היכולת לעבוד מהבית בקרב העובדים בישראל

משבר הקורונה אילץ עסקים רבים בישראל ובעולם לאמץ מודל המאפשר עבודה מבית. מחקר חדש של מרכז טאוב שערכו שביט מדהלה ופרופ’ בנימין בנטל בדק מי הם העובדים בישראל שמאפייני התעסוקה שלהם מגבירים את יכולתם לעבוד מהבית, ובקרב מי הסיכויים לעבוד מהבית פחותים. הממצאים מראים שהעובדים עם היכולת הנמוכה ביותר לעבוד מהבית כוללים צעירים בני 16–25, בעלי השכלה נמוכה, מועסקים מהמגזר הערבי, עצמאים, ועובדים המתגוררים ביישובים חלשים חברתית-כלכלית או בצפון. הנתונים מצביעים על פוטנציאל להרחבת הפערים בין העובדים במשק, ממצא המצביע על החשיבות שבהגברת השימוש בכלים דיגיטליים, בעיקר בקרב הקבוצות החלשות, כדי להגביר את יכולתן לעבוד מהבית. 

השינויים בטכנולוגיות המידע והתקשורת הרחיבו את אפשרויות העבודה מהבית עוד לפני המשבר. במדינות אירופה עבדו מהבית בשנת 2019 כ-5.3% מן העובדים בממוצע, בעוד שבישראל השיעור עמד על כ-4.4% בלבד. 

התפרצות מגפת הקורונה האיצה את המעבר לעבודה מהבית בפרט בתקופות הסגר, אך גם ללא סגר, עקב חשש מחשיפה לנגיף עובדים רבים מנסים להימנע מנסיעות לעבודה וממפגש עם עמיתיהם. כך החלה האצה בתהליכי המעבר לעבודה מהבית במדינות רבות: בארה”ב 35% מכוח העבודה עובדים מהבית, ובהולנד 50%. בישראל, לפי סקר שהקיף כשליש מהשכירים במשק, כ-21% מכלל העובדים עבדו מהבית בזמן הסגר הראשון. השיעור היה גבוה בעיקר בהיי-טק ובענף הפיננסים והביטוח (49% ו-41% בהתאמה), אולם מייד עם ההקלה בהגבלות ירדו השיעורים בכל הענפים שנבדקו לכ-17% במאי ול-10% ביולי. על אף הירידה, בענף ההיי-טק אימצו את העבודה מהבית באופן נרחב יחסית וביולי כ-27% מהעובדים בענף עדיין עבדו מהבית. כ-24% מהעסקים במשק שיפרו את אפשרות העבודה מהבית והנגישות למערכת.

היכולת לעבוד מהבית בשוק העבודה בישראל

המחקר מעריך את יכולתו של עובד לעבוד מהבית על פי נתוני סקר PIAAC (סקר מיומנויות הבוגרים של ה-OECD), החושפים את מאפייני העובד ומאפייני משרתו. המאפיינים של מטלות הקשורות ליכולת לעבוד מהבית חולקו לשלושה עולמות תוכן: המידה שבה נדרשים כוח פיזי ועבודה ידנית; מידת השימוש באינטראקציה חברתית; ומידת השימוש באמצעים דיגיטליים במקום העבודה. שני המאפיינים הראשונים מייצגים מטלות שקשה ליישם מהבית, ואילו האחרון מגביר את יכולת העבודה מהבית. בהשוואה למדינות מפותחות אחרות, שוק העבודה הישראלי מאופיין ביכולת גבוהה יחסית לעבוד מהבית, כאשר יכולת העבודה מהבית של העובד הישראלי הממוצע גבוהה בכ-0.17 סטיות תקן מיכולת העבודה מהבית של העובד הממוצע במדינות ה-OECD.

