החסד של לוסיה: הסרט שזכה בפרס המבקרים האירופי הגיע לארץ

הדס ואלבה מתוך החסד של לוצ'יה באדיבות קולנוע חדש TROPPAGRAZIA_Gianni Zanasi_©PupkinProductions

תקציר

לוצ’יה, מודדת במקצועה, חיה עם בתה בת העשרה בעיר קטנה. יום אחד מופיעה בפניה הבתולה מריה ומורה לה לבנות כנסיה באתר המיועד למרכז מסחרי . מבין כוכבי השרון הדס ירון הישראלית

תקציר

תקציר

לוצ’יה, מודדת במקצועה, חיה עם בתה בת העשרה בעיר קטנה. יום אחד מופיעה בפניה הבתולה מריה ומורה לה לבנות כנסיה באתר המיועד למרכז מסחרי. לוצ’יה חושבת בתחילה שמוחה מתעתע בה, אבל הבתולה מתגלה כדמות קשוחה והיא מתעקשת. לוצ’יה פותחת במאבק נגד הרשויות והמשקיעים ומגלה שיש לה סיבה טובה. הקומדיה הלא שגרתית של ג’אני זנאסי כבר סחפה את המבקרים והצופים בפסטיבל קאן השנה וזכתה בפרס הסרט האירופאי הטוב במסגרת ‘שבועיים של המבקרים’. הסרט, שנפרש על רקע הנופים שטופי השמש של טוסקנה, נהנה מצוות שחקנים משובח, כולל הדס ירון כבתולה.

השחקנית הראשית אלבה רורוואכר זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר
בתחרות הקולנוע האיטלקי

הסרט זכה בפרס בפסטיבל קאן מטעם Europa Cinemas Label

יוצרים

תסריט ובימוי:                  ג’אני זנאסי Gianni Zanasi

תסריטאים שותפים:          ג’אקומו קראפיצ’ו Giacomo Ciarrapico

                                      מיקלה פלגריני Michele Pellegrini

                                      פדריקה פונטרמולי Federica Pontremoli

צילום:                              ולאדן ראדוביץ’ Vladan Radovic

ליהוק:                             סטפניה ולסטרו Stefania Valestro

הפקה:                             בפה קסצ’טו Beppe Caschetto

                                      ריטה רוגנוני Rita Rognoni

שחקנים

לוצ’יה:                             אלבה רורוואכר Alba Rohrwacher

מריה הבתולה:                 הדס ירון Hadas Yaron

ארתורו:                           אליו ג’רמנו Elio Germano

פאולו:                             ג’וזפה בטיסון Giuseppe Battiston

קלאודיה:                         קרלוטה נטולי Carlotta Natoli

גואידו:                             תומאס טרבאצ’י Thomas Trabacchi

לצפייה בטריילר:

איטלקית 110 דקות, כתוביות לעברית

החל מתאריך 9/5/2019 בבתי הקולנוע ברחבי הארץ

הפצה בישראל על ידי קולנוע חדש

הערות הבמאי ג’אני זנאסי

“אין לדעת למה סיפור מסופר. כשהכל נאמר, בעיני זה רק לטובה. אין לשאול “למה?”, אלא השאלה הנכונה היא “איך”?.

דמותה של לוצ’יה נחזתה בראשי באופן מפתיע. ראיתי אותה הולכת לבדה ללא מטרה בין החנויות בקניון גדול. ראיתי בעיני דמות עצמאית ואפילו פראית, חופשיה בדעתה. דמיינתי את לוצ’יה גרה בעיירה קטנה ומרוחקת, כמי שבילתה את רוב ילדותה בשדות יפיפיים. המשכתי לעקוב אחריה, הרגשתי שמשהו מושך אותה למטה. יש קשר לתחושה של העבודה הקשה והאינסופית שלה. לפתע עלתה בראשי התמונה: מול לוצ’יה מופיעה נערה עטוית כיסוי ראש, היא מדברת אל לוצ’יה ברצינות באופן המתאים לתקופות מהעבר. היא אומרת ללוצ’יה: “לכי לך, דברי אל העם”. לוצ’יה מתבוננת בנערה מלאת חשש ומשיבה לה: “למה שאת לא תלכי?”. התמלאתי צחוק, לרגע לא האמנתי והתגלגלתי מצחוק. הצחוק הוביל אותי להמשיך להשתעשע ולמתוח את הקצה לסיטואציות יותר יצירתיות. התחלתי לחקור כיוונים יותר מסתוריים. בחיים של כולנו יש כוחות מסתוריים שמובילים אותנו למקומות שעליהם לא חשבנו מראש. עולות שאלות רבות, לחלק אנחנו נותנים תשובות אקראיות ובחלק מהשאלות אנחנו בכלל נמנעים לדון, ללא הבחנה אם אלה דברים אמיתיים או שקריים.

הדס ואלבה מתוך החסד של לוצ’יה באדיבות קולנוע חדש TROPPAGRAZIA_Gianni Zanasi_©PupkinProductions

“החסד של לוצ’יה” הוא סרט שמראש מגיע לנקודות קצה מנוגדות. עשיית הסרט בילבלה אותי, לא הבנתי למה נפל עליי לעשות סרט בו מופיעה מריה הבתולה. אצרתי בראשי את התמונות, זה היה חזון יפהפה ומטורף, והמשכתי לעבוד על משהו אחר. רק שנים אחר כך עלה שוב הקול של מריה הקדושה ושאל: “דברת אל העם?”, ואז מי שענתה היתה לוצ’יה “היי, אני לא מדברת אל אף אחד, את לא חושבת שזה עניין שלך?”. שוב צחקתי בקול רם. אני מודה, לא הייתי במצב של מודעות מלאה. בדראפט הראשון של התסריט מה שמשך אותי להמשיך ולכתוב יום אחרי יום היו הצחוקים שהסיפור עורר בי. חשבתי שלמרות הסיטואציה המוגזמת זה תסרטי שיכול להתאים לסיטקום. הוא משקף את התפישה של דת בימינו. התאהבתי בעצמי בדמותה של לוצ’יה, היא הקסימה אותי וטוויתי מערכת יחסים עם דמותה. איך אפשר שלא להתאהב בדמות שאומרת לבתולה הקדושה “כבר אמרתי לך לא, את עקשנית כמו ילדה קטנה”. שמתי את עצמי בנעליה של לוצ’יה כדי להבין אותה יותר ולדעת מה יהיו צעדיה הבאים. מה היה קורה לו הייתי נקלע לסיטואציה כזו בעצמי? לא בסרט, אלא בחיים עצמם, איך אז הייתי מגיב? השאלות הסירו בכל יום מכשולים שעמדו ביני לדמותה של לוצ’יה. ככה הגעתי מכל האפשרויות שעמדו לפני לדרך אחת למה שקורה בסופו של הסרט. האמנתי שכך צריך לקרות.

זה לא סרט שיוצא מנקודת הנחה דתית. זה אינו סרט על מידת האמונה או על היכולת להאמין באלוהים. זה כן סרט שנוגע ביכולת להמשיך להאמין מרגע שאנחנו כבר לא ילדים. מעבר לזה, זה סרט על היכולת של לחוש בדברים ולדמיין. המדונה בסרט אינה דמות הקדושה מהברית החדשה. זו מריה של לוצ’יה, המריה הייחודית ללוצ’יה, היא לא תמיד ברורה ויש לה פנים רבות שמקורן ביכולת להאמין ובמסרים מהילדות, גם כאלה שלוצ’יה לא נגעה בהם מאז במשך שנים ארוכות. אלה דימויים שיוצאים מתוך איזה תא רדום, הכל מקבל חיוּת. מה שמצא חן בעיני בדמותה של מריה המבורכת, מעבר לאיקונות המוכרות, הוא העקשנות של דמותה. בדרכה היא אומרת בקול צלול שבניגוד לתפישות בהן אנחנו שבויים אנחנו לא הכל בחיים. ככה מתקבלת ההבנה אצל לוצ’יה שהחיים פשוט קצרים מדי.

