נפילה שהתרחשה בחצר ביתה הפרטי של התובעת אינה תאונת עבודה / עו"ד ג'ון גבע

Adult upset driver man in front of automobile crash car collision accident in city road

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו נדונה תביעתה של אלונה ירישקין ("התובעת"), על ידי עו"ד מיכל ברששת כנגד המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע" – "המל"ל"), על ידי עו"ד יוחאי אלרון. פסק הדין ניתן במרץ 2018, בהיעדר הצדדים, מפי השופטת מירב קליימן, נציג ציבור (עובדים) שוש סמק ונציג ציבור (מעסיקים) שרה אבן.

עובדות המקרה:  התובעת הגישה תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין אירוע ונדחתה על ידי המל"ל.

טענות הצדדים: לטענת התובעת, תביעתה נדחתה שלא כדין, שכן התאונה אירעה כאשר עצרה את רכבה בתום יום עבודה בשטח פתוח הסמוך לביתה ועוד בטרם הושלמה יציאתה מהרכב, ולכן ארעה לה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד, התשל"ה-1975, וכיוון שנפגעה טרם הגיעה למעונה, יש להכירה כתאונת עבודה. לטענת המל"ל התביעה נדחתה בדין מאחר שאירעה בחצר ביתה הפרטי של התובעת, אשר לה שליטה מלאה על "סיכוני הדרך שבו".

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת

פסק הדין: הדיון נסב אודות השאלה האם יש לראות בנפילתה של התובעת במועד הנטען כתאונת עבודה, בהתאם למשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. בית הדין פסק, כי סעיף 80(1) לחוק קובע, כי: "רואים תאונת כתאונת עבודה אף אם אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונה או ממקום עבודה אחד למשנה, ועקב נסיעתו או הליכתו זו". בהלכה הפסוקה הובהר, כי סעיף זה הינו בבחינת חריג המרחיב את ביטוח נפגעי העבודה, וככזה הוגבל לסיכוני דרך, אשר על פי טיבם הם סיכוניי רשות הרבים להבדיל מרשות היחיד. בהתאם, נקבע, כי נפילה בחצר ביתו הפרטי של המבוטח, או במדרגות שבה, אינה מוגנת במסגרת ביטוח נפגעי העבודה שבחוק. בנוסף, הלכה היא שטח המעון משתרע על כל שטח המעון, לרבות על החצרים הפרטיים והחניה בבית המבוטח.

בית הדין קבע, כי בענייננו, עולה מן הראיות, כי התובעת נפלה בתוך מעונה, באופן לפיו אין לראות בנפילתה כתאונת עבודה שארעה לה בדרכה מהעובדה למעונה. נפילתה של התובעת, בעת יציאתה מרכבה בתום יום עבודתה הייתה בתוך מעונה הפרטי ובחצרה, אף אם אין מדובר בנפילה בתוך ה'חניה המוגדרת' של ביתה. המקום בו החנתה התובעת את מכוניתה במועד האירוע, לדבריה, היה בסמוך מאוד לשטח מרוצף, הצמוד לבית מגוריה. מדובר בשטח הקרוב יותר לבית המגורים משטח החניה המקורה של רכבה. ייתכן, ששטח החניה המקורה אינו שייך לבן זוגה של התובעת, אך אין חולק, כי מדובר בשטח בו הם נוהגים מנהג בעלים, שכן אחרת לא היה מקורה ותחום. ככל שהתאונה הייתה מתרחשת במקום החניה המוגדר, הרי שעל פי הפסיקה היה נחשב מקום התאונה לחלק ממעונה, ולשטח בו הייתה לה שליטה מלאה על סיכוני הדרך, בהתאם לשליטה שיש לה על סיכונים בתוך ביתה פנימה.

משכך, קבע בית הדין, דומה, כי אף המיקום בו אירעה נפילת התובעת הינו חלק ממעונה, משמדובר בשטח שהינו צמוד יותר לביתה מאשר מקום החניה המוגדר, התחום והמקורה הצמוד לביתה, בו אין ספק, כי נהגו מנהג בעלים, ואין לראותו כרשות הרבים החשוף לסיכוני הדרך. במקרה הנדון השגת דלת המעון אל החצרים הסמוכים, היא אף השגה קרובה יותר מאשר השגת דלת המעון לו הייתה מתרחשת הנפילה בחניה המוגדרת של בית המבוטח, שבהתאם להלכה הפסוקה היא חלק ממעונו.

לאור האמור, ואף כי התובעת העידה, כי כאשר יש עומס חונים במקום גם זרים, לא נמצא שיש בכך כדי לשנות ממסקנה זו, שכן אין הדבר מעיד על כך, כי אין מדובר בחניה פרטית, וייתכן, כי התובעת ובן זוגה מאפשרים לזרים לחנות בתוך מעונם. מעבר לכך, גם בשביל המרוצף מחנים בזמן עומס, כאשר אין הדבר הופך את השטח המרוצף, הצמוד ממש לביתה של התובעת, ל'רשות הרבים' ולמקום בו אין היא שולטת על סיכוני הדרך.

בנוסף, קבע בית הדין, כי גרסתה של התובעת באשר לאירוע אף מעלה תהיות וספקות באשר לקיומה של תאונה, כהגדרתה, בנסיבות אלו.

לסיכום: לאור מיקום הנפילה, שהתרחשה בתוך מעונה של התובעת, ולא בדרך, קרי ברשותה רבים, ובשים לב לנסיבות הנפילה המעלות ספק אף באשר לקיומו של גורם או מחולל, הנדרש לצורך קיומה של תאונה, התביעה נדחתה.

** עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

Be the first to comment

Leave a Reply