אירוע ירי בו נפגע התובע בדרכו לעבודה, אינו בגדר פגיעה בעבודה

התובע טען כי הינו אדם רגיל, ללא עבר פלילי וללא אויבים אשר נפגע מירי בדרכו למקום עבודתו, על ידי רעולי פנים, ככל הנראה עקב טעות בזיהוי

נפגעי טרור. צילום Pixabay
צילום Pixabay

עו”ד ג’ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדונה תביעתו של אחמד כרידי אשר יוצג על ידי עו”ד ענטר כנגד המוסד לביטוח לאומי אשר יוצג על ידי עו”ד דגון. פסק הדין ניתן באוגוסט 2020, מפי כבוד הנשיאה, השופטת הדס יהלום.  

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו”ד ג’ון גבע | זוית אחרת

התובע הגיש תביעה להכיר באירוע משנת 2016, בו נפגע על ידי רעולי פנים אשר פתחו עליו בירי, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי.

התובע טען כי הינו אדם רגיל, ללא עבר פלילי וללא אויבים אשר נפגע מירי בדרכו למקום עבודתו, על ידי רעולי פנים, ככל הנראה עקב טעות בזיהוי. עוד טען התובע, כי ביום האירוע הורה לו מנהלו לאסוף בדרכו לעבודה, עובד נוסף. בהתאם, נסע התובע לאסוף את אותו עובד עד שלפתע, רכב זר חסם אותו והחל לירות לכיוונו.

מנגד, הנתבע טען כי היורה פתח את דלת רכב התובע, וידא כי אכן מדובר בתובע ורק לאחר מכן, ירה בו. מכאן, כי הירי היה על רקע סכסוך אישי ועל כן, אין להכיר בו כפגיעה בעבודה.

הסוגיה בה בית הדין צריך היה להכריע היא בשאלה האם יש להכיר באירוע בו נפגע התובע על ידי רעולי פנים שפתחו עליו בירי, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק, קבע בית הדין כי דין התביעה להידחות.

תחילה, ציין בית המשפט כי מתיאור התקיפה, הן על ידי התובע והן על ידי עד ראיה אשר נכח בזירת האירוע ואף נחקר במשטרה ביום האירוע, עלה כי התוקפים ידעו היטב את מי הם תוקפים וכי לא היה מדובר בתקיפה אקראית.

עוד הוסיף בית הדין, כי העובדה שהתוקפים זיהו את רכב התובע, עצרו אותו, ירו עליו ולאחר מכן ירו באופן ספציפי על התובע, הצביעה כי התוקפים ווידאו מיהו אותו אדם עליו הם יורים, בטרם ירו. אמנם, בית הדין הדגיש כי לא הוכחה הסיבה אשר בגינה התוקפים ירו דווקא בתובע, אך יחד עם זאת, מן הראיות עלה כי מדובר היה בתקיפה שכוונה אל התובע באופן ספציפי.

בית הדין ציין, כי בחלוף השנים, עסקו בפסיקה לא פעם במקרים בהם אירעה תקיפה אלימה, בעת שאדם היה בזמן העבודה או בדרך לעבודה ובשאלה מתי תקיפה שכזו, תהווה תאונת עבודה. לא זו אף זו, בפסיקה נקבע כי אין להכיר כפגיעה בעבודה באותם מקרים שבהם נפגע המבוטח מאירוע חבלני אשר כוון באופן ספציפי אליו, גם במקרים בהם מדובר בטעות בזיהוי.

זאת ועוד, בית הדין קבע כי מן הראיות שהוצגו בפניו, עלה כי החקירות שנעשו על ידי המשטרה לא הבשילו בסופו של דבר להגשת כתב אישום כנגד מי מהתוקפים. אף על פי כן, די בראיות שהוצגו בכדי לקבוע כי התוקפים התכוונו לתקוף את התובע באופן ספציפי ולא כל אדם. לפיכך ובהתאם לפסיקה, במקרה הנדון לא היה מדובר בפגיעה כתוצאה מסיכוני הדרך.

יתר על כן, בית הדין הזכיר את עניין ג’ילאווי, שם ניתן תיאור אשר התאים גם למקרה הנדון: “המערער לא נפגע עקב היותו במקרה בסביבה שבה אירע אירוע חבלני בעת שהיה בדרכו לעבודה, קרי המערער לא נפגע כתוצאה מ”סיכוני דרך”, אלא כוונת המפגעים הייתה לפגוע במערער עצמו, כאשר סברו בטעות, כי המערער הוא היעד לפגיעה”.

לבסוף, הדגיש בית הדין כי בין אם התובע “נבחר” על ידי התוקפים עקב טעות בזיהוי ובין אם התכוונו התוקפים לפגוע בו באופן אישי, הרי שעולה בבירור שלא מדובר היה בתקיפה “תמימה” שבה התובע נבחר במקרה, אלא בתקיפה יזומה אשר כוונה לתובע.

לפי כל שהובא לעיל, בית הדין דחה את התביעה ולא הוציא צו להוצאות.

** עד למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

הכותב הינו מייסד ושותף במשרד ג’ון גבע-הדר עורכי דין ומגשרים.

Be the first to comment

Leave a Reply