אני אוהב את דמותה של לוצ’יה מהסיבה שהיא לא בטוח במאה אחוז מה קורה לה, אבל היא מנסה. כאן היא מאפשרת לעצמה סוף סוף לחיות את חייה באמת. היא מפנה מקום בליבה למורכבות של רגשות, וגם מותירה מקום לאותו חלק מסתורי שלעולם לא נוכל לתפוש”.

אודות הבמאי ג’אני זנאסי

למד פילוסופיה באוניברסיטת בולוניה. משם המשיך ללימודי תסריטאות ולמד סדנאות בימוי אצל נני מורטי. הוא למד באקדמייה לקולנוע ברומא  וסיים במסלול בימוי בשנת 1992. את סרט הביכורים שלו In the Thick of It (Nella mischia) ביים בשנת 1995. הסרט התקבל לשבועיים של במאים בפסטיבל קאן. סרטו השני Until Tomorrow (A domani) הוצג בפסטיבל ונציה 1999. סרט נוסף שלו זכה בפסטיבל ונציה בציון לשבח בשנת 2004, סרטו התיעודי La Vita e’ breve ma la giornata e’ lunghissima (Life is Short But the Day is Very Long). בשנת 2007 הציג את סרטו Non pensarci בכיכובו של ולריו מסטאנדריאה, הסרט זכה לביקורות מצוינות באיטליה.

אודות אלבה רורוואכר

רורוואכר נולדה בפירנצה בשנת 1979 לאב גרמני ולאם איטלקייה. היא למדה באקדמיה לקולנוע ברומא. הופיעה לראשונה בסרט בשנת 2004 ומאז השתתפה בלמעלה מ- 30 סרטים וסדרות טלוויזיה, קבלה מועמדויות רבות לפרסים ואף זכתה על משחקה מספר פעמים בפרסים נחשבים כמו פרס דויד דונטלו לשחקנית הטובה ביותר וגם לשחקנית המשנה מטעם האקדמיה האיטלקית לקולנוע, פרס גלובוס הזהב האיטלקי לשחקנית הטובה ביותר ופרס סיאק. ב- 2014 שיחקה בסרט “לבבות רעבים” לצד אדם דרייבר, הסרט השתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל ונציה, ורורוואכר זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר. היא מוכרת בישראל בזכות הופעתה כאשתו הנבגדת של נהג המונית בסרט “זרים מושלמים” ומתפקידה בסרט “מה עוד אני רוצה”. היא גילמה את הנזירה בסרט “המקום”. לאחרונה קולה מעטר את הסדרה “החברה הגאונה” בתור המספרת. אחותה היא הבמאית והתסריטאית אליזה רורוואכר. רורוואכר התארחה בפסטיבל הסרטים חיפה, ואף עבדה בפרויקט מיוחד עם הערבי- יהודי שהוצג בפסטיבל עכו.

אודות הדס ירון

שחקנית ישראלית, ילידת 1990. למדה במגמת תיאטרון בתיכון עירוני א’ בתל אביב. שיחקה במספר סרטים וסרטים קצרים, ביניהם סרטו של דני סירקין “למראית עין” לצד טלי שרון. פריצתה הגדולה היתה בשנת 2012 בסרט “למלא את החלל” של רמה בורשטיין עליו זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה, בפרס אופיר לשחקנית הראשית ובפרס מטעם המבקרים בפסטיבל הסרטים חיפה. למדה משחק בסטודיו של איוואנה צ’בק בהוליווד. בשנת 2014 שיחקה דמות נוספת של צעירה חרדית בסרט הקנדי “פליקס ומאירה” שזכה בפסטיבל טורונטו בפרס הסרט הקנדי הטוב ביותר ובפסטיבל חיפה בפרס בין יהדות לישראליות. ב- 2015 הצטרפה לסדרת הטלוויזיה “שטיסל” כבתו של ששון גבאי. ירון הופיעה גם בסרט “מריה מגדלנה” לצידם של רוני מארה וחואקין פניקס והכוכבים הישראלים רועי אסף וזהר שטראוס.
לקולנוע האיטלקי הגיעה בעקבות הפרס בונציה, היא הוזמנה על ידי הבמאי ג’אני זנאסי לשחק בסרטו הקודם “האושר הוא תוכנית מורכבת” לצד ולריו מסטאנדריאה וג’וזפה בטיסטון שניהם מוכרים בארץ מ”זרים מושלמים”, בטיסטון משחק גם ב”חסד של לוצ’יה” לצד ירון בתפקיד הקבלן העשיר. ירון למדה איטלקית במיוחד לתפקיד, וזנאסי שהיה מרוצה מאוד מהופעתה ליהק אותו גם לתפקיד מריה בסרטו החדש. לאחר שלוהקה הבמאי החליט לנצל את ידיעתה בעברית וביקש ממנה לשלב מילים בעברית שהקהל האיטלקי לא יבין ויוסיפו הילה של קדושה לדמות, כדי שזה ישמע יותר אקזוטי לאוזן האירופאית ביקש מהדס למצוא מילים עשירות באות חי”ת. לאחרונה ירון הצטלמה לסרט איטלקי נוסף, הוא נמצא כעת בעריכה.

תקציר

לוצ’יה, מודדת במקצועה, חיה עם בתה בת העשרה בעיר קטנה. יום אחד מופיעה בפניה הבתולה מריה ומורה לה לבנות כנסיה באתר המיועד למרכז מסחרי. לוצ’יה חושבת בתחילה שמוחה מתעתע בה, אבל הבתולה מתגלה כדמות קשוחה והיא מתעקשת. לוצ’יה פותחת במאבק נגד הרשויות והמשקיעים ומגלה שיש לה סיבה טובה. הקומדיה הלא שגרתית של ג’אני זנאסי כבר סחפה את המבקרים והצופים בפסטיבל קאן השנה וזכתה בפרס הסרט האירופאי הטוב במסגרת ‘שבועיים של המבקרים’. הסרט, שנפרש על רקע הנופים שטופי השמש של טוסקנה, נהנה מצוות שחקנים משובח, כולל הדס ירון כבתולה.

השחקנית הראשית אלבה רורוואכר זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר
בתחרות הקולנוע האיטלקי

הסרט זכה בפרס בפסטיבל קאן מטעם Europa Cinemas Label

יוצרים

תסריט ובימוי:                  ג’אני זנאסי Gianni Zanasi

תסריטאים שותפים:          ג’אקומו קראפיצ’ו Giacomo Ciarrapico

                                      מיקלה פלגריני Michele Pellegrini

                                      פדריקה פונטרמולי Federica Pontremoli

צילום:                              ולאדן ראדוביץ’ Vladan Radovic

ליהוק:                             סטפניה ולסטרו Stefania Valestro

הפקה:                             בפה קסצ’טו Beppe Caschetto

                                      ריטה רוגנוני Rita Rognoni

שחקנים

לוצ’יה:                             אלבה רורוואכר Alba Rohrwacher

מריה הבתולה:                 הדס ירון Hadas Yaron

ארתורו:                           אליו ג’רמנו Elio Germano

פאולו:                             ג’וזפה בטיסון Giuseppe Battiston

קלאודיה:                         קרלוטה נטולי Carlotta Natoli

גואידו:                             תומאס טרבאצ’י Thomas Trabacchi

לצפייה בטריילר:

