נדחתה תביעה נגד עובד בחנות מחשבים שפתח עסק עצמאי משלו ובכך התחרה עם התובעת

חנות PC בראש העין - הפרה את תנאי התחרות או לאו?
חנות PC בראש העין - הפרה את תנאי התחרות או לאו?

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו, נדונה תביעתה של ויקטוריה נעמה מעודה ("התובעת"), אשר יוצגה על ידי עו"ד מיטל גולדברג, כנגד אופיר פארן ( "הנתבע"), אשר יוצג על ידי עו"ד יניב כהן. פסק הדין ניתן ב-12 לאוגוסט 2018, בהיעדר הצדדים, מפי השופט דורי ספיבק, נציגת ציבור עובדים לאה חלה ונציג ציבור מעסיקים רן ורדי.

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת

בתחילת שנת 2014 רכשו התובעת ובעלה חנות מחשבים בראש העין ("החנות"). עם רכישת החנות, הם שינו את שמה מדקל מחשבים ל-עיר המחשבים PC CITY. הנתבע הועסק בחנות, כמוכר מחשבים וטכנאי מחשבים, עוד מסוף שנת 2007, דהיינו יותר משש שנים קודם לרכישת החנות על ידי התובעת ובעלה והמשיך להיות מועסק בחנות עד ליום ה-10 בדצמבר 2015. במועד זה התפטר הנתבע לאחר שהודיע לתובעת ובעלה על רצונו לצאת לדרך חדשה, כעצמאי ולאחר שהשניים לא נענו להצעתו לקנות את חנותם. במהלך חודש ינואר 2016 הקים הנתבע חנות מחשבים משלו, בשם MY PC, בקניון הסלע שבראש העין.

ביום בחודש מרץ 2016 הגישה התובעת כתב תביעה שבו התבקשו שורה של צווי מניעה להפסקת פעילותו העסקית של הנתבע, להפסקת יצירת קשר עם לקוחות התובעת וספקיה, להפסקת השימוש בצבעי הלוגו של התובעת, למתן חשבונות ועוד. כן התבקש סעד כספי של 300 אלף שקל בגין פגיעה במוניטין והפרת חובת הנאמנות של הנתבע כלפי התובעת. עם הגשת התביעה הגישה התובעת בקשה דחופה למתן שורה של צווי מניעה זמניים. בית הדין נתן החלטה לפיה יאוחד הדיון בבקשה למתן סעדים זמניים והתיק העיקרי.

התובעת טענה כי הוכח שהנתבע הפר את חובת תום הלב ואת חובתו כעובד שלה, בכך שהעתיק את עסקה ופעילותה, פתח עסק מתחרה בסמוך למקום העסק שבו עבד, תוך שהוא נוטל ללא רשות את רשימת הלקוחות ופונה אליהם באופן ישיר, ותוך שימוש בסימני המסחר שלה תוך הצגת מצג שווא כאילו מדובר בסניף נוסף של התובעת. התובעת הדגישה כי פעולות הנתבע גרמו לפגיעה אנושה בעסק, עד כדי קריסתו, באופן שאילץ אותה בלית ברירה למכור את העסק.

הנתבע טען כי מעולם לא נטל רשימת לקוחות כלשהי או פגע בקניין התובעת או נטל סוד מסחרי שלה. הנתבע הדגיש כי מעבר לעובדה שלא הוכח שביצע עוולה כלשהי, הרי שלא הוכח גם נזק כלשהו.

בראשית פסיקתו, בית הדין בחן את השאלה מתי ניתן להגביל את חופש העיסוק לאחר סיום עבודתו. בית הדין ציין, על סמך פסיקה קודמת, שלכל עובד ועובד עומדת זכות למימוש כישוריו ולמיצוי כושר ההשתכרות שלו, לרבות בדרך של תחרות עם מעסיקו לשעבר. עם זאת, פסק בית הדין, אין משמעות הזכות דנן שאותו עובד רשאי לפגוע בסודות מסחריים של מעסיקו לשעבר והפנה לסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות לשם הגדרת המונח 'סוד מסחרי'. לאחר עיון בפסיקה הרלוונטית לעניין גזל של סוד מסחרי, קבע בית הדין שבנסיבות המקרה, דין התביעה להידחות מהטעמים הבאים:

נקבע כי לא נטען, במהלך התביעה, שהנתבע קיבל הכשרה מיוחדת או למד סודות מסחריים ספציפיים לעסקה של התובעת. משכך, נקודת המוצא הינה כי זכותו של התובע להמשיך ולהתפרנס ממקצועו, וזאת בין כשכיר בעסק אחר, ובין כעצמאי בעסק משלו. בכל הנוגע לפגיעה בעסקה של התובעת, בית הדין קבע כי פשיטא שהתפטרותו של הנתבע גרמה לפגיעה בעסק, ברם זוהי "דרכו של עולם" ומדובר בצעד לגיטימי מצדו של הנתבע.

בין הדין ציין כי התפטרותו של התובע וכוונתו לפתוח עסק משלו היו ידועים לתובעת ולבעלה, דהיינו אין מדובר מצב דברים שבו עובד שכיר מתכנן "מאחורי הגב" להקים עסק מתחרה משלו במהלך עבודתו, ללא ידיעת המעסיק הנוכחי.

בנוסף, הוכח שהנתבע הקים את עסקו בצד השני של ראש העין, במרחק של כ-30 דקות הליכה מהעסק של התובעת שלא הגישה ראיות כלשהן לסתור את טענות התובע בדבר המרחק המשמעותי בין העסקים וכן את העובדה שבראש העין קיים מספר לא מבוטל של חנויות מחשבים הדומות בעיסוקן לעסקיהם של התובעת והנתבע.

כמו כן, מהתמסרות בין הצדדים עלה כי בעלה של התובעת איחל לו בהצלחה ואף ציין שהוא נותן ללקוחות את מספר הטלפון של התובע. על רקע זה, אין לראות במסרון שמסר הנתבע ל-50 איש מאנשי הקשר שלו בדבר פתיחת החנות החדשה שימוש אסור ברשימת הלקוחות של התובעת.

בנוגע לשימוש בשם דומה לשם חנותה של התובעת, פסק בית הדין כי השימוש בראשי התיבות "PC" הינו מקובל ומדובר בשם גנרי המתאר חנות למכירת ומתן שירות תיקונים למחשבים אישיים. אשר על כן, אין השימוש בראשי התיבות הנ"ל בשם העסק פוגע בזכויות התובעת. בית הדין אף הוסיף כי פרסומת שפרסם הנתבע לעסקו, לא דומה לפרסומת עסקה של התובעת באופן המהווה הטעיה או העתקה.

בית הדין קבע כי התובעת לא הביאה ראיות ולא הציגה כל עדויות לנזק כלכלי או אחר שנגרם לה עקב מעשיו הנטענים של הנתבע. יותר מכך, התובעת הודתה כי במועד כלשהו לאחר הגשת התביעה מכרה את עסקה, ולא הובהר אם העסק נמכר ברווח או בהפסד, מה גם שאפילו היה מסתבר שהעסק נמכר במחיר נמוך מזה שבו הוא נקנה, לא היה בכך כדי להוכיח דבר.

התביעה נדחתה. נקבע כי התובעת תשלם לנתבעת בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

** עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

Be the first to comment

Leave a Reply