, כי סוכמו בין הצדדים שכרה של התובעת, תפקידה, תחומי אחריותה, שעות עבודה וכן תנאים נוספים. כל אלו פורטו באופן ברור בהודעה ששלחה התובעת. עוד צויין, כי סוכם בין הצדדים שההסכם יהיה בתוקף למשך שלושה חודשים, כאשר עשרה ימים לפני מועד סיומו יפגשו הצדדים לדון בנושא המשך העסקתה התובעת, וככל שיוחלט להמשיך ולהעסיק אותה ייחתם הסכם עבודה חדש. ישראל אישר את ההודעה, תוך שתיקן את היקף שעות העבודה של התובעת. עוד באותו היום השיבה לו התובעת ולבסוף הגיעו הצדדים להסכמה גם בעניין זה. לפיכך קבע בית הדין, כי ההסכם אושר על ידי הצדדים.

בית הדין הוסיף, כי ההסכם אינו טומן בחובו התחייבות להעסקת התובעת לתקופה בת שלושה חודשים. למעשה ההסכם מסדיר את תנאי עבודתה של התובעת. כאמור, סוכם שאלה יהיו בתוקף עד תום תקופת ההסכם. עם זאת, בחוזה לתקופה קצובה צריכה להיכתב אמירה מפורשת של התחייבות להעסיק את העובד עד למועד מסויים. במקרה דנן, ההתחייבות הינה לתנאי ההסכם עד למועד מסויים להבדיל מהתחייבות להעסקה עד מועד כזה או אחר.

יתרה מזאת, אף אם היה ספק בנוגע לפרשנות החוזה, היינו מגיעים לתוצאה דומה, הואיל והתובעת היא ניסחה את תנאי החוזה ועל כן הפרשנות פועלת לטובת הנתבעים בהתאם לכלל הפרשנות כנגד המנסח הלקוח מדיני החוזים. בהתאם לכך, ניתן היה לפטר את התובעת שבועיים לאחר שהתחילה לעבוד בחברה.

בנוגע לחיובם של ישראל ופנחס באופן אישי נקבע, כי מאחר שהם התנהלו מול התובעת בשם עצמם ולא בשם החברה, הם למעשה לא יצרו כל הפרדה. הרושם הוא שישראל ופנחס היו בעצם המעסיקים של התובעת וניתן לחייב אותם באופן אישי.

בית הדין בחן את מלוא רכיבי התביעה ולבסוף פסק לזכות התובעת פיצוי בגין השבועיים בהם עבדה, אשר לא שולם לה שכר בגינם, הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין. כמו כן, הנתבעים חוייבו בתשלום שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.

** נציין, כי ביום 15.10.2017 נפתח תיק בבית הדין הארצי לעבודה במסגרת ערעור על פסק הדין של בית הדין האזורי לעבודה.

 

תגובת מייצגי הנתבעת: "כפי שעולה מהכתבה, ככל הנראה הכתב לא ממש התעמק בפסק הדין שכן מרבית טענות התובעת נדחו ע"י בית הדין לעבודה. יחד עם זאת, בימים אלה הוגש ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה שכן לטעמנו מדובר בפסק דין שגוי וערכאת ערעור מתבקשת לבטלו".

 

Be the first to comment

Leave a Reply