ערעור על הדחייה ליצוגית נגד הפניקס: אין זכאות לקבלת הפיצויים הצבורים על שמם של החוסכים ללא הסכמת המעסיק

התובע ביקש לייצג את כל המבוטחים בביטוח פנסיוני בקופות גמל לתגמולים או לקצבה שהן קופות ביטוח המנוהלות על ידי הפניקס וסיימו את עבודתם. אולם לא ניתן אישור המעסיק לשחרור צבירת הפיצויים על שמם

בניין הפניקס
בניין הפניקס

אברהם סולמירסקי מהנדס פיתוח, עובד לשעבר בחברת מילימטריקס הגיש לבית הדין הארצי לעבודה, ערעור על דחיית בקשתו לאישור תביעה ייצוגית כנגד הפניקס. סולמירסקי ביקש לייצג בתביעתו את כל המבוטחים בביטוח פנסיוני בקופות גמל לתגמולים או לקצבה שהן קופות ביטוח המנוהלות על ידי הפניקס אשר סיימו את עבודתם ורשומה על שמם צבירת פיצויים בהסדר הפנסיוני, ואולם לא ניתן אישור המעסיק לשחרור צבירת הפיצויים על שמם.
בית הדין האזורי לעבודה התבקש לקבוע כי לאותם מבוטחים קיימת זכאות לקבלת הפיצויים הצבורים על שמם מאחר ויש לראות אותם כבעלים של כספי הפיצויים הצבורים. לדבריו המעסיק אינו זכאי עוד למשוך את צבירות הפיצויים בחלוף 7 שנים מאחר וזכותו התיישנה, ולעמדתו יש לקבוע כי בנסיבות אלו לא נדרש אישור המעסיק לצבירת הפיצויים.
עוד טען סולמירסקי כי יש לחייב את הפניקס להודיע לכל אותם מבוטחים על זכותם למשוך את צבירת הפיצויים. לטענתו הפניקס נוהגת שלא לשחרר את כספי הפיצויים ועושה כן רק במקרים מעטים בהם מוגשות תביעות על ידי עובדים, וכפועל יוצא מכך נשארים בחזקתה כל אותם הכספים, והיא ממשיכה לצבור בגינם רווחים מדמי הניהול.
הפניקס טענה בתגובה כי המחלוקת בנוגע לפיצויים היא בין העובד לבין המעסיק כאשר היא בבחינת "מחזיק" בלבד אשר נגרר אל המחלוקת בין השניים. בנוסף היא פועלת כפי שמורה לה הדין בכל הנוגע להשבת כספי הפיצויים למעסיקים. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קבע בפסק דינו שניתן לפני כשבועיים כי בקשת האישור נעדרת עילה אישית מאחר ואינה נסמכת על הדין הקיים אלא מציעה לשנותו.
בית הדין ציין בהחלטתו כי בהסדרים החקיקתיים השונים ובהתאם לדין הקיים כיום לא נקבעה מסגרת זמנים בת שבע שנים להגבלת זכותו של המעסיק לדרוש את החזר הפיצויים. עוד נקבע בפסק הדין כי בהתאם לדין הקיים כיום לא נקבעה מסגרת זמנים בת שבע שנים להגבלת זכות המעסיק לדרוש את החזר הפיצויים בחקיקה הספיציפית ובהסכמים וצווי ההרחבה הרלוונטיים.
בנסיבות המקרה נקבע בפסק הדין לא מתקיים התנאי לפיו התביעה מעוררת שאלות משותפות של עובדה ומשפט המצדיקות את בירור התביעה בהליך של תביעה ייצוגית. בית הדין חייב את המבקש בתשלום הוצאות בסך 15,000 ש"ח.
ואולם סולמירסקי טוען בערעורו על פסק הדין באמצעות עו"ד גל גורודיסקי כי בית הדין האזורי לעבודה טעה בכך שדחה את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית, ובכך שנמנע מלהכריע בדבר שאלת הבעלות בצבירת הפיצויים בפוליסה על שמו. כן טעה בכך שהניח כי כספי הפיצויים הצבורים בפוליסה עומדים לרשותו לכשיגיע לגיל הפרישה.
הנחה זאת נטען בערעור אינה עולה בקנה אחד עם תוצאת פסק הדין לפיה המעסיק רשאי להחזיר לעצמו את צבירת הפיצויים בכל עת וכך היא אינה עולה בקנה אחד עם עמדתו של המעסיק וחברת הביטוח, וכי במצב הקיים הוא לא יהיה זכאי לקבל את הכספים בעת פרישתו. לדברי המערער אם אכן הפיצויים עומדים לזכותו בגיל הפרישה אין סיבה או מניעה שהוא לא ימשוך אותם כבר עתה.

ביקש לייצג בתביעתו את כל המבוטחים בביטוח פנסיוני בקופות גמל לתגמולים או לקצבה שהן קופות ביטוח המנוהלות על ידי הפניקס אשר סיימו את עבודתם ורשומה על שמם צבירת פיצויים בהסדר הפנסיוני, ואולם לא ניתן אישור המעסיק לשחרור צבירת הפיצויים על שמם

Be the first to comment

Leave a Reply