התובע עבד בשיפוצים אצל בן דודו וניזוק – האם מדובר בתאונת עבודה? / מאת עו"ד ג'ון גבע

בית הדין הארצי: בית הדין לעבודה אינו קשור בדיני הראיות, אלא שחובה עליו להקפיד על זכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין

בבית הדין הארצי לעבודה נדון ערעורו של בינו נעים ("המערער"), שיוצג על ידי עו"ד רפאל קיציס, נגד המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל"), שיוצג על ידי עו"ד דוד דיין. פסק הדין ניתן במאי 2017, בהעדר הצדדים, מפי השופט, נשיא בית הדין הארצי, יגאל פליטמן, מפי השופטת רונית רוזנפלד, מפי השופטת לאה גליקסמן, ומפי נציגי הציבור מיכל בירון בן גרא ועצמון ליפשיץ.

המערער הינו בנאי במקצועו, שעבד במשך שנים רבות כשכיר בחברות העוסקות בתחום הבנייה. ממסמכי המל"ל עולה, כי המערער לא היה מדווח כעובד החל מה-31 באוגוסט 2010. לאחר מכן מצוינת תקופה בה דווח המערער כעובד החל מה-1 במאי 2011 ועד ל-31 במאי 2011, אצל בן דודו – קבלן שיפוצים ("הקבלן"). למערער הונפק תלוש שכר בגין מספר ימי עבודה בחודש מאי 2011. ב-26 במאי 2011 עבד המערער בשיפוץ דירה המצויה בהרצליה במסגרת עבודתו אצל הקבלן. לטענת המערער, באותו היום הוא נפגע בברכו בזמן העבודה ("האירוע").

עוד באותו היום התייצב המערער בקופת חולים ושם הוא הופנה למיון. בעת קבלתו במיון בית החולים נרשם, כי הוא נפל מגובה של כמטר, נחבל בברכו ובידיו. בעקבות האירוע פנה המערער למל"ל כדי שיכיר בו כנפגע עבודה. המל"ל דחה את דרישתו של המערער מן הטעם, שלא הוכחו קיומם של יחסי עובד-מעסיק בינו לבין הקבלן. עוד צוין, כי המל"ל רואה במערער כעובד עצמאי.

המערער לא השלים עם החלטת המל"ל ועל כן הוגשה תביעה לבית הדין האזורי לעבודה. המערער טען, כי אכן התקיימו יחסי עבודה בינו לבין הקבלן. בית הדין האזורי לעבודה סקר את הראיות שהוגשו בתיק. נמצא, כי המערער מסר לחוקר מטעם המל"ל שלא נחתם הסכם עבודה וכן לא מולא טופס 101. עוד נמסר, כי המערער עבד עם כלי עבודה שלו. הואיל ועלו סתירות מסוימות בגרסת המערער לעניין העדים לאירוע, ביקש האחרון להגיש תצהיר נוסף. בית הדין האזורי דחה את הבקשה וציין, כי גרסת המערער הותירה בליבו ספק אם הוא אכן נשכר לעבוד כשכיר אצל הקבלן ואם הוא אכן נפגע במהלך העבודה. ספק זה מתבסס על כך שלא הוגש תיעוד מזמן אמת על שכירת שירותיו של התובע כעובד, לא הוצג הסכם עבודה או טופס 101, אשר נחתם לפני תחילת העבודה או מיד בתחילתה. כמו כן, המערער העיד שלא היו עדים במקום האירוע ולאחר מכן שינה את גרסתו וטען, כי בנו של הקבלן היה במקום האירוע והוא פינה אותו לקופת החולים. עוד צוין, כי כאשר מדובר על בחינת קיומה של מערכת יחסי עובד-מעסיק בין בני משפחה – הבחינה תיעשה ביתר הקפדה. תביעתו של המערער נדחתה.

המערער לא הרים ידיים ועל כן הגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה. בערעור נטען, כי המחלוקת התמצתה בשאלת מעמדו של המערער כשכיר. המערער הדגיש, כי כל חייו הוא עבד כשכיר ומעולם לא פעל כקבלן עצמאי. עוד נטען, כי אין סתירות בגרסאותיו, למעט הניסיון להסתיר את נוכחות בנו של הקבלן במקום האירוע – וזה נעשה לבקשת הקבלן. למעשה בנו של הקבלן נכח במקום האירוע, שמע את המערער צועק ופינה אותו לאחר מכן. המל"ל ביקש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה.

האם בית הדין הארצי קיבל את הערעור?

נקבע, כי אצל בית הדין האזורי התעורר ספק בקשר למעמדו של המערער, דהיינו האם יש לראותו כשכיר או כעצמאי. בית הדין האזורי הכריע לבסוף על סמך הסתירות שעלו בגרסת המערער. עוד נקבע, כי כאשר נדחתה בקשתו של המערער להגיש תצהיר נוסף, לא היה מקום להסתמך על תוכנו ובוודאי שלא לחובתו של המערער – מבלי שניתנה לו הזדמנות להסביר את פשר הסתירות. בית הדין הארצי ציין, כי "אכן, בית הדין לעבודה אינו קשור בדיני הראיות, אלא שחובה עליו להקפיד על זכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין".

בית הדין הארצי הוסיף, כי הסתירה המשמעותית עליה הצביע בית הדין האזורי אינה משפיעה על מעמדו של המערער. נקבע, כי על פי הראיות המערער עבד כשכיר אצל הקבלן. עוד נקבע, כי המל"ל לא חלק על קרות האירוע. לפיכך, בית הדין הארצי קיבל את הערעור וקבע, כי האירוע עולה כדי תאונת עבודה.

Be the first to comment

Leave a Reply