אין להכיר בחריגים נפשיים לתורת המיקרוטראומה

עו”ד ג’ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים נדונה תביעתו של צ.ע (השם שמור במערכת) אשר יוצגה על ידי עו”ד עמוס אגרון כנגד המוסד לביטוח לאומי אשר יוצג על ידי עו”ד יהודה אדרעי. פסק הדין ניתן ביוני 2020, מפי השופטת יפה שטיין.  

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו”ד ג’ון גבע | זוית אחרת

התובעת עבדה כחוקרת משמעת בתחום ההטרדות המיניות במשרד ראש הממשלה, במשך 17 שנים וחצי לערך.

התובעת טענה, כי המקרה שלה הוא מקרה יוצא דופן, שאין דומה לו אפילו בקירוב בפסיקת בית הדין, שכן, היא עבדה בכל יום במשך 17 שנה בחקירת מתלוננות, עדים וחשודים באונס ובהטרדות מיניות, דבר אשר גרם לה נזקים נפשיים ניכרים אשר הגיעו עד כדי התמוטטות והפסקת העבודה בפועל. על כן, במקרה חריג זה יש לראות את מצבה הנפשי הקשה של התובעת, הנגרם כתוצאה מחשיפה אינטנסיבית זו, כמצדיק פסיקה שונה לעניין המיקרוטראומה הנפשית.

הסוגייה בה בית הדין צריך היה להכריע היא בשאלה האם יש להכיר בתובעת כנפגעת עבודה על פי תורת המיקרוטראומה לאור מצבה הנפשי, וזאת חרף הפסיקה אשר קבעה כי הלכת המיקרוטראומה לא חלה בפגיעה נפשית.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק, קבע בית הדין כי דין התביעה להידחות.

תחילה, ציין בית הדין כי תורת המיקרוטראומה היא יציר הפסיקה, שנועדה להרחיב את המקרים בהם יש קשר סיבתי בין הפגיעה לבין העבודה, בדרך של פגיעות זעירות החוזרות על עצמן. אף על פי כן, נקבע בפסיקה כי תורת המיקרוטראומה לא חלה על פגיעות הנוגעות לתחום הנפשי.

עוד הוסיף בית הדין, כי בכדי להכיר בפגיעה נפשית כפגיעה בעבודה, יש צורך להצביע על אירוע מיוחד בעבודה. על מהותו של אותו “אירוע מיוחד” ודרך הוכחתו נקבע בעבר כי סוג האירוע כ”אירוע מיוחד” בשלב הראשוני מצריך קיומם של שני תנאים מצטברים: התנאי הראשון, בעל אופי אובייקטיבי המחייב קיומה של חריגה, ולו במידה מסוימת משגרת העבודה הרגילה במקום העבודה. התנאי השני, בעל אופי סובייקטיבי המחייב קיומה של השפעה נפשית אפשרית של האירוע על המבוטח הספציפי, גם היא לפחות במידה מסויימת.

זאת ועוד, בית הדין ציין את היסודות לביסוס עילת המיקרוטראומה: תשתית עובדתית מתאימה; קביעה שלפיה במסגרת אותה תשתית עובדתית עשויות להיגרם פגיעות המצטברות יחד לכדי ליקוי גופני; קיומו של קשר סיבתי בין התשתית העובדתית לליקוי הגופני.

התובעת טענה, כי התקיימו שני התנאים הראשונים במקרה הנדון, ולפיכך יש מקום להעביר את עניינה למומחה רפואי לקביעת הקשר הסיבתי. אמנם, אין מדובר באירוע חריג מסויים שאירע במהלך עבודתה, אך הטענה היא כי עבודתה המצטברת כחוקרת הטרדות מיניות מהווה רצף של פעולות זעירות שכל אחת מהן מהווה אירוע זעיר, שבהצטברותן מהוות פגיעה לפי תורת המיקרוטראומה. עם זאת, בית הדין דחה את טענתה והדגיש את הקביעה לפיה לא הוכרה מיקרוטראומה בתחום הנפשי.

כמו כן, בית הדין ציין כי עניינה של התובעת לא היה שונה מעניינם של עובדים אחרים העובדים תחת לחץ מתמשך במשך שנים רבות, כך למשל: רופאים, מנתחים, סוהרים, חוקרי משטרה או עורכי דין המתעסקים בעניינים רוויי מתח.

יתרה מכך, בית הדין קבע כי במהלך השנים שחולפות לא ניתן לבודד לחץ נפשי מהעבודה עם לחץ פנים משפחתי או עם לחץ חיצוני אחר. בהתאם לזאת, אין מדובר במקרה יוצא דופן ואין כל מקום לסטות מהכלל הקובע כי אין להכיר במיקרוטראומה נפשית.

לבסוף, בית הדין הדגיש כי לו התובעת הייתה מבודדת מקרה מסויים שניתן היה לאתרו בזמן ובמקום מסויימים, והיה לכך גיבוי רפואי כי באותו יום אירע מקרה חריג אשר גרם להתמוטטותה הנפשית, היה מקום לראות באותו מקרה כתאונת עבודה. אלא שהתובעת לא הצביעה על מקרה שכזה.

לפי כל המובא לעיל, בית הדין דחה את התביעה וקבע כי אין להחריג את עניינה של התובעת בעניין המיקרוטראומה הנפשית. בהתאם לזאת, לא ניתן להכיר בתובעת כנפגעת בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה ואין מקום להעביר את עניינה למומחה רפואי.

** עד למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

Be the first to comment

Leave a Reply