ביה”ד הארצי לעבודה: ידיעה מוקדמת על כך שהשכר מותנה בהעברת תקציב העירייה לעמותה מהווה חלק מהסכם העבודה

בית הדין: המערער ידע שהעסקתו בעמותה והיכולת הכלכלית שלה לשאת בשכרו כפופה לכך שהעירייה תעביר לה תקציב ייעודי לכך וכי העברת התקציב כפופה לאישור משרד הפנים. ידיעה זו הופכת את שאלה העברת התקציב הייעודי מהעירייה לעמותה לתנאי העומד ביסודו של הסכם העבודה

עו"ד ג'ון גבע

בבית הדין הארצי לעבודה נדון ערעורו של פלוני (“המרער”), שיוצג על ידי עורכי הדין מועין חורי ועמוס האוזר, נגד העמותה לקידום הספורט בנצרת עילית (“העמותה”), שיוצגה על ידי עורכי הדין גיורא מאור ומרדכי מאור. פסק הדין ניתן ביוני 2017, בהעדר הצדדים, מפי השופט אילן איטח, השופטת סיגל דוידובמוטולה והשופט רועי פוליאק ומפי נציגי הציבור שי צפריר ויהודה פורת.

העמותה עוסקת בפיתוח כישורים גופניים ורוחניים של ספורטאים. כחלק ממטרותיה היא מארגנת ומנהלת קבוצות ספורט או ענפי ספורט לקידום תחום הספורט בעיר נצרת עילית, בתמיכת העירייה. תקציב העמותה השנתי עמד באותן שנים על סכום של 30 אלף שקל.

המערער הינו מנהל מקצועי ומאמן טניס בכיר ומוערך, אשר אף כיהן מספר שנים כחבר מועצת העיר נצרת עילית. לקראת סוף שנת 2008, לאחר הבחירות שהתקיימו בנצרת עילית, מונתה רעייתו של המערער כסגנית, שלא בשכר, של ראש העיר הנבחר. החל מינואר 2009 המערער היה חלק ממערך הניהול של תחום הטניס בעיר, בהתנדבות. בתחילת אוגוסט 2009 פנה ראש העיר לשר הפנים במטרה לקבל אישור להעסיק את המערער על ידי העמותה. משרד הפנים השיב למכתבו של ראש העיר והוסבר לו ההליך להגשת בקשה להעסיק קרוב משפחה על פי פקודת העיריות (“הפקודה”) וכן הוזכר הנושא של חשש לניגוד עניינים.

מספר חודשים לאחר מכן החליטה מועצת העיר להמליץ לעמותה למנות את המערער כמנהל בשכר לענף הטניס – בכפוף לאישור משרד הפנים. ההחלטה התקבלה בניגוד לחוות דעתה של היועצת המשפטית של העירייה, אשר סברה, כי אין לאשר את מינוי המערער בשל קרבתו המשפחתית לרעייתו – סגנית ראש העירייה ובשל תקופת הצינון הנדרשת בין כהונתו של אדם כחבר מועצת עיר לבין העסקתו על ידי העירייה. למרות זאת חתמו המערער והעמותה על הסכם עבודה אישי, לפיו המערער יועסק כחלק ממערך הניהול של פעילות הטניס. עוד נקבע, כי ישולם לו שכר חודשי בשיעור של כ-20 אלף שקל. במשך כעשרה חודשים שולמה למערער משכורת חודשית בסך של כ–16 אלף שקל ברוטו והונפקו לו תלושי שכר.

בתקופה שלאחר מכן חדלה העמותה מלשלם למערער שכר. העמותה טענה, כי לא התקבל אישור להעסיק את המערער וסוכם עימו, כי עד להסדרת העניין הוא יבצע את תפקידו בהתנדבות. במענה שהתקבל ממשרד הפנים הודגש, כי אין אישור להעסיק את המערער בהתאם לפקודה, הואיל וקיים חשש לניגוד עניינים. הצדדים החליטו שהמערער ימשיך לפעול בהתנדבות. לאחר מספר חודשים פנה המערער לעמותה וביקש לקבל את שכרו. העמותה השיבה, כי בהיעדר אישור להעסיק את המערער הוסכם, שהוא יפעל בהתנדבות.

בסוף שנת 2012 פנה המערער לבית הדין האזורי לעבודה. המערער טען, כי הוא פוטר והוא זכאי לאכיפת הסכם העבודה. המערער ביקש לקבל את מלוא שכרו, הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, עוגמת נפש, דמי הבראה ועוד.

האם בנסיבות דנן זכאי המערער לכספים אותם הוא דרש בתביעתו?

בית הדין האזורי לעבודה קבע, כי המערער ידע היטב ומתחילת העסקתו, על הבעייתיות הכרוכה בה ועל כך שהיא מותנית בהעברת תקציב ניכר מהעירייה כדי לממן את שכרו וכן מותנית בהחלטה בנוגע לניגוד העניינים. עוד נקבע, כי המערער מודע לכך שהעמותה מנועה מלהמשיך ולהעסיקו בשכר. בית הדין האזורי ציין כך: “המקרה שלפנינו, הינו מקרה יוצא דופן במובן זה שבבסיס העסקת התובע עמדה התחייבות של העירייה לממן (בדרך של העברת כספים לסקציית הטניס של העמותה), התחייבות בה לא יכלה העירייה לעמוד מרגע שהוועדה לניגוד עניינים לא אפשרה את המשך העסקתו, של התובע, כאשר ברגע שכזאת ארע, עשו הצדדים, הן ביחד והן לחוד, מאמצים עילאיים, כדי לשנות את החלטת הועדה”. בית הדין האזורי בחן את כל הטענות, ועיין בראיות שהוגשו לו, כאשר לבסוף התביעה נדחתה על כל רכיביה.

כאמור, המערער לא הרים ידיים והגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי לא נמצא מקום להתערב בפסק הדין של בית הדין האזורי, אשר עוגן היטב בחומר הראיות. צוין, כי המערער ידע שהעסקתו בעמותה והיכולת הכלכלית שלה לשאת בשכרו כפופה לכך שהעירייה תעביר לה תקציב ייעודי לכך. כמו כן, המערער ידע, כי העברת התקציב מהעירייה כפופה לאישור משרד הפנים, ובהיעדר אישור כאמור העירייה לא תעביר את התקציב והוא לא יקבל שכר. “ידיעה זו הופכת את שאלה העברת התקציב הייעודי מהעירייה לעמותה לתנאי העומד ביסודו של הסכם העבודה”.

עוד צוין, כי ככלל קיומו של מקור למימון משרת העובד אינו תנאי לקבלת השכר, אלא שבנסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן – צדק בית הדין האזורי עת קבע, כי נוכח ידיעותיו של המערער כאמור, הרי שאין לקבל את תביעתו ולמעשה הסתיימו יחסי העבודה עם הפסקת תשלום השכר. לבסוף צוין, כי ככלל לא ניתן להפוך “עובד ל”מתנדב” אך בנסיבות החריגות שלפנינו המשכת פעילותו של המערער בעמותה נעשתה בכובע של “מתנדב”. בית הדין הארצי דחה את הערעור.

 

 

 

 

Be the first to comment

Leave a Reply