חוקרי מרכז טאוב מצאו כי בקרב עובדים במקצועות יוקרתיים המאופיינים בשכר שעתי גבוה קיים בממוצע פוטנציאל גבוה יותר לעבוד מהבית, אולם דווקא בקרב מנהלים עם השכר השעתי הגבוה ביותר נצפתה יכולת נמוכה יחסית לעבוד מהבית בהשוואה לאקדמאים והנדסאים וטכנאים. ממצא זה משקף את השימוש הגבוה במיוחד באינטראקציה חברתית המאפיין את קבוצת המנהלים. לעומת זאת, משלחי יד מתחום הפקידות, המאופיינים בשכר שעתי נמוך יחסית, הם בעלי יכולת גבוהה לעבוד מהבית. דוגמאות למקצועות עם יכולת גבוהה לעבוד מהבית – מפתחי תוכנה ומנתחי יישומים, פקידי רישום של נתונים מספריים, וסופרים, עיתונאים ובלשנים. דוגמאות למקצועות עם יכולת נמוכה לעבודה מהבית הם עובדים בתחומי הכושר, המזון, עובדים בענף הבנייה ומוכרים בחנויות. 

בחינה של ענפי המשק השונים מעלה כי בענפי המידע והתקשורת, השירותים הפיננסיים והביטוח והשירותים המקצועיים, המדעיים והטכניים קיים הפוטנציאל הגבוה ביותר לעבודה מהבית. לעומת זאת, בענפים מסחר סיטוני וקמעוני, בינוי ושירותי אירוח ואוכל, הפוטנציאל לעבוד מהבית שחוזה המודל ששימש את החוקרים נמוך במיוחד. נתוני סקר הלמ”ס מחודש יולי על מצב העסקים בעת התפשטות נגיף הקורונה מאששים את הממצאים האלה.

החזקים מתחזקים: עובדים יהודים לא חרדים מיישובים חזקים הם בעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר לעבוד מהבית

כדי להבין את הפערים בין עובדים בישראל ואת הפוטנציאל לעבוד מהבית, חוקרי מרכז טאוב בדקו מאפיינים סוציו-דמוגרפיים שכללו משתנים כמו גיל, מגזר ומחוז מגורים. בבדיקה לפי מגדר מצאו החוקרים כי נשים הן בעלות יכולת גבוהה יותר לעבוד מהבית, גם אימהות לילדים מתחת לגיל 6. הממצא נובע ככל הנראה מבחירתן בתעסוקה שמאפייניה מאפשרים עבודה מהבית. נשים משתמשות פחות בכוח פיזי ומבצעות פחות משימות המצריכות אינטראקציה חברתית לעומת גברים, אך הן גם משתמשות פחות באמצעים דיגיטליים בעבודתן. 

בבדיקה לפי מגזר נמצא כי בהשוואה ליהודים שאינם חרדים, ערבים הם בעלי יכולת נמוכה יותר לעבוד מהבית, ובקרב חרדים בהשוואה ליהודים שאינם חרדים אין פערים מובהקים. ממצא מעניין מראה כי בהשוואה ליהודים שאינם חרדים, פערים בשימוש באמצעים דיגיטליים קיימים גם בקרב ערבים וגם בקרב חרדים, אך הם גבוהים יותר בקרב חרדים. השימוש בכוח פיזי גבוה יותר בקרב עובדים ערבים, ונמוך בקרב חרדים. בבדיקה לפי קבוצות גיל נמצאו פערים ברורים ביכולת לעבוד מהבית רק בין עובדים בני 16–25 לעומת בני 56–65, כשלמבוגרים יכולת גבוהה יותר כיוון שהם מבצעים פחות משימות המצריכות כוח פיזי ואינטראקציה חברתית. עוד נמצא כי עובדים בני 26–45 משתמשים יותר באמצעים דיגיטליים לעומת בני 16–25.

לעובדים ממחוז המרכז יש יכולת גבוהה יותר לעבוד מהבית לעומת עובדים ממחוז הצפון. אלה שעובדים מחוץ ליישוב המגורים הם בעלי יכולת גבוהה יותר לעבוד מהבית לעומת העובדים ביישוב מגוריהם, והם נוטים להשתמש יותר באמצעים דיגיטליים בעבודתם. נראה שאלה שיכולים לעבוד מהבית יכולים גם לבחור להתגורר רחוק יותר ממקום העבודה, עובדה שעשויה להעיד על פוטנציאל החיסכון בעומסי התנועה עם הרחבת פרקטיקת העבודה מהבית. 

