אירוע פרידה בעבודה עקב יציאה לגמלאות הוכר כ”אירוע חריג” בעבודה

ב-2010 ערך התובע אירוע פרידה מצומצם לחלק מעובדי מחלקתו בעקבות פרישתו לגמלאות, יום לאחר מכן, חש התובע כאבים בחזה שהתבררו כליקוי באוטם שריר הלב

התקף לב

עו”ד ג’ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדונה תביעתו של משה סידי אשר יוצג על ידי עו”ד בר אחיעזר כנגד המוסד לביטוח לאומי אשר יוצג על ידי עו”ד רועי הררי. פסק הדין ניתן ביולי 2020, מפי כבוד השופטת יפית מזרחי-לוי, נציג ציבור המעסיקים, דניאל הרפז ונציג ציבור העובדים, אמיר אופיר.

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו”ד ג’ון גבע | זוית אחרת

בפני בית הדין הונחה תביעה להכרה באוטם שריר הלב שפקד את התובע בעבודתו ביולי 2010, עקב דחק נפשי, כתאונת עבודה.

ב-2010, ערך התובע אירוע פרידה מצומצם לחלק מעובדי מחלקתו לאור פרישתו לגמלאות וזאת לאחר 46 שנות עבודה. יום לאחר מכן, חש התובע כאבים בחזה והזעיק אמבולנס אשר הוביל אותו לאשפוז בבית החולים. בסיכום האשפוז, נכתב כי התובע לקה באוטם שריר הלב ועבר צנתור.

הליך זה עבר גלגולים רבים. בית הדין מונה לדון בתיק זה בהחלטת הנשיאה, לאחר שבהליכים קודמים בבית הדין הארצי, נקבע כי הוכח קיומו של אירוע חריג שהתרחש בעבודתו של התובע ביום 30.6.10 ואף נקבעה התשתית העובדתית שתעמוד בבסיס חוות דעת המומחים מטעם בית הדין אשר נדרשו לשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע החריג לבין אוטם שריר הלב.

תחילה, ציין בית הדין כי על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כפגיעה בעבודה, על המבוטח להוכיח קרות אירוע חריג בעבודתו, בסמוך לפני התרחשות האוטם, אשר גרם לדחק נפשי בלתי רגיל או מאמץ גופני יוצא דופן. כמו כן, האירוע החריג נבחן באופן סובייקטיבי, קרי נבדקת “חריגותו” בהתייחס למבוטח מסויים. אולם, גם הבחינה הסובייקטיבית להתרגזות בעוצמה חריגה טעונה ראיות אובייקטיביות ואין די לעניין זה בעצם אמירת המערער, לפיה התרגז התרגזות חריגה.

לאחר מכן, עמד בית הדין על קביעת בית הדין הארצי לעבודה אשר הגדיר יום שלם כאירוע חריג, וככזה שהחל כבר בתחילת יום 30.6.10 ולא רק במהלך מסיבת הפרידה בעבודה. בנוסף לכך, בית הדין הארצי קבע כי די היה בעצם העובדה שיום 30.6.10 היה יומו האחרון של התובע בעבודה, כדי שיום זה כולו יעלה כדי “אירוע חריג” וכי גם אירוע מתוכנן עשוי לגרום להתרגשות חריגה. בהתאם לכך, קבע בית הדין הארצי כי יש להכיר בשילובם של הפרישה מהעבודה לאחר שנים רבות, יחד עם אירוע הפרידה, כ”אירוע חריג” המצדיק מינוי מומחה רפואי.

נוכח קביעת בית הדין הארצי, קבע בית הדין כי כל יום ה-30.6.10 היה בבחינת יום חריג, אירוע חריג, עבור התובע. במהלכו התקיימה המסיבה. לפיכך, בבוקרו של אותו יום התובע לא קם כתמול שלשום אלא, הוא קם בהתרגשות יתירה אשר נמשכה לאורך כל אותו יום.

לא זו אף זו, בית הדין הדגיש כי גם המומחים אישרו דבר קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודת התובע לבין אוטם שריר הלב בו לקה. אמנם, המומחים לא הסכימו עם קביעותיו העובדתיות-משפטיות של בית הדין הארצי. עם זאת, המומחים סברו כי הכאבים הופיעו לראשונה לאחר אירוע הפרידה ולא לפניו ויש בעובדה זו כדי לתמוך בתוצאת פסק הדין, שכן נקבע כי האירוע הלבבי אכן החל בבוקר של יום ה-30.6.10.

יתר על כן, בית המשפט ציין כי כבר נקבע בנוגע לאוטם לבבי שנגרם על רקע התרחשות אירוע חריג, כי אין מקום לפסול על הסף את האפשרות שהאוטם החל בפתחו של היום שהוגדר כאירוע החריג עצמו. הדחק הנפשי, שנקבע כי היה בשיאו כל אותו יום נמצא כסיבה הישירה לאוטם שהחל כתעוקה, הלך והחמיר ונתן אותותיו והתקדם עד לאוטם חריף.

לפי כל שהובא לעיל, בית הדין אימץ את קביעת המומחים בדבר קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג בעבודת התובע – אירוע הפרידה ויציאה לגמלאות לאחר עשרות שנות עבודה לבין אוטם שריר הלב בו לקה, וקיבל את תביעתו להכרה באוטם עקב דחק נפשי, כתאונת עבודה.

סוף דבר, בית הדין קיבל את התביעה וחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד.

הכותב הינו מייסד ושותף במשרד ג’ון גבע-הדר עורכי דין ומגשרים

Be the first to comment

Leave a Reply