האם התובעת הועסקה על ידי קבלן שירות או על ידי קבלן כוח אדם? / מאת עו”ד ג’ון גבע

לטענת התובעת, מאחר והנתבעת היא קבלן כוח אדם, יש לראות אותה כעובדת המפעל בחלוף תשע חודשים ממועד תחילת עבודתה. הנתבעת טענה, כי היא אינה עונה להגדרת קבלן כוח אדם אלא היא פועלת כקבלן שירות בתחומי הניקיון והתחזוקה

עו"ד ג'ון גבע
מאת עו"ד ג'ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע נדונה תביעתה של אלינור כהן (“התובעת”), שיוצגה על יד עו”ד אורי דבורה, נגד איי. אס. אס. אשמורת בע”מ (“אשמורת”), שיוצגה על ידי עו”ד דוד בכור, ונגד מפעלי ים המלח בע”מ (“המפעל”), שיוצג על ידי עו”ד מלי דגני. פסק הדין ניתן במרץ 2017, בהעדר הצדדים, מפי השופטת יעל אנגלברג שהם ומפי נציגי הציבור אפרים ויגדר ומשה אהרוני.

אשמורת היא חברה המספקת שירותי ניקיון, תחזוקה, ושירותים נוספים, כאשר בין היתר, סיפקה שירותים שונים למפעל. בהתאם למתכונת ההתקשרות בין אשמורת לבין המפעל, שירותי הניקיון והתחזוקה בוצעו הלכה למעשה על ידי אשמורת, שהעסיקה עשרות עובדים בתפקידים שונים לצורך אספקת השירותים כאמור. התובעת עבדה בשירותי אשמורת כפקידה החל מה-1 במרץ 2001 ועד ל-28 במרץ 2012 התובעת הועסקה במשרה חלקית ושובצה במפעל.

במהלך 2012 הסתיימה ההתקשרות בין אשמורת לבין המפעל וכן הסתיימה עבודת התובעת. במועד סיום העסקתה, נקלטה התובעת לעבודה במפעל. חודש לאחר מכן הגישה התובעת כתב תביעה לבית הדין וטענה, כי הואיל ואשמורת היא קבלן כוח אדם, יש לראות אותה כעובדת המפעל בחלוף תשע חודשים ממועד תחילת עבודתה. בנוסף נטען, כי יש להחיל על מלוא תקופת העסקתה את הוראות השוואת התנאים לתנאי העסקה של עובדי המפעל. התובעת התבססה על חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם (“החוק”), שמסדיר את הסוגיות הללו. התובעת הוסיפה, כי היא עבדה במפעל כמזכירה בעוד אשמורת היא חברה המספקת שירותי שמירה וניקיון. עוד נטען, כי אשמורת סיפקה פתרון טכני ופורמלי בלבד להעסקת התובעת, ויחסי העבודה האמיתיים התקיימו בינה לבין המפעל. בהקשר זה נטען, כי אין מדובר במיקור חוץ אותנטי באמצעות חברת כוח אדם, ועצם העסקת התובעת במשך 11 שנים חותרת תחת עקרונות ותכליות משפט העבודה. התובעת עתרה לפיצוי בסך למעלה ממיליון שקל בגין רכיבים שונים.

אשמורת טענה, כי היא אינה עונה להגדרת קבלן כוח אדם אלא היא פועלת כקבלן שירות בתחומי הניקיון והתחזוקה. נטען, כי התובעת הועסקה אצלה כנותנת שירות בתחומים אלו ובמסגרת ההתקשרות בין אשמורת לבין המפעל, שובצה התובעת במפעל בהתאם לצרכים ולהיקף העבודה. לשיטת אשמורת, היא האחראית הבלעדית על ניהול, תפעול וקליטת צוות העובדים, סידורי עבודה, טיפול בצרכי העובדים ועוד. כמו כן, התובעת פנתה מיוזמתה לאשמורת בכל עניין הקשור לתנאי עבודתה. לבסוף נטען, כי התובעת פעלה בחוסר ניקיון כפיים, כאשר לא העלתה כל טענה בנושא במשך שנים רבות ורק לאחר סיום עבודתה היא “נזכרה” בכך.

גם המפעל הגיש כתב הגנה וטען, כי אין לקבל את התביעה. התובעת לא הייתה עובדת קבלן כוח אדם אלא עובדת של קבלן שירות (אשמורת). המפעל הוסיף, כי השירותים שניתנו על ידי אשמורת הם שירותי מיקור חוץ אותנטיים, הואיל והם אינם חלק מליבת העיסוק של המפעל. בהקשר זה נטען, כי אשמורת סיפקה את השירותים כמוצרים מוגמרים והתמורה שולמה לה על בסיס העבודה שבוצעה. התובעת הייתה נציגה של אשמורת ולא הייתה עובדת של המפעל. נטען, כי התובעת פעלה בחוסר תום לב בהגשת התביעה.

האם אשמורת היא קבלן כוח אדם או לחלופין קבלן שירות וכיצד התשובה לשאלה זו משפיעה על המקרה דנן?

בית הדין ציין, כי סעיף 12א’ לחוק קובע, כי כאשר עובד מועסק אצל מעסיק בפועל (בענייננו המפעל) תקופה העולה על 9 חודשים, אזי ייחשב העובד כעובד של המעסיק בפועל. זאת ועוד, סעיף 13 לחוק קובע, כי במקרים מסוימים יש לבצע השוואה של תנאי העבודה ולהעניק לעובדי קבלן כוח האדם את אותם התנאים שמוענקים לעובדי המעסיק בפועל. נדגיש, כי ההוראות הללו חלות על מעסיקים המוגדרים כקבלני כוח אדם להבדיל מקבלני שירות. לפיכך, יש לבחון תחילה האם אשמורת הינה קבלן כוח אדם או קבלן שירות.

החוק מגדיר קבלן כוח אדם כך: “מי שעיסוקו במתן שירותי כוח אדם של עובדיו לשם עבודה אצל זולתו, לרבות לשכה פרטית…העוסקת גם במתן שירותי כוח אדם”. קבלן שירות מוגדר כך: “מי שעיסוקו במתן שירות באחד תחומי העבודה המפורטים בתוספת השניה, באמצעות עובדיו, אצל זולתו”. התוספת השנייה עוסקת בתחומי השמירה, אבטחה וניקיון.

בפסק הדין צוין, כי בית הדין הארצי לעבודה היה ער לקושי הקיים באבחנה שבין קבלן שירות לבין קבלן כוח אדם. ההבדלים הם, בין השאר, שקבלן שירות מספק מוצר מוגמר למזמין, תוך הפעלת עובדיו ופיקוח מלא עליהם. מנגד קבלן כוח אדם מקבל עובדים זמניים והוא הגורם המפקח על אותם עובדים. בנוסף, ככל שבית הדין מתרשם שמדובר במיקור חוץ אותנטי, דהיינו העסקה אמיתית דרך קבלן (ולא אמצעי לעקיפת חובות), אזי הנטייה תהיה לקבוע, שמדובר בקבלן שירות. בית הדין בחן את הנסיבות, לרבות את ההסכם שבין אשמורת לבין המפעל וקבע, כי אשמורת היא קבלן שירות. לפיכך, אין להחיל את הוראות החוק, שנוגעות להעסקה על ידי קבלני כוח אדם על יחסי הצדדים. התביעה נדחתה והתובעת חויבה בהוצאות המשפט של אשמורת ושל המפעל.

עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

 

לעוד ידיעות מאת עו”ד ג’ון גבע באתר פוליסה

Be the first to comment

Leave a Reply