האם אוניברסיטת אריאל מונעת מחוקרים מימון?

לדברי התובעים הם גילו כי תוספות המחקר שלהם שעמדו על 20-25% משכרם פחתו רטרואקטיבית לכדי 5% בלבד מבלי שחל שינוי במענקי המחקר המבוצעים על ידם. תגובת האוניברסיטה: טרם קיבלה את התביעה. כשזו תתקבל תבחן האוניברסיטה את הנושא

אוניברסיטת אריאל נתבעת בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים לשלם 332 אלף שקל לפרופסורים אלכס שכטר ואמיר אברמוביץ חברי סגל בכירים באוניברסיטה וחברים באגון הסגל האקדמי הבכיר שלה. זאת בטענה להימנעותה מלשלם להם את מלוא תוספות המחקר שהם זכאים להן בהתאם לנהלי האוניברסיטה הפנימיים שעניינם בתוספות שכר לחברי סגל המגייסים מענקים וחוזי מחקר שמקורם בקרנות ו/או בגופים חיצוניים.

לדברי התובעים הם גילו כי תוספות המחקר שלהם שעמדו על 20-25% משכרם פחתו רטרואקטיבית לכדי 5% בלבד מבלי שחל שינוי במענקי המחקר המבוצעים על ידם. בדיעבד התברר להם כי האוניברסיטה שינתה בדיעבד ולאחר שתקציבי המחקר אושרו ויצאו לדרך, את שיטת חישוב תוספות המחקר, וכי הפחתת השכר הרטרואקטיבית מהווה הפרה בולטת של התחייבות האוניברסיטה כלפיהם.

התובעים מציינים כי שיעורי תוספות המחקר כפי שנקבעו על ידי הוועדה לתכנון ותיקצוב של המועצה להשכלה גבוהה אומצו על ידי האוניבסיטה בנוהל פנימי שלה התואם באופן מלא את הנחיות הוועדה, ואולם לטענתם האוניברסיטה מחשבת את תוספת המחקר שלא על פי הנחיות הוועדה ונוהל האוניברסיטה. כמו כן, מסרבת לשלם להם את מלוא תוספת המחקר שהם זכאים להם.

לדברי התובעים, טענת האוניברסיטה על פיה על מנת לקבל את תוספות המחקר המגיעות לחוקר, על החוקר לכלול במענק המחקר תקציב שכר מסוים, היא טענה אבסורדית המגיעה עד כדי פגיעה בחופש האקדמי שבתוכו גלום חופש החוקר לקבוע כיצד לנצל את מענקי המחקר באופן היעל ביותר מבחינה אקדמית ומחקרית. האוניברסיטה נאמר בתביעה, מנמקת את התנהלותה בפרשנות נהלי תוספות המחקר, אלא שדברי התובעים פרשנותה זו שגויה.

בתביעה שהוגשה באמצעות עוה”ד נעמי שלו מלצר ופרופ’ רן גלעדי נאמר כי ככל שהאוניברסיטה ביקשה לשנות את שיטת תשלום תוספות המחקר שנועדה להמריץ חוקרים לגייס מענקי מחקר, היא הייתה רשאית לעשות זאת רק מעתה ואילך, דהיינו רק בנוגע לתקציבים עתידיים וכמובן רק לאחר שתיידע אותם ותעניק להם זכות להגיב לשינוי העתידי. משלא עשתה כן, סבורים התובעים, יש לחייב את האוניברסיטה להשיב להם את הכספים שנגרעו משכרם.

בתביעה נטען כי האוניברסיטה בחרה להימנע מלשלם בכלל תוספות מחקר במקרה של ריבוי מחקרים, וכך יוצא שהיא משמרת בקופתה את כל תקורות המחקר על חשבון חברי הסגל.

בית הדין מתבקש לקבוע כי פרשנותה של אוניברסיטת אריאל להנחיות הוועדה לתכנון ותיקצוב של המועצה להשכלה גבוהה בטעות יסודה, שהפחתת שיעורי תוספת המחקר בדיעבד מהווה הפרה של הסכמי העסקה וחובתה כמעביד, ולחייב אותה בתשלום סכומי תוספות המחקר שלא שולמו לתובעים.

תגובת אוניברסיטת אריאל: האוניברסיטה טרם קיבלה את התביעה. כשזו תתקבל תבחן האוניברסיטה את הנושא.

Be the first to comment

Leave a Reply