איטלקית 110 דקות, כתוביות לעברית

החל מתאריך 9/5/2019 בבתי הקולנוע ברחבי הארץ

הפצה בישראל על ידי קולנוע חדש

הערות הבמאי ג’אני זנאסי

“אין לדעת למה סיפור מסופר. כשהכל נאמר, בעיני זה רק לטובה. אין לשאול “למה?”, אלא השאלה הנכונה היא “איך?”. דמותה של לוצ’יה נחזתה בראשי באופן מפתיע. ראיתי אותה הולכת לבדה ללא מטרה בין החנויות בקניון גדול. ראיתי בעיני דמות עצמאית ואפילו פראית, חופשיה בדעתה. דמיינתי את לוצ’יה גרה בעיירה קטנה ומרוחקת, כמי שבילתה את רוב ילדותה בשדות יפיפיים. המשכתי לעקוב אחריה, הרגשתי שמשהו מושך אותה למטה. יש קשר לתחושה של העבודה הקשה והאינסופית שלה. לפתע עלתה בראשי התמונה: מול לוצ’יה מופיעה נערה עטוית כיסוי ראש, היא מדברת אל לוצ’יה ברצינות באופן המתאים לתקופות מהעבר. היא אומרת ללוצ’יה: “לכי לך, דברי אל העם”. לוצ’יה מתבוננת בנערה מלאת חשש ומשיבה לה: “למה שאת לא תלכי?”. התמלאתי צחוק, לרגע לא האמנתי והתגלגלתי מצחוק. הצחוק הוביל אותי להמשיך להשתעשע ולמתוח את הקצה לסיטואציות יותר יצירתיות. התחלתי לחקור כיוונים יותר מסתוריים. בחיים של כולנו יש כוחות מסתוריים שמובילים אותנו למקומות שעליהם לא חשבנו מראש. עולות שאלות רבות, לחלק אנחנו נותנים תשובות אקראיות ובחלק מהשאלות אנחנו בכלל נמנעים לדון, ללא הבחנה אם אלה דברים אמיתיים או שקריים.

“החסד של לוצ’יה” הוא סרט שמראש מגיע לנקודות קצה מנוגדות. עשיית הסרט ביל בלה אותי, לא הבנתי למה נפל עליי לעשות סרט בו מופיעה מריה הבתולה. אצרתי בראשי את התמונות, זה היה חזון יפהפה ומטורף, והמשכתי לעבוד על משהו אחר. רק שנים אחר כך עלה שוב הקול של מריה הקדושה ושאל: “דברת אל העם?”, ואז מי שענתה היתה לוצ’יה “היי, אני לא מדברת אל אף אחד, את לא חושבת שזה עניין שלך?”. שוב צחקתי בקול רם. אני מודה, לא הייתי במצב של מודעות מלאה. בדראפט הראשון של התסריט מה שמשך אותי להמשיך ולכתוב יום אחרי יום היו הצחוקים שהסיפור עורר בי. חשבתי שלמרות הסיטואציה המוגזמת זה תסרטי שיכול להתאים לסיטקום. הוא משקף את התפישה של דת בימינו. התאהבתי בעצמי בדמותה של לוצ’יה, היא הקסימה אותי וטוויתי מערכת יחסים עם דמותה. איך אפשר שלא להתאהב בדמות שאומרת לבתולה הקדושה “כבר אמרתי לך לא, את עקשנית כמו ילדה קטנה”. שמתי את עצמי בנעליה של לוצ’יה כדי להבין אותה יותר ולדעת מה יהיו צעדיה הבאים. מה היה קורה לו הייתי נקלע לסיטואציה כזו בעצמי? לא בסרט, אלא בחיים עצמם, איך אז הייתי מגיב? השאלות הסירו בכל יום מכשולים שעמדו ביני לדמותה של לוצ’יה. ככה הגעתי מכל האפשרויות שעמדו לפני לדרך אחת למה שקורה בסופו של הסרט. האמנתי שכך צריך לקרות.

זה לא סרט שיוצא מנקודת הנחה דתית. זה אינו סרט על מידת האמונה או על היכולת להאמין באלוהים. זה כן סרט שנוגע ביכולת להמשיך להאמין מרגע שאנחנו כבר לא ילדים. מעבר לזה, זה סרט על היכולת של לחוש בדברים ולדמיין. המדונה בסרט אינה דמות הקדושה מהברית החדשה. זו מריה של לוצ’יה, המריה הייחודית ללוצ’יה, היא לא תמיד ברורה ויש לה פנים רבות שמקורן ביכולת להאמין ובמסרים מהילדות, גם כאלה שלוצ’יה לא נגעה בהם מאז במשך שנים ארוכות. אלה דימויים שיוצאים מתוך איזה תא רדום, הכל מקבל חיוּת. מה שמצא חן בעיני בדמותה של מריה המבורכת, מעבר לאיקונות המוכרות, הוא העקשנות של דמותה. בדרכה היא אומרת בקול צלול שבניגוד לתפישות בהן אנחנו שבויים אנחנו לא הכל בחיים. ככה מתקבלת ההבנה אצל לוצ’יה שהחיים פשוט קצרים מדי.

אני אוהב את דמותה של לוצ’יה מהסיבה שהיא לא בטוח במאה אחוז מה קורה לה, אבל היא מנסה. כאן היא מאפשרת לעצמה סוף סוף לחיות את חייה באמת. היא מפנה מקום בליבה למורכבות של רגשות, וגם מותירה מקום לאותו חלק מסתורי שלעולם לא נוכל לתפוש”.

אודות הבמאי ג’אני זנאסי

למד פילוסופיה באוניברסיטת בולוניה. משם המשיך ללימודי תסריטאות ולמד סדנאות בימוי אצל נני מורטי. הוא למד באקדמייה לקולנוע ברומא  וסיים במסלול בימוי בשנת 1992. את סרט הביכורים שלו In the Thick of It (Nella mischia) ביים בשנת 1995. הסרט התקבל לשבועיים של במאים בפסטיבל קאן. סרטו השני Until Tomorrow (A domani) הוצג בפסטיבל ונציה 1999. סרט נוסף שלו זכה בפסטיבל ונציה בציון לשבח בשנת 2004, סרטו התיעודי La Vita e’ breve ma la giornata e’ lunghissima (Life is Short But the Day is Very Long). בשנת 2007 הציג את סרטו Non pensarci בכיכובו של ולריו מסטאנדריאה, הסרט זכה לביקורות מצוינות באיטליה.

אודות אלבה רורוואכר

רורוואכר נולדה בפירנצה בשנת 1979 לאב גרמני ולאם איטלקייה. היא למדה באקדמיה לקולנוע ברומא. הופיעה לראשונה בסרט בשנת 2004 ומאז השתתפה בלמעלה מ- 30 סרטים וסדרות טלוויזיה, קבלה מועמדויות רבות לפרסים ואף זכתה על משחקה מספר פעמים בפרסים נחשבים כמו פרס דויד דונטלו לשחקנית הטובה ביותר וגם לשחקנית המשנה מטעם האקדמיה האיטלקית לקולנוע, פרס גלובוס הזהב האיטלקי לשחקנית הטובה ביותר ופרס סיאק. ב- 2014 שיחקה בסרט “לבבות רעבים” לצד אדם דרייבר, הסרט השתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל ונציה, ורורוואכר זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר. היא מוכרת בישראל בזכות הופעתה כאשתו הנבגדת של נהג המונית בסרט “זרים מושלמים” ומתפקידה בסרט “מה עוד אני רוצה”. היא גילמה את הנזירה בסרט “המקום”. לאחרונה קולה מעטר את הסדרה “החברה הגאונה” בתור המספרת. אחותה היא הבמאית והתסריטאית אליזה רורוואכר. רורוואכר התארחה בפסטיבל הסרטים חיפה, ואף עבדה בפרויקט מיוחד עם הערבי- יהודי שהוצג בפסטיבל עכו.

