האם חבר ועד בית ששימש גם כאב הבית זכאי לזכויות שונות הנובעות מיחסי עבודה?

בנוגע לשאלה האם התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, בית הדין בחן שבעה מבחנים אשר על פיהם נקבע כי התובע לא הועסק על ידי הנתבעת

משכורתו של אב הבית הייתה 20 אלף שקל אך הוא לא גבה אותה: אם כך עבד או לא עבד? צילום: Pixabay
משכורתו של אב הבית הייתה 20 אלף שקל אך הוא לא גבה אותה: אם כך עבד או לא עבד? צילום: Pixabay

מאת: ג’ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו התבררה תביעתו של ויקטור פאלח אשר יוצג על ידי עו”ד עדי שחר, כנגד נציגות הבית המשותף רחוב מנחם בגין 3, מגדל סיטי טאוטר, רמתן גן  אשר יוצגה על ידי עו”ד ציון רם בהלול. פסק הדין ניתן ב-26 לספטמבר 2018, בהיעדר הצדדים, מפי השופטת עידית איצקוביץ. שימשו כנציגי ציבור גבריאל נבו (עובדים) ומשה הרץ (מעסיקים).

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו”ד ג’ון גבע | זוית אחרת

התובע תבע זכויות שונות הנובעות מיחסי עבודה ובהם תשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר, עגמת נפש ועוד. במאי 2013, התובע, דייר בבניין, נבחר לשמש כחבר בוועד הבית של הבניין בהתנדבות. בכתב תביעתו, טען התובע כי בנוסף לתפקידו כחבר בוועד הקודם, במשך יותר משנתיים מאז מאי 2013 הוא הועסק על ידי הנתבעת בתפקיד של הבניין בשכר חודשי של 20 אלף שקל.

הנתבעת הינה נציגות בעלי הדירות בבניין אשר מורכבת מדיירים אשר נבחרו לוועד הבית של הבניין החל מספטמבר 2014. אף אחד מחברי הוועד הנוכחי לא היה חבר בוועד הקודם. הנתבעת טענה כי בין הצדדים מעולם לא היו יחסי עובד-מעסיק, שכן התובע לא הועסק כאב בית על ידי הנתבעת, אלא כיהן בהתנדבות כחבר בוועד הקודם, ותוך ניצול תפקידו אף גנב כספים מהנתבעת.

התובע טען כי הועסק כעובד שכיר בתפקיד אב הבית ומשנכנס לתפקיד, שיפר באופן משמעותי את הטיפול בעניינים שונים שהוזנחו על ידי חברת הניהול שפעלה קודם לכן בבניין, וביניהם נושא גביית החובות מהדיירים.

לגישת הנתבעת, דין התביעה להידחות על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית בשל היעדר יחסי עובד-מעסיק בין הצדדים, וכן מחמת היעדר עילה והיות התביעה קנטרנית וטורדנית. בין היתר נטען בין התובע לבין הנתבעת מעולם לא היו יחסי עובד-מעסיק והתובע לא קיבל מהנתבעת משכורת או תשלום כלשהו כנגד חשבונית. עוד נטען כי התובע נטל לכיסו הפרטי כספים מקופת ועד הבניין.

ראשית, בית הדין מצא שהתובע מונה כאב בית על ידי הוועד הקודם ולא התכנסה אסיפת דיירים למטרה זו, כנדרש בחוק. בית הדין גם הוסיף שהוועד הקודם, אשר האריך את תקופת כהונתו ללא כינוס של אסיפת דיירים, עשה זאת ללא סמכות.

בית הדין הוסיף שהתובע ביצע עבודה שחרגה מהעבודה שנהוג שתבוצע על ידי חברי ועד הבניין בהתנדבות. הוא היה אחראי על העובדים בבניין, על הזמנות מול ספקים ועל גביית כספים מדיירי הבניין. עבודות אלו בוצעו, או היו אמורות להתבצע, בטרם מינויו של התובע, על ידי החברה המתחזקת.

בנוגע לשאלה האם התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים, בית הדין בחן שבעה מבחנים אשר על פיהם נקבע כי התובע לא הועסק על ידי הנתבעת:

ראשית, בנוגע ל”מבחן ההשתלבות” נקבע כי ישנה בעייתיות שכן התובע פעל בו-זמנית הן כמעסיק, בשל היותו חלק מהנציגות, והן עובד. בנוסף, לא הוכח כי התובע מנהל עסק עצמאי משלו, או שירת את הבניין כגורם חיצוני, ואולם ייתכן כי התובע נתן לנתבעת שירותים כעובד עצמאי. בנוגע לקיומו של הסכם עבודה, נקבע שלא נכרת הסכם בכתב בין הצדדים אך ייתכן שנחתם הסכם בעל פה. עם זאת, יש חשיבות לדרך יצירת היחסים כאשר התובע שהוא חבר בנציגות ולכן מעסיק, טוען גם בו זמנית להיותו עובד. לפיכך, במינוי של התובע נפל פגם מהותי. שלישית, נקבע שיש בעייתיות בנוגע למבחן “המרות והפיקוח” שכן התובע למעשה היה חלק מהוועד הקודם ובמידה והיה עובד נדרש גם לדווח לוועד הקודם. על פי בית הדין, לא הוכח שהתובע היה נתון למרות ולפיקוח של הנתבעת אלא הוא פעל באופן עצמאי ועל דעת עצמו ועדכן את הוועד הקודם לגבי פעולותיו מדי תקופה. רביעית, בנוגע למבחן בדבר “תמורה” נפסק שמניסיונו הרב של התובע עולה כי היה בקיא בזכויות המגיעות לו על פי הדין ובחובותיו כולל חובת הדיווח לרשויות המס. עם זאת, במשך כל תקופת העסקתו לא דרש לקבל את מלוא שכרו ולא דרש זכויות סוציאליות המגיעות לעובד שכיר והמשיך את פעילותו על אף שלא קיבל תשלום (לטענתו) ועל אף שידע שהעסקתו אינה מדווחת על פי דין. חמישית, בית הדין הוסיף כי אין מחלוקת שלתובע לא הוצאו תלושי שכר על אף שהתובע ידע כי עבור שכירים יש להוציא תלושי שכר. על פי בית הדין, יש בכך כדי לחזק את הגישה לפיה התובע לא ראה את עצמו כעובד של הנתבעת. שישית, התובע לא דיווח לרשויות על עבודתו ולא נוכו עבורו תשלומי מס הכנסה וביטוח לאומי בכל חודש, וזאת בניגוד לשאר העובדים בנתבעת. על פי בית הדין, יש בכך כדי להצביע על היעדר יחסי עבודה. לבסוף נקבע שהתובע לא פוטר אלא קיבל מכתב לפיו התבקש להשיב את מפתחות הבניין לידי הוועד הנוכחי.

בית הדין סיכם את הדיון וקבע שעל אף שהתובע ביצע עבודה בבניין, אשר חורגת מזו המצופה מחבר של ועד הבניין, לא הוכח כי התובע היה “עובד” של הנתבעת. מדובר בהתקשרות חוזית, שלא במסגרת יחסי עובד-מעסיק, ולפיכך אין לבית הדין לעבודה סמכות עניינית לדון בתביעה. לפיכך התביעה נדחתה. בהיעדר קיום של יחסי עובד-מעסיק, התובע אינו זכאי לכל זכות של “עובד”.

** עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

Be the first to comment

Leave a Reply