הוועדה הרפואית חרגה מסמכותה

בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה נדון ערעורו של אליהו בן עזרא, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, שקבעה את נכותו של המערער, בעקבות פגיעה בעבודה משנת 2015

המוסד לביטוח לאומי

עו”ד ג’ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה נדון ערעורו של אליהו בן עזרא שיוצג על ידי עו”ד טובה אררה כנגד המוסד לביטוח לאומי אשר יוצג על ידי עו”ד אריק יעקובי. פסק הדין ניתן בינואר 2020, מפי השופטת דניה דרורי.

מדובר בערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי, על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, אשר קבעה את נכותו של המערער, בעקבות פגיעה בעבודה משנת 2015, בשיעור של 10% נכות בגין כאבי גב תחתון, מהם יוחסו 50% לתאונה משנת 2015, כלומר, 5% נכות.

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו”ד ג’ון גבע | זוית אחרת

המערער טען כי הוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק דין, וחרגה מסמכותה כאשר הפחיתה משיעור נכותו, שלא על יסוד ממצאים מוכחים.

מנגד, טען המשיב כי הוועדה רשאית לקבוע שמצבו של מבוטח החמיר מאז מועד התאונה שהוכרה ועד מועד בדיקתה, ועל יסוד האמור להפחית מהנכות. עוד הוסיף המשיב, כי הוועדה הופנתה להחלטה קודמת בנוגע לתאונה קודמת בה היה מעורב המשיב, משנת 2009, שם נקבע כי למערער יש עבר רפואי.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע בית הדין כי יש לקבל את הערעור.

תחילה, עמד בית הדין על סעיף 118 לחוק, אשר קובע את סמכות הוועדה הרפואית לקבוע מהי הנכות שנותרה למבוטח בעקבות פגיעה בעבודה, ובאיזו מידה נובעת הנכות מתאונת העבודה.

עוד ציין בית הדין, כי כאשר הוועדה הרפואית קובעת נכות אשר נבעה מאירוע תאונתי, היא אינה רשאית לייחס רק חלק מהליקוי לתאונה או להפחית מהנכות, אלא עליה להצביע על נתונים מוכחים טרם התאונה, אשר היו מצדיקים את קביעת הנכות כבר אז.

בית הדין הדגיש, כי במקרה הנדון לא הייתה כל הצדקה לניכוי בגין מצב קודם. שכן, הוועדה לא הצביעה על ממצאים מוכחים בדבר קיומה של נכות המתבטאת באחוזים ממועד שקדם לפגיעה נושא ההליך, ואכן, הוועדה לא הפחיתה מהנכות בגין המצב הקודם.

זאת ועוד, בית הדין הדגיש כי גדר סמכותה של הוועדה הרפואית הוא לקבוע את השיעור הנכון בשל אותו ליקוי שהוכר כקשר סיבתי בינו לבין התאונה. לפיכך, כאשר הוועדה מגיעה לקבוע את הנכות שנותרה בגין תאונת העבודה, היא אינה אמורה לדון בהשפעה היחסית של גורמי המצב האישי, אלא אם אותם הגורמים האישיים באו לידי ביטוי בנתונים מוכחים, לפי התרחשות התאונה. ובלבד, שאותם הגורמים היו מצדיקים קביעת נכות כבר אז.

יתרה מכך, בית הדין ציין כי לוועדה הרפואית יש סמכות לקבוע שהנכות הוחמרה במהלך פרק זמן מסוים, בשל טעמים שאינם קשורים לפגיעה המדוברת. אך עם זאת, בנסיבות כאלה, הוועדה רשאית ליחס רק חלק מהנכות לתאונה, וזאת במסגרת סמכותה לבחון באיזו מידה נובעת הנכות מתאונת העבודה הנדונה, בהתאם לסעיף 118 לחוק.

במקרה הנדון, הוועדה קבעה  שיש לייחס לפגיעה הנדונה רק חלק מהנכות, וזאת על יסוד השוואה בין בדיקות MRI שערך המערער. בהתאם להשוואה זו, ייחסה הוועדה 50% לפגיעה הנדונה. בית המשפט ציין, כי בקביעה זו לא פעלה הוועדה בהתאם להוראות הדין והפסיקה. שכן, היא לא הצביעה על ממצאים מוכחים מעברו של המערער שהיו מזכים בנכות קודם למועד הפגיעה הנדונה, ונוסף על כך, הוועדה לא קבעה כי חלק מהנכות נגרמה ממועד התאונה הנדונה ואילך.

לפי כל המובא לעיל, בית הדין קבע כי הוועדה ייחסה חלק מהנכות שנגרמה למערער בתאונת העבודה המדוברת, לגורמים אישיים, שלא באו לידי ביטוי בנתונים מוכחים. לפיכך, קבע בית הדין כי דין הערעור להתקבל.

סוף דבר, בית הדין הורה על שינוי הרכב הוועדה הרפואית אשר תדון בערר מראשיתו. כמו כן, בית הדין חייב את המשיב לשאת בשכר טרחת המערער בסך 2,000 שקל.

**עד למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע אם הוגשה בקשת ערעור לבית הדין הארצי לעובדה.

הכותב הינו מייסד ושותף במשרד ג’ון גבע–הדר עורכי דין ומגשרים

Be the first to comment

Leave a Reply