אודות הדס ירון שחקנית ישראלית, ילידת 1990. למדה במגמת תיאטרון בתיכון עירוני א’ בתל אביב. שיחקה במספר סרטים וסרטים קצרים, ביניהם סרטו של דני סירקין “למראית עין” לצד טלי שרון. פריצתה הגדולה היתה בשנת 2012 בסרט “למלא את החלל” של רמה בורשטיין עליו זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה, בפרס אופיר לשחקנית הראשית ובפרס מטעם המבקרים בפסטיבל הסרטים חיפה. למדה משחק בסטודיו של איוואנה צ’בק בהוליווד. בשנת 2014 שיחקה דמות נוספת של צעירה חרדית בסרט הקנדי “פליקס ומאירה” שזכה בפסטיבל טורונטו בפרס הסרט הקנדי הטוב ביותר ובפסטיבל חיפה בפרס בין יהדות לישראליות. ב- 2015 הצטרפה לסדרת הטלוויזיה “שטיסל” כבתו של ששון גבאי. ירון הופיעה גם בסרט “מריה מגדלנה” לצידם של רוני מארה וחואקין פניקס והכוכבים הישראלים רועי אסף וזהר שטראוס.
לקולנוע האיטלקי הגיעה בעקבות הפרס בונציה, היא הוזמנה על ידי הבמאי ג’אני זנאסי לשחק בסרטו הקודם “האושר הוא תוכנית מורכבת” לצד ולריו מסטאנדריאה וג’וזפה בטיסטון שניהם מוכרים בארץ מ”זרים מושלמים”, בטיסטון משחק גם ב”חסד של לוצ’יה” לצד ירון בתפקיד הקבלן העשיר. ירון למדה איטלקית במיוחד לתפקיד, וזנאסי שהיה מרוצה מאוד מהופעתה ליהק אותו גם לתפקיד מריה בסרטו החדש. לאחר שלוהקה הבמאי החליט לנצל את ידיעתה בעברית וביקש ממנה לשלב מילים בעברית שהקהל האיטלקי לא יבין ויוסיפו הילה של קדושה לדמות, כדי שזה ישמע יותר אקזוטי לאוזן האירופאית ביקש מהדס למצוא מילים עשירות באות חי”ת. לאחרונה ירון הצטלמה לסרט איטלקי נוסף, הוא נמצא כעת בעריכה.

לוצ’יה, מודדת במקצועה, חיה עם בתה בת העשרה בעיר קטנה. יום אחד מופיעה בפניה הבתולה מריה ומורה לה לבנות כנסיה באתר המיועד למרכז מסחרי. לוצ’יה חושבת בתחילה שמוחה מתעתע בה, אבל הבתולה מתגלה כדמות קשוחה והיא מתעקשת. לוצ’יה פותחת במאבק נגד הרשויות והמשקיעים ומגלה שיש לה סיבה טובה. הקומדיה הלא שגרתית של ג’אני זנאסי כבר סחפה את המבקרים והצופים בפסטיבל קאן השנה וזכתה בפרס הסרט האירופאי הטוב במסגרת ‘שבועיים של המבקרים’. הסרט, שנפרש על רקע הנופים שטופי השמש של טוסקנה, נהנה מצוות שחקנים משובח, כולל הדס ירון כבתולה.

השחקנית הראשית אלבה רורוואכר זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר
בתחרות הקולנוע האיטלקי

הסרט זכה בפרס בפסטיבל קאן מטעם Europa Cinemas Label

יוצרים

תסריט ובימוי:                  ג’אני זנאסי Gianni Zanasi

תסריטאים שותפים:          ג’אקומו קראפיצ’ו Giacomo Ciarrapico

                                      מיקלה פלגריני Michele Pellegrini

                                      פדריקה פונטרמולי Federica Pontremoli

צילום:                              ולאדן ראדוביץ’ Vladan Radovic

ליהוק:                             סטפניה ולסטרו Stefania Valestro

הפקה:                             בפה קסצ’טו Beppe Caschetto

                                      ריטה רוגנוני Rita Rognoni

שחקנים

לוצ’יה:                             אלבה רורוואכר Alba Rohrwacher

מריה הבתולה:                 הדס ירון Hadas Yaron

ארתורו:                           אליו ג’רמנו Elio Germano

פאולו:                             ג’וזפה בטיסון Giuseppe Battiston

קלאודיה:                         קרלוטה נטולי Carlotta Natoli

גואידו:                             תומאס טרבאצ’י Thomas Trabacchi

לצפייה בטריילר:

איטלקית 110 דקות, כתוביות לעברית

החל מתאריך 9/5/2019 בבתי הקולנוע ברחבי הארץ

הפצה בישראל על ידי קולנוע חדש

הערות הבמאי ג’אני זנאסי

“אין לדעת למה סיפור מסופר. כשהכל נאמר, בעיני זה רק לטובה. אין לשאול “למה?”, אלא השאלה הנכונה היא “איך?”. דמותה של לוצ’יה נחזתה בראשי באופן מפתיע. ראיתי אותה הולכת לבדה ללא מטרה בין החנויות בקניון גדול. ראיתי בעיני דמות עצמאית ואפילו פראית, חופשיה בדעתה. דמיינתי את לוצ’יה גרה בעיירה קטנה ומרוחקת, כמי שבילתה את רוב ילדותה בשדות יפיפיים. המשכתי לעקוב אחריה, הרגשתי שמשהו מושך אותה למטה. יש קשר לתחושה של העבודה הקשה והאינסופית שלה. לפתע עלתה בראשי התמונה: מול לוצ’יה מופיעה נערה עטוית כיסוי ראש, היא מדברת אל לוצ’יה ברצינות באופן המתאים לתקופות מהעבר. היא אומרת ללוצ’יה: “לכי לך, דברי אל העם”. לוצ’יה מתבוננת בנערה מלאת חשש ומשיבה לה: “למה שאת לא תלכי?”. התמלאתי צחוק, לרגע לא האמנתי והתגלגלתי מצחוק. הצחוק הוביל אותי להמשיך להשתעשע ולמתוח את הקצה לסיטואציות יותר יצירתיות. התחלתי לחקור כיוונים יותר מסתוריים. בחיים של כולנו יש כוחות מסתוריים שמובילים אותנו למקומות שעליהם לא חשבנו מראש. עולות שאלות רבות, לחלק אנחנו נותנים תשובות אקראיות ובחלק מהשאלות אנחנו בכלל נמנעים לדון, ללא הבחנה אם אלה דברים אמיתיים או שקריים.

“החסד של לוצ’יה” הוא סרט שמראש מגיע לנקודות קצה מנוגדות. עשיית הסרט ביל בלה אותי, לא הבנתי למה נפל עליי לעשות סרט בו מופיעה מריה הבתולה. אצרתי בראשי את התמונות, זה היה חזון יפהפה ומטורף, והמשכתי לעבוד על משהו אחר. רק שנים אחר כך עלה שוב הקול של מריה הקדושה ושאל: “דברת אל העם?”, ואז מי שענתה היתה לוצ’יה “היי, אני לא מדברת אל אף אחד, את לא חושבת שזה עניין שלך?”. שוב צחקתי בקול רם. אני מודה, לא הייתי במצב של מודעות מלאה. בדראפט הראשון של התסריט מה שמשך אותי להמשיך ולכתוב יום אחרי יום היו הצחוקים שהסיפור עורר בי. חשבתי שלמרות הסיטואציה המוגזמת זה תסרטי שיכול להתאים לסיטקום. הוא משקף את התפישה של דת בימינו. התאהבתי בעצמי בדמותה של לוצ’יה, היא הקסימה אותי וטוויתי מערכת יחסים עם דמותה. איך אפשר שלא להתאהב בדמות שאומרת לבתולה הקדושה “כבר אמרתי לך לא, את עקשנית כמו ילדה קטנה”. שמתי את עצמי בנעליה של לוצ’יה כדי להבין אותה יותר ולדעת מה יהיו צעדיה הבאים. מה היה קורה לו הייתי נקלע לסיטואציה כזו בעצמי? לא בסרט, אלא בחיים עצמם, איך אז הייתי מגיב? השאלות הסירו בכל יום מכשולים שעמדו ביני לדמותה של לוצ’יה. ככה הגעתי מכל האפשרויות שעמדו לפני לדרך אחת למה שקורה בסופו של הסרט. האמנתי שכך צריך לקרות.

