בית הדין הארצי לעבודה דחה את טענת המיקרוטראומה של המערערת – לא הוכיחה כי מדובר ברצף פעולות חוזרות ונשנות

תנועת ההתכופפות החוזרת מאות פעמים ביום גרמה למערערת לבעיות גב קשות. אך נקבע כי לא ניתן היה להוכיח שרצף התנועות נמשך לאורך זמן ובאופן רציף

ילדים. תמונת אילוסטרציה
ילדים. תמונת אילוסטרציה

עו”ד ג’ון גבע

בבית הדין הארצי לעבודה נדון ערעורה של אבישג ברנד, אשר יוצגה על ידי עו”ד יוסי לחיאני, כנגד המוסד לביטוח לאומי, אשר יוצג על ידי עו”ד שרית דמרי דבוש. פסק הדין ניתן במאי 2019, מפי כבוד הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, נציג ציבור העובדים ישראל דורון ונציגת ציבור מעסיקים הגברת יודפת הראל-בוכריס.

המערערת שימשה כמטפלת במשרה מלאה בגנון לילדים בגילאי שנתיים עד שלוש במשך 26 שנה. לפי הצהרתה, עבדה המערערת במשך חמישה ימים בשבוע כמעט 10 שעות ביום. לפי טענת המערערת, עבודתה הייתה פיזית וכרוכה בהתכופפות רבה, שכן כל מגע עם הילדים מחייב התכופפות. תנועת ההתכופפות החוזרת מאות פעמים ביום גרמה למערערת לבעיות גב קשות.

בית הדין האזורי בירושלים דחה את תביעת המערערת להכיר בליקויים בגב, בצוואר ובברכיים כליקויים  הנובעים מפגיעה בעבודה לפי עילת המיקרוטראומה. נוכח דחיית תביעת המערערת היא החליטה להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בטענה, כי שגה בית הדין האזורי בקביעתו, לפיה לא מתקיימים יסודות עילת המיקרוטראומה בנסיבות המקרה.

מנגד, טען המשיב, כי יש לאשר את פסק דינו של בית הדין האזורי שבו הובהר, כי כאשר אין סדרה של פעולות חוזרות ונשנות זהות או דומות במהותן, אלא סדר יום המצביע על פעולות מגוונות כבענייננו, אין מקום להכיר בפגימה על פי עילת המיקרוטראומה.

בית הדין הארצי שמע את טענות הצדדים והחליט לדחות את הערעור.

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו”ד ג’ון גבע | זוית אחרת

תחילה, עמד בית הדין הארצי על הרקע לעילת המיקרוטראומה כפי שהוסבר בפסיקה. תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר אחריו המחוקק, חלל לפיו לא נכללו ברשימת ‘מחלות המקצוע’, מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה. בכך נותרה רשימת המחלות רשימה ‘סגורה’. מדובר בפיתוח משפטי שמטרתו לפצות את המבוטחים בגין פגיעה בעבודה, שמצד אחד, אינה מחלת מקצוע, ומצד שני אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל.

כמו כן, אין בכוחה של תורה זו להביא לכך שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה, אך אינה מנויה ברשימת ‘מחלות המקצוע’, תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע ‘תאונת עבודה’. כוחה של תורה זו מוגבל על ידי המונח ‘תאונה’, ומכאן באה הדרישה שכל פגיעה זעירה, תעמוד במבחן מאפייניה של תאונה – פתאומיות ומסוימות.

בית הדין הארצי הוסיף, כי יש להיזהר מהרחבת עילת המיקרוטראומה, שכן אין זו עילה שנועדה לתת מענה לכלל הפגיעות מהעבודה, ובכללן פגיעות שהן תוצאה של עבודה פיזית קשה. ככל שיש מקום להכיר כפגיעה בעבודה בפגיעות שנגרמות כתוצאה מין העבודה, ואינן מקיימות אחר התנאים כנדרש בתורת המיקרוטראומה, זהו עניין שעל המחוקק להסדירו.

כדי לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, הוכחת תשתית עובדתית “מתאימה”. השני, הוא הקביעה שבמסגרת אותה תשתית עובדתית נגרמו פגיעות זעירות המצטברות יחד לליקוי גופני. והשלישי הוא קיומו של קשר סיבתי בין אותה תשתית עובדתית לליקוי הגופני מושא התביעה. רק כאשר הוכחה התשתית העובדתית המתאימה יועבר עניינו של הנפגע למומחה לבחינת מגנון הפגיעה והקשר הסיבתי.

כאשר עוסקים בקביעת התשתית העובדתית המתאימה יש לתת את הדעת על סוג הליקוי בו עוסקים. בהקשר של פגיעות אורתופדיות, כמו במקרה דנן, נקבע, כי נדרש להוכיח ביצוע תנועות חוזרות, זהות או דומות במהותן, הפועלות על מקום מוגדר. תדירות התנועות לא חייבת להיות קבועה וסדירה, וניתן לבודד תנועות ממכלול התנועות המבוצעות במהלך יום העבודה, אך עדיין נדרש כי התנועות ייעשו בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק.

לפי כל המובא לעיל, בית הדין האזורי קבע, כי המערערת לא הצליחה להוכיח את טענותיה לפיהן היא ביצעה במהלך עבודתה רצף של תנועות חוזרות ונשנות של התכופפות. גם אם ניתן לבודד את פעולות הכיפוף השונות שביצעה המערערת מיתר פעולותיה המגוונות, הרי שלא הוכח כי פעולות הכיפוף בוצעו בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן, להבדיל מפעולות הכיפוף שנעשו מעת לעת. הטענה לעשרות כיפופים בשעה לא הוכחה. וגם אם היא הייתה מצליחה להוכיח מספר גדול יותר של כיפופים, לא הוכח כי כיפופים אלו נעשו בתכיפות נמשכת. משכך הערעור נדחה.

Be the first to comment

Leave a Reply