פיצויי פיטורים הופחתו באופן משמעותי על רקע פיטורים במסגרת ייעול

על פי הפסיקה אין למצוא פגם בהליך השימוע שנערך לתובע אשר במסגרתו הובהרה לו התמונה כהווייתה לפיה עקב השינוי המבני, מוגבל השימוע לאפשרות בחינת העסקתו במקומות חלופיים, במידה שקיימים אצל המערערות. אם כי זה לא פוטר את המנהלים מחיפוש ממשי למציאת מקום חדש לעובד

בבית הדין הארצי לעבודה נדון ערעורם של קופת חולים מאוחדת ומעון הרופא - נווה עמית
בבית הדין הארצי לעבודה נדון ערעורם של קופת חולים מאוחדת ומעון הרופא - נווה עמית

עו"ד ג'ון גבע

בבית הדין הארצי לעבודה נדון ערעורם של קופת חולים מאוחדת ומעון הרופא – נווה עמית, אשר יוצגו על ידי עו"ד דן גיורא ועו"ד פזית לנגסנר-אלתר, כנגד מיכאל בונדר, אשר יוצג על ידי עו"ד אריאל רובין. הערעור נדון בפני סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, השופט משה טוינה, נציגת ציבור עובדים חיה שחר ונציג ציבור מעסיקים דורון קמפלר. פסק הדין ניתן ביום ה-3 בספטמבר 2018, בהיעדר הצדדים.

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת

קופת חולים מאוחדת מפעילה רשת לדיור מוגן ובכלל זה את המרכז לדיור מוגן מעון הרופא. המשיב התקבל לעבודה במעון הרופא כאח במחלקה הסיעודית לקראת סוף שנת 1992. על רקע גירעון תפעולי בהפעלת המחלקה הסיעודית, הוחלט בתחילת שנת 2010 על העברת תפעול המחלקה לחברה חיצונית. החלטה זו הבשילה לכדי חוזה שנחתם במהלך אוקטובר 2010 להפעלת המחלקה הסיעודית באמצעות חברת כוח אדם.

בנסיבות אלו זומן המשיב במכתב באוקטובר 2010 לשימוע שבו צוין הרקע הכלכלי שבעקבותיו החליטה הקופה על התקשרות עם חברה חיצונית לניהול המחלקה הסיעודית. השימוע נערך שבוע לאחר מכן ובמסגרתו הובהר כי השימוע נועד להעניק למשיב הזדמנות לשכנע את חברי ועדת שימוע למצוא עבורו מקום עבודה חלופי במסגרת המערערות בתנאי העסקה שאינם בהכרח זהים לתנאים בהם הועסק ערב השימוע. פרוטוקול ישיבת השימוע מלמד כי המשיב הסכים לתפקיד חלופי בתנאי שישמרו לו תנאי השכר לפיהם הועסק עד אז. בסמוך לאחר ישיבת השימוע, הוצעו למשיב שתי הצעות עבודה עם שכר נמוך יותר מתנאי השכר לפיהם הועסק עד אז. הצעות אלו נדחו על ידי המשיב, וחודש לאחר מכן הסתיימו יחסי עובד-מעסיק בין המשיב למעון הרופא.

בינואר 2011 המשיב הגיש תביעה שעליה נסוב הערעור הנוכחי. בערכאה הקודמת נקבע כי על המערערות לשלם למשיב יחד ולחוד פיצויים על פיטורים שלא כדין, בסכום כולל של 93 אלף שקל. התביעה התקבלה, בין היתר, משום שלא הוכח קיומו של גירעון תפעולי המצדיק את סגירת המחלקה הסיעודית. עוד נקבע כי השימוע שנערך למשיב היה שימוע למראית עין משלא ניתנה למשיב במסגרתו אפשרות לשכנע את המערערות להמשיך ולהעסיקו בתנאי השכר בהם הועסק ערב השימוע.