היכולת לעבוד מהבית עולה עם העלייה בהשכלת העובד – והיא גבוהה יותר גם בקרב שכירים לעומת עצמאים.

קבוצות המשתנים שנבדקו מסבירות 44% מהשונות ביכולת לעבוד מהבית, כאשר המשתנים העיקריים המשפיעים על יכולת זו הם משלח היד והענף הכלכלי, האחראים במשולב לכ-70% מהשונות המוסברת. 

שיעור העובדים היכולים לעבוד מהבית נמוך, אך יש פוטנציאל להרחבה

חוקרי מרכז טאוב העריכו את שיעור העובדים שיכולים לעבוד מהבית, על פי נתוני המודל ונתוני הלמ”ס מחודש יולי שבו לא היה סגר, ומצאו שהשיעור עומד על כ-6% לפחות. שיעור נמוך זה מתבסס על נתונים משנת 2015 ומשקף את הממוצע בין ענפים שבהם יכולת העבודה מהבית היא אפסית – כמו שירותי אירוח ואוכל ושירותי בריאות ורווחה, לבין ענפים שבהם היכולת גבוהה – מידע ותקשורת ושירותים פיננסיים, שבהם שיעור העובדים שיכולים לעבוד מהבית מגיע לכחמישית ולכרבע מהעובדים, בהתאמה. אולם על אף היכולת הגבוהה לעבוד מהבית בענפים אלו, משקלם בכלל התעסוקה נמוך יחסית (כ-6% בתקשורת ומידע, כ-3% בשירותים פיננסיים). ענף המינהל הציבורי, לעומתם, מעסיק כ-10% מעובדי המשק, מתוכם כ-14% יכולים לעבוד מהבית. ענפים המייצגים כשליש מהמועסקים במשק – מסחר, חינוך, ושירותי בריאות ורווחה – מאופיינים בשיעור נמוך מאוד של עובדים שיכולים לעבוד מהבית. 

“להרחבת העבודה מהבית יש יתרונות שישפיעו על המשק ועל שוק העבודה, כמו הפחתת עומסי תנועה וזיהום, צמצום פערים מגדריים, הרחבת אפשרויות התעסוקה למועסקים מהפריפריה, גידול בפריון העבודה ואף חיסכון בעלויות ההעסקה עבור המעסיק”, מסביר פרופ’ בנימין בנטל. 

“נראה כי העבודה מהבית היא זכות המתאפשרת בעיקר לעובדים ממעמד חברתי-כלכלי גבוה, והם זוכים ליתרון גם בימי שגרה וגם בימי משבר”, מוסיפה שביט מדהלה.  

נשיא מרכז טאוב, פרופ’ אבי וייס, מסכם: “יכולתם המוגבלת של עובדים מקבוצות אוכלוסייה חלשות לעבוד מהבית עשויה להרחיב את הפערים הקיימים בשוק העבודה, ובתקופה זו, נוכח מגבלות התעסוקה, קבוצות אלו פגיעות מתמיד. עם זאת, אפשר לראות במשבר גם הזדמנות להשקעה שהמשק ייהנה מפירותיה עוד שנים רבות”. 

חוקרי מרכז טאוב מסיקים כי חשוב להטמיע מיומנויות הקשורות לעבודה מהבית ולהשקיע בחבילות סיוע ייעודיות המתמקדות במאפיינים הייחודיים של כל קבוצה וקבוצה. ביכולתה של המדינה לסייע בהרחבת האפשרות לעבוד מהבית – באמצעות שדרוג תשתיות האינטרנט באזורים חלשים, קידום מודל עבודה מרחוק בקרב עובדי המגזר הציבורי ועידוד עסקים לאמץ את המודל באמצעות תמריצים כלכליים. 

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.

Be the first to comment

Leave a Reply