זה לא סרט שיוצא מנקודת הנחה דתית. זה אינו סרט על מידת האמונה או על היכולת להאמין באלוהים. זה כן סרט שנוגע ביכולת להמשיך להאמין מרגע שאנחנו כבר לא ילדים. מעבר לזה, זה סרט על היכולת של לחוש בדברים ולדמיין. המדונה בסרט אינה דמות הקדושה מהברית החדשה. זו מריה של לוצ’יה, המריה הייחודית ללוצ’יה, היא לא תמיד ברורה ויש לה פנים רבות שמקורן ביכולת להאמין ובמסרים מהילדות, גם כאלה שלוצ’יה לא נגעה בהם מאז במשך שנים ארוכות. אלה דימויים שיוצאים מתוך איזה תא רדום, הכל מקבל חיוּת. מה שמצא חן בעיני בדמותה של מריה המבורכת, מעבר לאיקונות המוכרות, הוא העקשנות של דמותה. בדרכה היא אומרת בקול צלול שבניגוד לתפישות בהן אנחנו שבויים אנחנו לא הכל בחיים. ככה מתקבלת ההבנה אצל לוצ’יה שהחיים פשוט קצרים מדי.

אני אוהב את דמותה של לוצ’יה מהסיבה שהיא לא בטוח במאה אחוז מה קורה לה, אבל היא מנסה. כאן היא מאפשרת לעצמה סוף סוף לחיות את חייה באמת. היא מפנה מקום בליבה למורכבות של רגשות, וגם מותירה מקום לאותו חלק מסתורי שלעולם לא נוכל לתפוש”.

אודות הבמאי ג’אני זנאסי

למד פילוסופיה באוניברסיטת בולוניה. משם המשיך ללימודי תסריטאות ולמד סדנאות בימוי אצל נני מורטי. הוא למד באקדמייה לקולנוע ברומא  וסיים במסלול בימוי בשנת 1992. את סרט הביכורים שלו In the Thick of It (Nella mischia) ביים בשנת 1995. הסרט התקבל לשבועיים של במאים בפסטיבל קאן. סרטו השני Until Tomorrow (A domani) הוצג בפסטיבל ונציה 1999. סרט נוסף שלו זכה בפסטיבל ונציה בציון לשבח בשנת 2004, סרטו התיעודי La Vita e’ breve ma la giornata e’ lunghissima (Life is Short But the Day is Very Long). בשנת 2007 הציג את סרטו Non pensarci בכיכובו של ולריו מסטאנדריאה, הסרט זכה לביקורות מצוינות באיטליה.

אודות אלבה רורוואכר

רורוואכר נולדה בפירנצה בשנת 1979 לאב גרמני ולאם איטלקייה. היא למדה באקדמיה לקולנוע ברומא. הופיעה לראשונה בסרט בשנת 2004 ומאז השתתפה בלמעלה מ- 30 סרטים וסדרות טלוויזיה, קבלה מועמדויות רבות לפרסים ואף זכתה על משחקה מספר פעמים בפרסים נחשבים כמו פרס דויד דונטלו לשחקנית הטובה ביותר וגם לשחקנית המשנה מטעם האקדמיה האיטלקית לקולנוע, פרס גלובוס הזהב האיטלקי לשחקנית הטובה ביותר ופרס סיאק. ב- 2014 שיחקה בסרט “לבבות רעבים” לצד אדם דרייבר, הסרט השתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל ונציה, ורורוואכר זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר. היא מוכרת בישראל בזכות הופעתה כאשתו הנבגדת של נהג המונית בסרט “זרים מושלמים” ומתפקידה בסרט “מה עוד אני רוצה”. היא גילמה את הנזירה בסרט “המקום”. לאחרונה קולה מעטר את הסדרה “החברה הגאונה” בתור המספרת. אחותה היא הבמאית והתסריטאית אליזה רורוואכר. רורוואכר התארחה בפסטיבל הסרטים חיפה, ואף עבדה בפרויקט מיוחד עם הערבי- יהודי שהוצג בפסטיבל עכו.

אודות הדס ירון שחקנית ישראלית, ילידת 1990. למדה במגמת תיאטרון בתיכון עירוני א’ בתל אביב. שיחקה במספר סרטים וסרטים קצרים, ביניהם סרטו של דני סירקין “למראית עין” לצד טלי שרון. פריצתה הגדולה היתה בשנת 2012 בסרט “למלא את החלל” של רמה בורשטיין עליו זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה, בפרס אופיר לשחקנית הראשית ובפרס מטעם המבקרים בפסטיבל הסרטים חיפה. למדה משחק בסטודיו של איוואנה צ’בק בהוליווד. בשנת 2014 שיחקה דמות נוספת של צעירה חרדית בסרט הקנדי “פליקס ומאירה” שזכה בפסטיבל טורונטו בפרס הסרט הקנדי הטוב ביותר ובפסטיבל חיפה בפרס בין יהדות לישראליות. ב- 2015 הצטרפה לסדרת הטלוויזיה “שטיסל” כבתו של ששון גבאי. ירון הופיעה גם בסרט “מריה מגדלנה” לצידם של רוני מארה וחואקין פניקס והכוכבים הישראלים רועי אסף וזהר שטראוס.
לקולנוע האיטלקי הגיעה בעקבות הפרס בונציה, היא הוזמנה על ידי הבמאי ג’אני זנאסי לשחק בסרטו הקודם “האושר הוא תוכנית מורכבת” לצד ולריו מסטאנדריאה וג’וזפה בטיסטון שניהם מוכרים בארץ מ”זרים מושלמים”, בטיסטון משחק גם ב”חסד של לוצ’יה” לצד ירון בתפקיד הקבלן העשיר. ירון למדה איטלקית במיוחד לתפקיד, וזנאסי שהיה מרוצה מאוד מהופעתה ליהק אותו גם לתפקיד מריה בסרטו החדש. לאחר שלוהקה הבמאי החליט לנצל את ידיעתה בעברית וביקש ממנה לשלב מילים בעברית שהקהל האיטלקי לא יבין ויוסיפו הילה של קדושה לדמות, כדי שזה ישמע יותר אקזוטי לאוזן האירופאית ביקש מהדס למצוא מילים עשירות באות חי”ת. לאחרונה ירון הצטלמה לסרט איטלקי נוסף, הוא נמצא כעת בעריכה.

תקציר

לוצ’יה, מודדת במקצועה, חיה עם בתה בת העשרה בעיר קטנה. יום אחד מופיעה בפניה הבתולה מריה ומורה לה לבנות כנסיה באתר המיועד למרכז מסחרי. לוצ’יה חושבת בתחילה שמוחה מתעתע בה, אבל הבתולה מתגלה כדמות קשוחה והיא מתעקשת. לוצ’יה פותחת במאבק נגד הרשויות והמשקיעים ומגלה שיש לה סיבה טובה. הקומדיה הלא שגרתית של ג’אני זנאסי כבר סחפה את המבקרים והצופים בפסטיבל קאן השנה וזכתה בפרס הסרט האירופאי הטוב במסגרת ‘שבועיים של המבקרים’. הסרט, שנפרש על רקע הנופים שטופי השמש של טוסקנה, נהנה מצוות שחקנים משובח, כולל הדס ירון כבתולה.

