מפתח המזל"ט הראשון של צה"ל תובע 1.55 מיליון שקל מהתעשייה האווירית

התבוע מציין כי הובטח לו בונוס של שלושה משכורות והוא זכאי לפיצויים מוגדלים בשיעור של עד 200%. תגובת באי כוחם של התעשייה האווירית: התעשייה האווירית פעלה משיקולים עניינים, רלוונטיים, ולגיטימים ולא מצאה לנכון לשפר תנאים מיטביים של פיצויים פיטורים מוגדלים ובונוס

ממציא המזל"ט הראשון תובע את תעשייה אווירית. תמונה: Pixabay
ממציא המזל"ט הראשון תובע את תעשייה אווירית. תמונה: Pixabay

התעשייה האווירית נתבעת בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב לשלם 1.55 מיליון שקלים לעובד לשעבר שהועסק על ידה למעלה מ-43 שנים בתפקידי מפתח בכירים ורגישים. העובד מציין כי פרש לגמלאות בחודש אפריל 2012 לאחר שנעתר לבקשת המנכ"ל ויו"ר הדירקטוריון יאיר שמיר לעבוד שנה נוספת, על מנת לתרום מניסיונו ומקצועיותו בפרויקטים חשובים שטרם הסתיימו. לדבריו הוא היה שותף לפרויקטים הגדולים והמשמעותיים ביותר של התעשייה האווירית ועשה מלאכתו במקצועיות, בנאמנות, ובמסירות אין קץ, והכול מתוך תחושת שליחות, ותוך שהוא סומך את ידו על בכירי התעשייה האווירית והבטחותיהם.

התובע מציין כי במהלך עבודתו זכה לאינספור פרסים ותעודות הוקרה ובין היתר פרס ביטחון ישראל עבור פיתוח ה"זהבן" המזל"ט הראשון של צה"ל, שלושה פרסי מנכ"ל התעשייה האווירית למצויינות על תרומתו הייחודית למפעל מל"ט, ותעודות הוקרה על ביצוע פרויקטים בשירותים התעשייתיים. בתפקידו אחרון, במשך כ-13 שנים, היה מנהל ארגון ושירותים תעשייתיים במטה התעשייה האווירית.

לטענתו, כחלק מהניסיונות לשכנע אותו לעבור למסגרת העסקה בחוזה אישי בשנת 2000, הובטח לו כי במועד פרישתו יהיה זכאי לפיצויים מוגדלים בשיעור של עד 200%. עד המעבר תנאי העסקתו נעשו דרך ההסכם הקיבוצי הנהוג בתעשייה האווירית במשך 32 שנים. התובע מציין כי נוהג והסדר ברוח ההבטחות שניתנו לו מקובל בתעשייה האווירית מזה שנים לגבי עובדים בכירים בחוזה אישי מדרגת מנהל מפעל.

לטענתו לאחר פרישתו גילה כי התעשייה האווירית שחררה את הכספים שנצברו בעבורו בקופות השונות, פרט לסכום שהופקד לזכותו בפוליסת ביטוח המנהלים בחברת הביטוח מגדל בסך 1.3 מיליון שקלים, נכון למועד פרישתו. זאת בנימוק כי כספים אלו הופקדו מטעמי נוחות וזהירות בלבד ללא כל התחייבות ו/או הבטחה לשלם לו אותם, וכי התעשייה האווירית שמרה את זכותה להחליט למי מהעובדים לשחרר את הכספים.

בנוסף טוען התובע כי התעשייה האווירית סירבה לשלם לו את הבונוס בסך 125 אלף שקל (בגובה 3 משכורות) לו היה זכאי עבור ביצועיו לשנת 2011, בונוס ששולם לעובדים במהלך שנת 2013. זאת בנימוק לפיו היא נוהגת לשלם בונוס רק לעובדים "קיימים" ולא לעובדים שסיימו את העסקתם.

התובע מציין כי מבדיקה שערך התחוור לו כי הוא היחיד מבין כל אותם פורשים בדרגות בכירות שהיו חתומים על חוזה אישי שנמנע ממנו לקבל את הסכומים שהופקדו לו עם החתימה על החוזה האישי.

לטענתו באמצעות עוה"ד נעמי לנדאו ואורן גרוס התעשייה האווירית הוליכה אותו שולל, הפרה את חובת תום הלב, פעלה ממניעים זרים ופסולים, והסבה לו עוגמת נפש קשה ביותר עת מנעה ממנו לקבל את זכויותיו שבדין. לדבריו הוא היה העובד היחיד שהיא פעלה בעניינו בניגוד לנוהג המקובל ולא שחררה לו את הכספים שהופקדו לזכותו בביטוח המנהלים בחברת מגדל. באי כוחה של התעשייה האווירית עוה"ד מעיין ויס לוי ותומר הדס מסרו בתגובתם למכתב פנייה מצד באי כוח התובע, כי התעשייה האווירית פעלה משיקולים עניינים, רלוונטיים, ולגיטימים, וכי היא לא מצאה לנכון להעניק לשפר תנאים מיטביים של פיצויים פיטורים מוגדלים ובונוס. עניינים אלו נטען בתגובה נתונים לשיקול דעתה הבלעדי של התעשייה האווירית וכי בהעדר כל מקור חוקי ו\או הסכמי התומך בדרישותיו של התובע- דינן דחייה.

Be the first to comment

Leave a Reply