פיטורי עובדת בהיריון שלא כדין גוררים עמם פיצוי משמעותי

התובעת הועסקה כפקידה בשורות המעסיקה במשך כשנה עד למועד הפסקת עבודתה. באחד הימים שלחה התובעת מסרון לממונה עליה והודיעה שהיא לא מרגישה טוב והיא תשתדל להגיע לחצי היום השני. בבוקר שלמחרת שלחה התובעת מסרון נוסף והודיעה, כי היא מרגישה רע מאוד ובכוונתה לגשת לרופא. הממונה השיבה לתובעת, כי היא הודיעה על עזיבתה מאחר שעל דעת עצמה היא לא הגיעה בשל מחלה

עו"ד שלומי הדר ועו"ד ג'ון גבע
עו"ד שלומי הדר ועו"ד ג'ון גבע

מאת עו"ד ג'ון גבע ושלומי הדר

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדונה תביעתה של פלונית ("התובעת"), שיוצגה על ידי עו"ד ענת שני ריבה ועו"ד תמר ניב ישראל, כנגד מעסיקתה לשעבר, סוכנות ביטוח בע"מ ("המעסיקה"), שיוצגה ע"י עו"ד יצחק יונגר ועו"ד יואב זטורסקי. פסק הדין ניתן בינואר 2018, בהיעדר הצדדים מפי, אב בית הדין, דורי ספיבק ומפי נציגי הציבור שושנה סוזן-סמק ושרה אבן.

התובעת הועסקה כפקידה בשורות המעסיקה במשך כשנה עד למועד הפסקת עבודתה. באחד הימים שלחה התובעת מסרון לממונה עליה והודיעה שהיא לא מרגישה טוב והיא תשתדל להגיע לחצי היום השני. בבוקר שלמחרת שלחה התובעת מסרון נוסף והודיעה, כי היא מרגישה רע מאוד ובכוונתה לגשת לרופא.

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת

בחלוף חמישה ימים נוספים שלחה התובעת מסרון נוסף לממונה ושאלה האם להגיע מחר לעבודה. הממונה השיבה לתובעת, כי היא הודיעה על עזיבתה מאחר שעל דעת עצמה היא לא הגיעה בשל מחלה. התובעת השיבה, כי היא לא עזבה אלא שהתה במחלה ויש לה אישורים לכך. למחרת שלחה התובעת מסרון נוסף והודיעה שהיא שוב לא מרגישה בטוב, ולדברי הרופא מדובר בוירוס.

בחלוף כעשרה ימים שלחה המעסיקה מכתב לנתבעת במסגרתו נכתב, כי אי התייצבות התובעת לעבודה כמוה כנטישת מקום העבודה. עוד נכתב, כי התובעת הפרה את הסכם העסקתה ואת הוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, ועל כן המעסיקה שומרת על זכותה לקזז סכומים בגין כך. התובעת השיבה למכתב זה והבהירה, כי היא לא עזבה את מקום עבודתה, אלא שהתה בתקופת מחלה, והיא רואה במכתב המעסיקה כהודעת פיטורים. התובעת הוסיפה, כי מחלתה נגרמה כנראה בשל העובדה שהיא בהיריון והיא תפעל להעברת אישורי המחלה.

נציין, כי המעסיקה הנפיקה לתובעת תלוש שכר במסגרתו נערך גמר חשבון ופורטו רכיבי התשלום וכן רכיב קיזוז בגין אי הודעה מוקדמת. כמו כן, בין הצדדים הוחלפו מסרונים נוספים והתובעת הלינה על כך שלא שולמו לה מלוא הכספים המגיעים לה וכן על כך שהיא לא התפטרה אלא פוטרה, תוך שציינה, כי היא בהיריון ואין כל זכות להורות על סיום עבודה בנסיבות הללו.

האם פעולות התובעת עולות כדי התפטרות או שהיא פוטרה על ידי המעסיקה?

בפתח הכרעתו ציין בית הדין, כי אין כל מחלוקת על כך שהתובעת לא התפטרה בצורה מפורשת, כגון מכתב התפטרות או לחלופין הודעה חד משמעית על סיום עבודתה. מהראיות שהוצגו בפני בית הדין עלתה למעשה תמונה הפוכה לפיה, המעסיקה היא זו שהודיעה במכתב לתובעת על סיום יחסי העבודה בין הצדדים, וביצוע גמר החשבון מהווה חיזוק לכך. עוד צויין, כי אין לראות בהיעדרות התובעת ממקום העבודה כהתפטרות על דרך ההתנהגות. כפי שנקבע בפסיקה, עובד שאינו חוזר לעבודה מתקופת מחלה, מאחר שעדיין אינו חש בטוב, אינו יכול להיחשב כמתפטר. במקרה דנן, התובעת נעדרה ממקום העבודה בשל מחלה והדבר מגובה באישורים רפואיים.

בית הדין הוסיף, כי מעדותה של התובעת הוא שוכנע, שלא היה בכוונתה להתפטר, אלא היא התכוונה לחזור למקום העבודה, בין היתר, בשל מצבה הכלכלי. מנגד, מעדות הממונה עלה, כי עבודתה של התובעת לא הייתה מספקת והרושם שנוצר הוא, שהייתה כוונה לסיים את העסקתה. נוכח האמור נקבע, כי התובעת פוטרה על ידי המעסיקה.

סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים קובע, כי "לא יפטר מעסיק עובדת שהיא בהיריון וטרם יצאה לתקופת לידה והורות אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה". החובה לקבל היתר לפיטורים נובעת מעצם היותה של העובדת בהיריון במועד הפיטורים ואינה תלויה בידיעתו של המעסיק על כך, או בקשר בין הפיטורים להיריון.

בהתאם להלכה, פיטורי אישה בהיריון, ללא היתר ובניגוד להסדר הקבוע בחוק נחשבים כ"בטלים מעיקרם". לפיכך, התובעת זכאית לפיצוי בגובה השכר שהייתה מקבלת, לו המשיכה בעבודתה בתקופה המוגנת, קרי יש לחשב את הפיצוי לפי גובה השכר שהייתה התובעת אמורה לקבל עד מועד הלידה, ועבור 60 הימים שלאחר תקופת הלידה, לרבות 30 ימים בגין הודעה מוקדמת.

חוק עבודת נשים קובע בנוסף, כי סכום הפיצויים לעובדת שפוטרה בניגוד להורות סעיף 9 לא יפחת מ – 150% מהשכר שהיה מגיע לעובדת במהלך התקופה המזכה, שתחילתה ביום הפיטורים או ביום שהמעסיק ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים (לפי המאוחר), וסיומה בתום התקופה המוגבלת בפיטורים. נדגיש, כי ככל שבית הדין ימצא טעם מיוחד המצדיק הפחתת הסכום הוא רשאי לעשות כן.

בית הדין קבע, כי אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי נמוך מהשיעור המינימלי הקבוע בחוק (150%). הכרעה זו מתבססת בין היתר על כך שבית הדין שוכנע, כי המעסיקה אכן ידעה על הריונה של התובעת, וזאת עוד במהלך היעדרותה ממקום העבודה.

בית הדין דן ברכיבי תביעה נוספים כגון, פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, פיטורים שלא כדין, כאשר לבסוף נפסק, כי המעסיקה תשלם לתובעת 126,521 שקל לרבות הוצאות משפט ושכר טרחה עו"ד. נוסיף, כי מתוך הסך הנ"ל, שיעור הפיצוי בגין אובדן שכר בתקופה המוגנת כפי שפורט לעיל, עמד על 86,625 שקל.

** עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

Be the first to comment

Leave a Reply