לטענת המערערות, הערכאה הקודמת לא הבחינה בין שימוע המתקיים על רקע מערכת יחסים בין המעסיק לעובדו לבין שימוע המתקיים על רקע מציאות כלכלית בעקבותיה הגיע המעסיק לידי החלטה על מיקור חוץ של המחלקה בה מועסק העובד. לטענתן, אין למצוא פגם בשימוע שבמסגרתו הוצע למשיב לבחון חלופות להמשך העסקתו בתפקיד חלופי בתנאי שכר שונים מאלה בהם הועסק ערב השימוע.

המשיב טען כי אין להתערב בקביעת הערכאה הקודמת לפיה נפל פגם בהליך השימוע ומשנמצא, בין היתר, כי לא נעשה מאמץ כן למציאת מקום עבודה חלופי למשיב במוסדות אחרים שמפעילות המערערות.

ראשית, בית הדין ציטט פסיקה לפיה "שינויים מבניים, מיזוגים, הבראה הם צעדים שהמעסיק רשאי לנקוט כחלק מהיותו בעל ההון וכפועל יוצא מפררוגטיבת הניהול שלו". עם זאת, שינוי על רקע מבני אינו פוטר את המעסיק מהחובות המוטלות עליו במסגרת יחסי עובד מעסיק שבינו לבין עובדיו, בדרך ליישום ההחלטה על שינוי מבני.

בנסיבות המקרה, נקבע, אין מחלוקת על ההחלטה שקיבלה "מעון הרופא" לשינוי מבני שבמסגרתו הוחלט על הפעלת המחלקה הסיעודית בה הועסק המשיב באמצעות מיקור חוץ. החלטה זו היא מימוש הפררוגטיבה הניהולית של "מעון הרופא" וכרגיל איננה נתונה לביקורתו של בית הדין. לפיכך, נקבע כי אין למצוא פגם בהליך השימוע שנערך למשיב אשר במסגרתו הובהרה לו התמונה כהווייתה לפיה עקב השינוי המבני, מוגבל השימוע לאפשרות בחינת העסקתו במקומות חלופיים, ככל שקיימים אצל המערערות.

בכל הנוגע ל"חובת המעסיק בהצעת עבודה חלופית על רקע שינוי מבני", בית הדין דחה את קביעתה של הערכאה הקודמת לפיה היה על המערערות להציג למשיב עבודה חלופית באותם תנאים בהם הועסק ערב סגירת המחלקה הסיעודית. בית הדין ציין כי "מעון הרופא" פעל כיחידה כלכלית סגורה הקובעת את מדיניות השכר המשולמת לעובדיה. במסגרת זו, שכרם של העובדים נקבע באמצעות חוזה אישי. בנסיבות אלו, נקבע, רשאיות היו המערערות להציע למשיב את האפשרות להמשיך ולעבוד במקום עבודה אחר ובתנאי שכר שונים מאלה בהם הועסק במחלקה הסיעודית כעובד "מעון הרופא" ערב סיום הקשר בין הצדדים. לפיכך, משהוצע למשיב לבחון אפשרויות תעסוקה בשכר נמוך מזה ששולם לו כאח במחלקה הסיעודית, אין בסיס לחיוב המערערות בפיצויים על פיטורים שלא כדין בנימוק שאלה לא דאגו להמשך העסקתו של המשיב בתפקיד חלופי באותם תנאי שכר.

עם זאת, קבע בית הדין כי אין להתערב בקביעת הערכאה הקודמת כי אפשרויות העסקה חלופיות לא נבחנו וממילא לא הוצגו בפני המשיב במסגרת השימוע. על רקע זה, נקבע, זכאי המשיב לפיצוי בגין הפגם שנפל בהליך השימוע. בחישוב הפיצוי יש להתחשב כי לאחר פניית בא כוח המשיב למערערות אכן נבחנו אפשרויות העסקה חלופיות (שלא מומשו), בגילו ובתקופת ההעסקתו הממושכת ב"מעון הרופא".

הערעור מתקבל כך שהפיצוי לו זכאי המערער הופחת ל-20 אלף שקל בלבד.

** עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

Be the first to comment

Leave a Reply