התקבלה תביעה בגין פיטורים שלא כדין למרות חתימת המפוטר על כתב סילוק בו ויתר על דרישות עתידיות

פיטורי העובד נעשו ללא הליך של שימוע, כאשר ביום הפיטורים הוא נקרא למשרדו של המנהל והלה הודיע לו כי הוא עורך לו שימוע באותו מעמד והודיע לו בסמוך לאחר מכך כי הוא מפוטר. תשעה ימים לאחר מכן קיבל התובע מכתב סיום העסקה בו נכתב, בין היתר, כי נערך לו שימוע כדין

הפיטורים וההשלכות. צילום: Pixabay
הפיטורים וההשלכות. צילום: Pixabay

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, נדונה תביעתו של יעקב טרבלסי, אשר יוצג על ידי עו"ד שמעון גיגי, כנגד ציון בוארון ואיטליז ציון בוארון ובניו בע"מ, אשר יוצגו על ידי עו"ד רנן זינגר. פסק הדין ניתן ב-7 באוגוסט 2018, בהיעדר הצדדים, מפי השופט אורן שגב ונציגת ציבור עובדים הלן הרמור.

התובע עבד כמשגיח כשרות אצל הנתבעים במשך 12 שנה ושלושה חודשים מתחילת שנת 2002 ועד ל-18 במרץ 2015, אז פוטר מעבודתו. בסמוך לאחר פיטוריו חתם התובע על כתב סילוק, בו הצהיר, בין היתר, כי אין לו ולא תהיינה לו כל טענות או דרישות בעתיד מהנתבעת כתוצאה מתקופת העסקתו וסיומה. לטענת התובע, הוא אולץ לחתום על כתב הסילוק כתנאי לקבלת סכומי כסף שונים שהגיעו לו, לרבות שחרור קופת הגמל ולכן, אין לראות בו כמחייב. במסגרת כתב התביעה, טען התובע כי בוארון הוא האחראי לפיטוריו, ובהתאם, ייחס לו את האחריות להתנהלות מולו במסגרת כל הליך הפיטורים ואף תבע אותו באופן אישי. לטענת התובע,

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת

פיטוריו נעשו ללא הליך של שימוע כמתחייב בדין, כאשר ביום הפיטורים הוא נקרא למשרדו של בוארון והלה הודיע לו כי הוא עורך לו שימוע באותו מעמד והודיע לו בסמוך לאחר מכך כי הוא מפוטר. תשעה ימים לאחר מכן קיבל התובע מכתב סיום העסקה בו נכתב, בין היתר, כי נערך לו שימוע כדין. לאור כל זאת, טען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בגובה 12 משכורות, לפיצוי בגין עגמת נפש, וכן להפסדי השתכרות שנגרמו לו לטענתו, בשל העובדה שלאחר פיטוריו, השתכר סכום נמוך יותר מאשר זה ששולם לו על ידי הנתבעת. במסגרת סיכומיו העמיד התובע את הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין על 6 משכורות.

הנתבעים הכחישו את טענות התובע וטענו כי נערך עמו גמר חשבון מסודר, במסגרתו שולם לו כל המגיע לו. כן נטען שבתחילת השימוע הודיע התובע שהוא לא מכיר בסמכותם של הנתבעים לערוך שימוע ושהסמכות נתונה למועצה הדתית נתניה. הנתבעים הוסיפו כי לא קיימת יריבות בין התובע למר בוארון שמעולם לא העסיק אותו באופן אישי ולא היה מעורב בסיום העסקתו וכי מנהל העסק ערך לתובע שימוע וערך עמו גמר חשבון. הנתבעת טענה כי בזמנים הרלוונטיים לסיום העסקתו, היא לא הייתה מעסיקתו. ביחס לכתב הסילוק נטען כי התובע חתם עליו מרצונו החופשי והמלא וכנראה בפני גורם אחר ממר בוארון.

 

ראשית, בית הדין ביקש להכריע בשאלת זהות מעסיקיו של התובע, שאלה המתייחסת באופן ישיר לטענות היעדר היריבות של הנתבעים. בית הדין קבע, בין היתר, כי הנתבעים יכלו להזמין לעדות את יועץ המס של הנתבעים אשר במהלך הדיון התברר כי הוא זה שערך לתובע את גמר החשבון ואת בנו של בוארון, איציק בוארון אשר היה מנהל העסק בפועל והוא זה שהיה מעורב גם בהליך סיום העסקתו של התובע. שני עדים אלו, כמו גם מנהל החשבונות או רואה החשבון של הנתבעים, יכלו להעיד ולספק ראיות בנוגע לחלוקה הנכונה שיש לערוך בין שני הנתבעים, במטרה לקבוע מתי העסיק כל אחד מהם את התובע. נוכח אי הבאת גורמים קריטיים אלו לעדות, פסק בית הדין כי יש לראות ב-2 הנתבעים כמעסיקיו במשותף של התובע בכל תקופת העסקתו ושיש להשית עליהם, ביחד ולחוד, כל חיוב כספי לטובת התובע.

במהלך הדיון התברר כי איציק בוארון, הוא זה שקרא לתובע למשרדו, אמר לו שהוא עורך לו שימוע, ופיטר אותו. בתגובה לשאלה מדוע, אם כן, לא תבע התובע את איציק בוארון, ענה התובע, בין היתר, כי תבע את בוארון האב משום שהוא בעל העסק. הנתבעים, כאמור, לא הגישו תצהיר מטעמו של איציק בוארון ולא העלו אותו לעדות. משכך, בית הדין פסק שיש לקבל את גרסתו של התובע במלואה ביחס להשתלשלות האירועים ובנוגע לאופן סיום העסקתו. בנוגע לגרסאות החלופיות לגבי מיהות המפטר, בית הדין קבע כי לא נעלם מעיניו שמדובר בהרחבת חזית ובמתן גרסאות חלופיות אך אין בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לתביעתו של התובע. זאת, בין היתר, משום שהשינוי בגרסת התובע לא הפתיע את הנתבעים ולא פגע בקו הגנתם.

לאחר פירוט אירועי סיום העסקתו של התובע, בית הדין בא לכלל מסקנה שהתובע פוטר שלא כדין. בית הדין התייחס, בין היתר, לכך שהתובע לא זומן לישיבת השימוע כדין, באשר לא ניתנה לו הזדמנות ניאותה להיערך לטענות שעמדו בבסיס ההחלטה לשקול את המשך העסקתו. בית הדין קבע כי אין חולק שהתובע קטע את הליך השימוע בתחילתו כטענת הנתבעים, אך אין בכך כדי לרפא את הפגמים שנפלו בהליך השימוע מבחינת הנתבעים עצמם.

בית הדין התייחס לכך כי העילה הרשמית שניתנה לפיטורי התובע, לפי מכתב הזימון לשימוע, היא צמצומים והליכי התייעלות. אולם, לא ניתנה לו האפשרות להציע חלופה לפיטוריו, כגון הפחתה בשכרו. אפשרות זו כלל לא הועלתה והנתבעים לא טענו שאפילו שקלו אותה ומכאן שהפגם בהליך השימוע הינו מהותי "ויורד לשורשו של עניין".

התביעה התקבלה באופן חלקי כך שהתובע קיבל פיצוי בגובה 6 משכורות חודשיות. כן חויבו הנתבעים בתשלום בגין שכר טרחת עורך דין.

** עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

Be the first to comment

Leave a Reply