השחקנית הראשית אלבה רורוואכר זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר
בתחרות הקולנוע האיטלקי

הסרט זכה בפרס בפסטיבל קאן מטעם Europa Cinemas Label

יוצרים

תסריט ובימוי:                  ג’אני זנאסי Gianni Zanasi

תסריטאים שותפים:          ג’אקומו קראפיצ’ו Giacomo Ciarrapico

                                      מיקלה פלגריני Michele Pellegrini

                                      פדריקה פונטרמולי Federica Pontremoli

צילום:                              ולאדן ראדוביץ’ Vladan Radovic

ליהוק:                             סטפניה ולסטרו Stefania Valestro

הפקה:                             בפה קסצ’טו Beppe Caschetto

                                      ריטה רוגנוני Rita Rognoni

שחקנים

לוצ’יה:                             אלבה רורוואכר Alba Rohrwacher

מריה הבתולה:                 הדס ירון Hadas Yaron

ארתורו:                           אליו ג’רמנו Elio Germano

פאולו:                             ג’וזפה בטיסון Giuseppe Battiston

קלאודיה:                         קרלוטה נטולי Carlotta Natoli

גואידו:                             תומאס טרבאצ’י Thomas Trabacchi

לצפייה בטריילר:

איטלקית 110 דקות, כתוביות לעברית

החל מתאריך 9/5/2019 בבתי הקולנוע ברחבי הארץ

הפצה בישראל על ידי קולנוע חדש

הערות הבמאי ג’אני זנאסי

“אין לדעת למה סיפור מסופר. כשהכל נאמר, בעיני זה רק לטובה. אין לשאול “למה?”, אלא השאלה הנכונה היא “איך?”. דמותה של לוצ’יה נחזתה בראשי באופן מפתיע. ראיתי אותה הולכת לבדה ללא מטרה בין החנויות בקניון גדול. ראיתי בעיני דמות עצמאית ואפילו פראית, חופשיה בדעתה. דמיינתי את לוצ’יה גרה בעיירה קטנה ומרוחקת, כמי שבילתה את רוב ילדותה בשדות יפיפיים. המשכתי לעקוב אחריה, הרגשתי שמשהו מושך אותה למטה. יש קשר לתחושה של העבודה הקשה והאינסופית שלה. לפתע עלתה בראשי התמונה: מול לוצ’יה מופיעה נערה עטוית כיסוי ראש, היא מדברת אל לוצ’יה ברצינות באופן המתאים לתקופות מהעבר. היא אומרת ללוצ’יה: “לכי לך, דברי אל העם”. לוצ’יה מתבוננת בנערה מלאת חשש ומשיבה לה: “למה שאת לא תלכי?”. התמלאתי צחוק, לרגע לא האמנתי והתגלגלתי מצחוק. הצחוק הוביל אותי להמשיך להשתעשע ולמתוח את הקצה לסיטואציות יותר יצירתיות. התחלתי לחקור כיוונים יותר מסתוריים. בחיים של כולנו יש כוחות מסתוריים שמובילים אותנו למקומות שעליהם לא חשבנו מראש. עולות שאלות רבות, לחלק אנחנו נותנים תשובות אקראיות ובחלק מהשאלות אנחנו בכלל נמנעים לדון, ללא הבחנה אם אלה דברים אמיתיים או שקריים.

“החסד של לוצ’יה” הוא סרט שמראש מגיע לנקודות קצה מנוגדות. עשיית הסרט ביל בלה אותי, לא הבנתי למה נפל עליי לעשות סרט בו מופיעה מריה הבתולה. אצרתי בראשי את התמונות, זה היה חזון יפהפה ומטורף, והמשכתי לעבוד על משהו אחר. רק שנים אחר כך עלה שוב הקול של מריה הקדושה ושאל: “דברת אל העם?”, ואז מי שענתה היתה לוצ’יה “היי, אני לא מדברת אל אף אחד, את לא חושבת שזה עניין שלך?”. שוב צחקתי בקול רם. אני מודה, לא הייתי במצב של מודעות מלאה. בדראפט הראשון של התסריט מה שמשך אותי להמשיך ולכתוב יום אחרי יום היו הצחוקים שהסיפור עורר בי. חשבתי שלמרות הסיטואציה המוגזמת זה תסרטי שיכול להתאים לסיטקום. הוא משקף את התפישה של דת בימינו. התאהבתי בעצמי בדמותה של לוצ’יה, היא הקסימה אותי וטוויתי מערכת יחסים עם דמותה. איך אפשר שלא להתאהב בדמות שאומרת לבתולה הקדושה “כבר אמרתי לך לא, את עקשנית כמו ילדה קטנה”. שמתי את עצמי בנעליה של לוצ’יה כדי להבין אותה יותר ולדעת מה יהיו צעדיה הבאים. מה היה קורה לו הייתי נקלע לסיטואציה כזו בעצמי? לא בסרט, אלא בחיים עצמם, איך אז הייתי מגיב? השאלות הסירו בכל יום מכשולים שעמדו ביני לדמותה של לוצ’יה. ככה הגעתי מכל האפשרויות שעמדו לפני לדרך אחת למה שקורה בסופו של הסרט. האמנתי שכך צריך לקרות.

זה לא סרט שיוצא מנקודת הנחה דתית. זה אינו סרט על מידת האמונה או על היכולת להאמין באלוהים. זה כן סרט שנוגע ביכולת להמשיך להאמין מרגע שאנחנו כבר לא ילדים. מעבר לזה, זה סרט על היכולת של לחוש בדברים ולדמיין. המדונה בסרט אינה דמות הקדושה מהברית החדשה. זו מריה של לוצ’יה, המריה הייחודית ללוצ’יה, היא לא תמיד ברורה ויש לה פנים רבות שמקורן ביכולת להאמין ובמסרים מהילדות, גם כאלה שלוצ’יה לא נגעה בהם מאז במשך שנים ארוכות. אלה דימויים שיוצאים מתוך איזה תא רדום, הכל מקבל חיוּת. מה שמצא חן בעיני בדמותה של מריה המבורכת, מעבר לאיקונות המוכרות, הוא העקשנות של דמותה. בדרכה היא אומרת בקול צלול שבניגוד לתפישות בהן אנחנו שבויים אנחנו לא הכל בחיים. ככה מתקבלת ההבנה אצל לוצ’יה שהחיים פשוט קצרים מדי.

אני אוהב את דמותה של לוצ’יה מהסיבה שהיא לא בטוח במאה אחוז מה קורה לה, אבל היא מנסה. כאן היא מאפשרת לעצמה סוף סוף לחיות את חייה באמת. היא מפנה מקום בליבה למורכבות של רגשות, וגם מותירה מקום לאותו חלק מסתורי שלעולם לא נוכל לתפוש”.

אודות הבמאי ג’אני זנאסי

למד פילוסופיה באוניברסיטת בולוניה. משם המשיך ללימודי תסריטאות ולמד סדנאות בימוי אצל נני מורטי. הוא למד באקדמייה לקולנוע ברומא  וסיים במסלול בימוי בשנת 1992. את סרט הביכורים שלו In the Thick of It (Nella mischia) ביים בשנת 1995. הסרט התקבל לשבועיים של במאים בפסטיבל קאן. סרטו השני Until Tomorrow (A domani) הוצג בפסטיבל ונציה 1999. סרט נוסף שלו זכה בפסטיבל ונציה בציון לשבח בשנת 2004, סרטו התיעודי La Vita e’ breve ma la giornata e’ lunghissima (Life is Short But the Day is Very Long). בשנת 2007 הציג את סרטו Non pensarci בכיכובו של ולריו מסטאנדריאה, הסרט זכה לביקורות מצוינות באיטליה.

