האם איום על ידי ממונה יוכר כפגיעה בעבודה?

כדי שתוכר פגיעה נפשית כ"תאונת עבודה", על העובד להוכיח תחילה כי התרחש אירוע אובייקטיבי מיוחד בעבודתו "הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום"

האשמות על גזענות בבנק דיסקונט. תמונה: Pixabay

עו”ד ג’ון גבע

בבית הדין הארצי לעבודה נדון ערעורו של ציון אהרון אשר יוצג על ידי עו”ד אלי מלול כנגד המוסד לביטוח לאומי אשר יוצג על ידי עו”ד שרית דמרי-דבוש. פסק הדין ניתן ביולי 2019, מפי הנשיאה ורדה וירט ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופטת לאה גליקסמן, נציגת ציבור עובדים חיה שחר ונציג ציבור מעסיקים דורון קמפלר.

מדובר בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בנצרת, בו נדחתה תביעתו של המערער להכיר בפגיעה נפשית כפגיעה בעבודה.

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו”ד ג’ון גבע | זוית אחרת

המערער עבד בתקופה הרלוונטית לתביעה כרכז מודיעין ברשות המיסים. לטענתו, בשנת 2015 התרחש אירוע שגרם למצבו הנפשי להתערער, בגין התכתבויות בדואר אלקטרוני בינו לבין הממונה עליו. לטענתו, בהודעת הדואר האלקטרוני האחרונה, אשר שלחה המנהלת למערער, איימה עליו שאם הוראותיה לא יבוצעו היא תשקול נקיטת צעדים משמעתיים נגדו.

המערער טען, כי בעקבות האירוע הוא החל להרגיש מתח ולחץ נפשי גבוה, סחרחורות, חולשה כללית ודופק מואץ ואף שהה בחופשת מחלה במשך שבוע ימים.

לאחר בחינת טענות הצדדים קיבל בית הדין הארצי את הערעור וקבע כי בהתאם לפסיקה, כדי שתוכר פגיעה נפשית כ”תאונת עבודה”, על המבוטח להוכיח תחילה כי התרחש אירוע אובייקטיבי מיוחד בעבודתו “הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום”. בנוסף עליו להוכיח כי מדובר באירוע מיוחד לגביו של דחק נפשי בלתי רגיל, אשר נגרם לו כתוצאה מאותו אירוע וכי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין הדחק הנפשי.

עוד הוסיף בית הדין, כי באשר לעניין מהותו של ה”אירוע האובייקטיבי המוגדר בזמן ובמקום” די בהוכחת “אירוע מיוחד” היוצא מגדר שגרת העבודה הרגילה, ולא נדרשת הוכחת אירוע חריג.

כמו כן, בהתאם להלכה, סיווג אירוע כאירוע מיוחד בשלב הראשוני טרם מינוי מומחה רפואי, מצריך התקיימותם של שני תנאים מצטברים: הראשון, בעל אופי אובייקטיבי, המחייב קיומה של חריגה משגרת העבודה הרגילה במקום העבודה. השני, בעל אופי סובייקטיבי, המחייב קיומה של השפעה נפשית אפשרית של האירוע על האדם הספציפי. בנסיבות של ספק בדבר “חריגות” או “ייחוד” האירוע, יש ללכת בנתיב המוביל למינוי מומחה רפואי, חלף דחיית התביעה.

זאת ועוד, לדעת בית הדין יישום ההלכה במקרה הנדון מחייב מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין מצבו הנפשי הנטען של המערער. באשר להיבט האובייקטיבי, ציין בית הדין, כי התראה של ממונה אשר לפיה ישקול לנקוט צעדים משמעתיים כנגד עובד נוכח העובדה שהעובד אינו פועל בהתאם להוראה שניתנה לו אינו בגדר אירוע שגרתי בעבודה.

באשר להיבט הסובייקטיבי, ציין בית המשפט כי לא נסתרה גרסת המערער לפיה הוא חש מאוים מהודעת המנהלת והיא גרמה לו למצב נפשי רעוע. אמנם, המערער לא טען כי ביום האירוע כי ההודעה גרמה לו למתח נפשי אלא תיאר תופעות פיזיולוגיות שונות, אך עם זאת, בית הדין הדגיש כי אין לצפות שהמבוטח יאבחן את מצבו בזמן אמת, ודי בפנייתו לקבלת טיפול רפואי ובתלונותיו המשקפות את תגובתו הסובייקטיבית כדי להכיר באירוע כאירוע מיוחד.

עוד התייחס בית הדין הארצי לטענת המשיב כי מדובר במתח מתמשך. בפסיקה נקבע כי עצם קיומם של לחץ ומתח מתמשך אצל מבוטח במהלך תקופה מסוימת, אינה שוללת את בחינת קיומו של אירוע מיוחד במהלך התקופה. בחינת קיומו של קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המבוטח לבין אותו אירוע מיוחד, תיערך תוך בחינת כלל התשתית העובדתית. כמו כן, מתח נפשי אינו שולל את האפשרות כי במהלכו יתרחש אירוע מיוחד, ואף לעיתים המתח המתמשך מוביל למצב מיוחד המגביר את השפעת האירוע והופך אותו לאירוע חריג.

בית הדין הארצי קבע כי הודעת המנהלת היא בגדר אירוע מיוחד, והחזיר את התיק לבית הדין האזורי, כדי שימנה מומחה רפואי אשר יבחן את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין מצבו הנפשי של המערער. כמו כן, חייב בית הדין את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עו”ד.

Be the first to comment

Leave a Reply