החמרה במצב נפשי הוכרה כפגיעה בעבודה

התובע הועסק במשך 27 שנים בבית החולים מאיר, במעבדת ביו כימיה בתפקיד עובד מעבדה. בספטמבר 2015 יצא לחופשת מחלה. הוכח במידה הנדרשת קיומו של קשר סיבתי בין התעלפות העובד לבין מצבו הנפשי בעבודה

התובע התלונן מספר פעמים בעל פה אצל הממונה על המעבדות כנגד התנהלותו של המנהל בבית חולים מאיר. בשנת 2015, העלה התובע לראשונה את תלונותיו על כתב וטען להתעללות נפשית. צילום אילוסטרציה.

מאת עו”ד ג’ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו נדונה תביעתו של מ’ (השם שמור במערכת) שיוצג על ידי עו”ד רפאל קיציס כנגד המוסד לביטוח לאומי שיוצג על ידי עו”ד רועי הררי. פסק הדין ניתן בנובמבר 2019, מפי השופטת שרון אלקיים, נציגת ציבור העובדים הגברת חנה קפלניקוב, ונציג ציבור המעסיקים זאב בירנבוים.  

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו”ד ג’ון גבע | זוית אחרת

בפני בית הדין הונח ערעור על החלטת הנתבע לדחות את תביעת התובע להכיר בפגיעתו הנפשית כפגיעה בעבודה בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.

התובע הועסק במשך 27 שנים בבית החולים מאיר, במעבדת ביו כימיה בתפקיד עובד מעבדה. כמו כן, החל מספטמבר 2015 הוא בחופשת מחלה.

בשנת 2012, מונה מנהל חדש במעבדה והתעורר סכסוך בינו לבין התובע. התובע התלונן מספר פעמים בעל פה אצל הממונה על המעבדות כנגד התנהלותו של המנהל. בשנת 2015, העלה התובע לראשונה את תלונותיו על כתב וטען להתעללות נפשית, צעקות והשפלות מצד הממונה. בעקבות המכתב, זומן התובע לשיחה ביום למחרת עם מנהלת המעבדות, בתחילת הפגישה התובע תיאר את תלונותיו, התעלף ופונה למיון בבית החולים.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, ועיון בחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, קיבל בית הדין את התביעה וקבע כי הוכח במידה הנדרשת קיומו של קשר סיבתי בין האירוע החריג לבין מצבו הנפשי של התובע, בדרך של החמרה. וביתר פירוט, המומחה קבע כי קיים קשר של החמרה אשר רובו נגרם כתוצא מהעבודה ומיעוטו נגרם בשל מצבו הנפשי הקיים של התובע.

עוד הוסיף בית הדין כי הכלל הוא, שבית הדין מייחס משקל רב לחוות דעת מומחה מטעמו, וזאת לאור האובייקטיביות של המומחה אשר לא מעיד מטעמו של אחד הצדדים. לפיכך, קבע בית הדין כי במקרה הנדון, יש לתת משקל רב לחוות דעת המומחה שכן היא הייתה חד משמעית, ברורה ומפורטת. זאת ועוד, למומחה הופנו שאלות הבהרה מטעם הנתבע שלא היה בהן כדי להביא לשינוי בחוות דעתו החד משמעית של המומחה, אשר קבעה כי קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין מצבו הנפשי של התובע על דרך של החמרה.

יתירה מכך, בית הדין ציין כי הלכה פסוקה היא, שמתח נפשי לא מבסס הכרה במצב נפשי כפגיעה בעבודה, אלא יש צורך לבודד את האירוע החריג ולבחון את השפעתו. עוד הוסיף בית הדין, כי המיקרוטראומה הפסיכיאטרית לא הוכרה בפסיקה, אך עם זאת, ניתן להכיר בקשר סיבתי בין אירוע חריג בעבודה, כמשמעותו בפסיקה, לבין הליקוי הרפואי גם בדרך של החמרה.

במקרה הנדון, בית הדין קבע כי השיחה שהתקיימה עם התובע מהווה אירוע חריג. שכן, במהלך שיחה זו התמוטט התובע והובהל למיון. נוסף לכך, חוות דעת המומחה אבחנה באופן חד משמעי בין מצבו הנפשי הקודם של התובע, הסובל ממצב חרדתי-דכאוני, עד למועד האירוע החריג, שאז עד מצבו הנפשי של התובע לא הפריע לתפקודו בעבודה, לבין מצבו הנפשי לאחר מועד זה, שאז מצבו הוחמר והשפיע על יכולתו לעבוד. לכן, דחה בית הדין את טענת הנתבע לפיה לא ניתן להכיר במצבו הנפשי של התובע כפגיעה בעבודה.

זאת ועוד, בית הדין ציין כי לא הוכח שנפל פגם בחוות דעת המומחה, שיש בו כדי להביא לפסילת חוות הדעת. וזאת בשל העובדה, שהמומחה פירט את מצבו הנפשי של התובע טרם האירוע החריג, בדק את התובע בעצמו, והגיע למסקנה כי יש להכיר במצבו הנפשי על דרך של החמרה.

לפי כל המובא לעיל, בית הדין קיבל את התביעה וקבע שהוכח קשר סיבתי בין האירוע החריג למצבו הנפשי של התובע.

**עד למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

Be the first to comment

Leave a Reply