אודות אלבה רורוואכר

רורוואכר נולדה בפירנצה בשנת 1979 לאב גרמני ולאם איטלקייה. היא למדה באקדמיה לקולנוע ברומא. הופיעה לראשונה בסרט בשנת 2004 ומאז השתתפה בלמעלה מ- 30 סרטים וסדרות טלוויזיה, קבלה מועמדויות רבות לפרסים ואף זכתה על משחקה מספר פעמים בפרסים נחשבים כמו פרס דויד דונטלו לשחקנית הטובה ביותר וגם לשחקנית המשנה מטעם האקדמיה האיטלקית לקולנוע, פרס גלובוס הזהב האיטלקי לשחקנית הטובה ביותר ופרס סיאק. ב- 2014 שיחקה בסרט “לבבות רעבים” לצד אדם דרייבר, הסרט השתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל ונציה, ורורוואכר זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר. היא מוכרת בישראל בזכות הופעתה כאשתו הנבגדת של נהג המונית בסרט “זרים מושלמים” ומתפקידה בסרט “מה עוד אני רוצה”. היא גילמה את הנזירה בסרט “המקום”. לאחרונה קולה מעטר את הסדרה “החברה הגאונה” בתור המספרת. אחותה היא הבמאית והתסריטאית אליזה רורוואכר. רורוואכר התארחה בפסטיבל הסרטים חיפה, ואף עבדה בפרויקט מיוחד עם הערבי- יהודי שהוצג בפסטיבל עכו.

אודות הדס ירון שחקנית ישראלית, ילידת 1990. למדה במגמת תיאטרון בתיכון עירוני א’ בתל אביב. שיחקה במספר סרטים וסרטים קצרים, ביניהם סרטו של דני סירקין “למראית עין” לצד טלי שרון. פריצתה הגדולה היתה בשנת 2012 בסרט “למלא את החלל” של רמה בורשטיין עליו זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה, בפרס אופיר לשחקנית הראשית ובפרס מטעם המבקרים בפסטיבל הסרטים חיפה. למדה משחק בסטודיו של איוואנה צ’בק בהוליווד. בשנת 2014 שיחקה דמות נוספת של צעירה חרדית בסרט הקנדי “פליקס ומאירה” שזכה בפסטיבל טורונטו בפרס הסרט הקנדי הטוב ביותר ובפסטיבל חיפה בפרס בין יהדות לישראליות. ב- 2015 הצטרפה לסדרת הטלוויזיה “שטיסל” כבתו של ששון גבאי. ירון הופיעה גם בסרט “מריה מגדלנה” לצידם של רוני מארה וחואקין פניקס והכוכבים הישראלים רועי אסף וזהר שטראוס.
לקולנוע האיטלקי הגיעה בעקבות הפרס בונציה, היא הוזמנה על ידי הבמאי ג’אני זנאסי לשחק בסרטו הקודם “האושר הוא תוכנית מורכבת” לצד ולריו מסטאנדריאה וג’וזפה בטיסטון שניהם מוכרים בארץ מ”זרים מושלמים”, בטיסטון משחק גם ב”חסד של לוצ’יה” לצד ירון בתפקיד הקבלן העשיר. ירון למדה איטלקית במיוחד לתפקיד, וזנאסי שהיה מרוצה מאוד מהופעתה ליהק אותו גם לתפקיד מריה בסרטו החדש. לאחר שלוהקה הבמאי החליט לנצל את ידיעתה בעברית וביקש ממנה לשלב מילים בעברית שהקהל האיטלקי לא יבין ויוסיפו הילה של קדושה לדמות, כדי שזה ישמע יותר אקזוטי לאוזן האירופאית ביקש מהדס למצוא מילים עשירות באות חי”ת. לאחרונה ירון הצטלמה לסרט איטלקי נוסף, הוא נמצא כעת בעריכה.

. לוצ’יה חושבת בתחילה שמוחה מתעתע בה, אבל הבתולה מתגלה כדמות קשוחה והיא מתעקשת. לוצ’יה פותחת במאבק נגד הרשויות והמשקיעים ומגלה שיש לה סיבה טובה. הקומדיה הלא שגרתית של ג’אני זנאסי כבר סחפה את המבקרים והצופים בפסטיבל קאן השנה וזכתה בפרס הסרט האירופאי הטוב במסגרת ‘שבועיים של המבקרים’. הסרט, שנפרש על רקע הנופים שטופי השמש של טוסקנה, נהנה מצוות שחקנים משובח, כולל הדס ירון כבתולה.

השחקנית הראשית אלבה רורוואכר זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר
בתחרות הקולנוע האיטלקי

הסרט זכה בפרס בפסטיבל קאן מטעם Europa Cinemas Label

יוצרים

תסריט ובימוי:                  ג’אני זנאסי Gianni Zanasi

תסריטאים שותפים:          ג’אקומו קראפיצ’ו Giacomo Ciarrapico

                                      מיקלה פלגריני Michele Pellegrini

                                      פדריקה פונטרמולי Federica Pontremoli

צילום:                              ולאדן ראדוביץ’ Vladan Radovic

ליהוק:                             סטפניה ולסטרו Stefania Valestro

הפקה:                             בפה קסצ’טו Beppe Caschetto

                                      ריטה רוגנוני Rita Rognoni

שחקנים

לוצ’יה:                             אלבה רורוואכר Alba Rohrwacher

מריה הבתולה:                 הדס ירון Hadas Yaron

ארתורו:                           אליו ג’רמנו Elio Germano

פאולו:                             ג’וזפה בטיסון Giuseppe Battiston

קלאודיה:                         קרלוטה נטולי Carlotta Natoli

גואידו:                             תומאס טרבאצ’י Thomas Trabacchi

לצפייה בטריילר:

איטלקית 110 דקות, כתוביות לעברית

החל מתאריך 9/5/2019 בבתי הקולנוע ברחבי הארץ

הפצה בישראל על ידי קולנוע חדש

הערות הבמאי ג’אני זנאסי

“אין לדעת למה סיפור מסופר. כשהכל נאמר, בעיני זה רק לטובה. אין לשאול “למה?”, אלא השאלה הנכונה היא “איך?”. דמותה של לוצ’יה נחזתה בראשי באופן מפתיע. ראיתי אותה הולכת לבדה ללא מטרה בין החנויות בקניון גדול. ראיתי בעיני דמות עצמאית ואפילו פראית, חופשיה בדעתה. דמיינתי את לוצ’יה גרה בעיירה קטנה ומרוחקת, כמי שבילתה את רוב ילדותה בשדות יפיפיים. המשכתי לעקוב אחריה, הרגשתי שמשהו מושך אותה למטה. יש קשר לתחושה של העבודה הקשה והאינסופית שלה. לפתע עלתה בראשי התמונה: מול לוצ’יה מופיעה נערה עטוית כיסוי ראש, היא מדברת אל לוצ’יה ברצינות באופן המתאים לתקופות מהעבר. היא אומרת ללוצ’יה: “לכי לך, דברי אל העם”. לוצ’יה מתבוננת בנערה מלאת חשש ומשיבה לה: “למה שאת לא תלכי?”. התמלאתי צחוק, לרגע לא האמנתי והתגלגלתי מצחוק. הצחוק הוביל אותי להמשיך להשתעשע ולמתוח את הקצה לסיטואציות יותר יצירתיות. התחלתי לחקור כיוונים יותר מסתוריים. בחיים של כולנו יש כוחות מסתוריים שמובילים אותנו למקומות שעליהם לא חשבנו מראש. עולות שאלות רבות, לחלק אנחנו נותנים תשובות אקראיות ובחלק מהשאלות אנחנו בכלל נמנעים לדון, ללא הבחנה אם אלה דברים אמיתיים או שקריים.

“החסד של לוצ’יה” הוא סרט שמראש מגיע לנקודות קצה מנוגדות. עשיית הסרט בילבלה אותי, לא הבנתי למה נפל עליי לעשות סרט בו מופיעה מריה הבתולה. אצרתי בראשי את התמונות, זה היה חזון יפהפה ומטורף, והמשכתי לעבוד על משהו אחר. רק שנים אחר כך עלה שוב הקול של מריה הקדושה ושאל: “דברת אל העם?”, ואז מי שענתה היתה לוצ’יה “היי, אני לא מדברת אל אף אחד, את לא חושבת שזה עניין שלך?”. שוב צחקתי בקול רם. אני מודה, לא הייתי במצב של מודעות מלאה. בדראפט הראשון של התסריט מה שמשך אותי להמשיך ולכתוב יום אחרי יום היו הצחוקים שהסיפור עורר בי. חשבתי שלמרות הסיטואציה המוגזמת זה תסריט שיכול להתאים לסיטקום. הוא משקף את התפישה של דת בימינו. התאהבתי בעצמי בדמותה של לוצ’יה, היא הקסימה אותי וטוויתי מערכת יחסים עם דמותה. איך אפשר שלא להתאהב בדמות שאומרת לבתולה הקדושה “כבר אמרתי לך לא, את עקשנית כמו ילדה קטנה”. שמתי את עצמי בנעליה של לוצ’יה כדי להבין אותה יותר ולדעת מה יהיו צעדיה הבאים. מה היה קורה לו הייתי נקלע לסיטואציה כזו בעצמי? לא בסרט, אלא בחיים עצמם, איך אז הייתי מגיב? השאלות הסירו בכל יום מכשולים שעמדו ביני לדמותה של לוצ’יה. ככה הגעתי מכל האפשרויות שעמדו לפני לדרך אחת למה שקורה בסופו של הסרט. האמנתי שכך צריך לקרות.

זה לא סרט שיוצא מנקודת הנחה דתית. זה אינו סרט על מידת האמונה או על היכולת להאמין באלוהים. זה כן סרט שנוגע ביכולת להמשיך להאמין מרגע שאנחנו כבר לא ילדים. מעבר לזה, זה סרט על היכולת של לחוש בדברים ולדמיין. המדונה בסרט אינה דמות הקדושה מהברית החדשה. זו מריה של לוצ’יה, המריה הייחודית ללוצ’יה, היא לא תמיד ברורה ויש לה פנים רבות שמקורן ביכולת להאמין ובמסרים מהילדות, גם כאלה שלוצ’יה לא נגעה בהם מאז במשך שנים ארוכות. אלה דימויים שיוצאים מתוך איזה תא רדום, הכל מקבל חיוּת. מה שמצא חן בעיני בדמותה של מריה המבורכת, מעבר לאיקונות המוכרות, הוא העקשנות של דמותה. בדרכה היא אומרת בקול צלול שבניגוד לתפישות בהן אנחנו שבויים אנחנו לא הכל בחיים. ככה מתקבלת ההבנה אצל לוצ’יה שהחיים פשוט קצרים מדי.

אני אוהב את דמותה של לוצ’יה מהסיבה שהיא לא בטוח במאה אחוז מה קורה לה, אבל היא מנסה. כאן היא מאפשרת לעצמה סוף סוף לחיות את חייה באמת. היא מפנה מקום בליבה למורכבות של רגשות, וגם מותירה מקום לאותו חלק מסתורי שלעולם לא נוכל לתפוש”.

אודות הבמאי ג’אני זנאסי

למד פילוסופיה באוניברסיטת בולוניה. משם המשיך ללימודי תסריטאות ולמד סדנאות בימוי אצל נני מורטי. הוא למד באקדמייה לקולנוע ברומא  וסיים במסלול בימוי בשנת 1992. את סרט הביכורים שלו In the Thick of It ביים בשנת 1995. הסרט התקבל לשבועיים של במאים בפסטיבל קאן. סרטו השני Until Tomorrow הוצג בפסטיבל ונציה 1999. סרט נוסף שלו זכה בפסטיבל ונציה בציון לשבח בשנת 2004, סרטו התיעודי Life is Short But the Day is Very Long. בשנת 2007 הציג את סרטו Non pensarci בכיכובו של ולריו מסטאנדריאה, הסרט זכה לביקורות מצוינות באיטליה.

אודות אלבה רורוואכר

רורוואכר נולדה בפירנצה בשנת 1979 לאב גרמני ולאם איטלקייה. היא למדה באקדמיה לקולנוע ברומא. הופיעה לראשונה בסרט בשנת 2004 ומאז השתתפה בלמעלה מ- 30 סרטים וסדרות טלוויזיה, קבלה מועמדויות רבות לפרסים ואף זכתה על משחקה מספר פעמים בפרסים נחשבים כמו פרס דויד דונטלו לשחקנית הטובה ביותר וגם לשחקנית המשנה מטעם האקדמיה האיטלקית לקולנוע, פרס גלובוס הזהב האיטלקי לשחקנית הטובה ביותר ופרס סיאק. ב- 2014 שיחקה בסרט “לבבות רעבים” לצד אדם דרייבר, הסרט השתתף בתחרות הרשמית בפסטיבל ונציה, ורורוואכר זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר. היא מוכרת בישראל בזכות הופעתה כאשתו הנבגדת של נהג המונית בסרט “זרים מושלמים” ומתפקידה בסרט “מה עוד אני רוצה”. היא גילמה את הנזירה בסרט “המקום”. לאחרונה קולה מעטר את הסדרה “החברה הגאונה” בתור המספרת. אחותה היא הבמאית והתסריטאית אליזה רורוואכר. רורוואכר התארחה בפסטיבל הסרטים חיפה, ואף עבדה בפרויקט מיוחד עם הערבי- יהודי שהוצג בפסטיבל עכו.

אודות הדס ירון

שחקנית ישראלית, ילידת 1990. למדה במגמת תיאטרון בתיכון עירוני א’ בתל אביב. שיחקה במספר סרטים וסרטים קצרים, ביניהם סרטו של דני סירקין “למראית עין” לצד טלי שרון. פריצתה הגדולה היתה בשנת 2012 בסרט “למלא את החלל” של רמה בורשטיין עליו זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ונציה, בפרס אופיר לשחקנית הראשית ובפרס מטעם המבקרים בפסטיבל הסרטים חיפה. למדה משחק בסטודיו של איוואנה צ’בק בהוליווד. בשנת 2014 שיחקה דמות נוספת של צעירה חרדית בסרט הקנדי “פליקס ומאירה” שזכה בפסטיבל טורונטו בפרס הסרט הקנדי הטוב ביותר ובפסטיבל חיפה בפרס בין יהדות לישראליות. ב-2015 הצטרפה לסדרת הטלוויזיה “שטיסל” כבתו של ששון גבאי. ירון הופיעה גם בסרט “מריה מגדלנה” לצידם של רוני מארה וחואקין פניקס והכוכבים הישראלים רועי אסף וזהר שטראוס.
לקולנוע האיטלקי הגיעה בעקבות הפרס בוונציה, היא הוזמנה על ידי הבמאי ג’אני זנאסי לשחק בסרטו הקודם “האושר הוא תוכנית מורכבת” לצד ולריו מסטאנדריאה וג’וזפה בטיסטון שניהם מוכרים בארץ מ”זרים מושלמים”, בטיסטון משחק גם ב”חסד של לוצ’יה” לצד ירון בתפקיד הקבלן העשיר. ירון למדה איטלקית במיוחד לתפקיד, וזנאסי שהיה מרוצה מאוד מהופעתה ליהק אותו גם לתפקיד מריה בסרטו החדש. לאחר שלוהקה הבמאי החליט לנצל את ידיעתה בעברית וביקש ממנה לשלב מילים בעברית שהקהל האיטלקי לא יבין ויוסיפו הילה של קדושה לדמות, כדי שזה ישמע יותר אקזוטי לאוזן האירופאית ביקש מהדס למצוא מילים עשירות באות חי”ת. לאחרונה ירון הצטלמה לסרט איטלקי נוסף, הוא נמצא כעת בעריכה.

Be the first to comment

Leave a Reply