המעסיק לא ערך שימוע כדין וישלם 20 אלף שקל פיצויים

בשנת 2016, החלה התובעת את עבודתה כפקידת הזמנות במחסן אצל הנתבעת העוסקת בייבוא, שיווק והפצה של מוצרי חשמל. זאת לאחר שנערך עמה ראיון עבודה בפני מנהל הנתבעת, במהלכו ציינה התובעת את נטייתה המינית

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו נדונה תביעתה של אלונה נדב שומן אשר יוצגה על ידי עו”ד יוסי רובין ועו”ד מיטל אזור רובין כנגד המילטון חשמל ואלקטרוניקה שיוצגה על ידי עו”ד גדי בלושטיין ומגי ליס. פסק הדין ניתן בספטמבר 2019, מפי השופט דורון יפת, נציגת ציבור העובדים, הגברת אורלי גרטי סרוסי ונציג ציבור המעסיקים, חיים הופר.

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו”ד ג’ון גבע | זוית אחרת

בשנת 2016, החלה התובעת את עבודתה כפקידת הזמנות במחסן אצל הנתבעת העוסקת בייבוא, שיווק והפצה של מוצרי חשמל. זאת לאחר שנערך עמה ראיון עבודה בפני מנהל הנתבעת, במהלכו ציינה התובעת את נטייתה המינית.

בנובמבר 2017, פנתה אחת העובדות בנתבעת לתובעת, בטענה כי שמעה שמחפשים עובדת חדשה שתחליף את התובעת. יום למחרת, עובדת נוספת סיפרה לתובעת כי גם היא שמעה שמחפשים לה מחליפה. בעקבות זאת, פנתה התובעת ביוזמתה אל מנהל הנתבעת וביקשה לברר עמו אודות השמועות המתפשטות בגין פיטוריה, אך המנהל הכחיש את השמועות.

בדצמבר 2017 התקיימה פגישה נוספת, אשר בתחילתה הודיע מנהל הנתבעת לתובעת על סיום העסקתה בנתבעת. כמו כן, במהלך אותה פגישה נמסר לתובעת מכתב פיטורין. בעקבות כך, הגישה התובעת תביעה לתשלום פיצויים בגין פיטורין שלא כדין מחמת היעדר שימוע ומחמת פיטורין מחמת נטייתה המינית, ובגין סעדים נוספים.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בית הדין הגיע למסקנה שנפלו פגמים בהליך פיטוריה של התובעת.

תחילה, הדגיש בית הדין כי ראוי שעובד יידע על הכוונה לפטרו לפני שהדבר ייוודע לעמיתיו לעבודה, שכן יש בעיה בכך שדבר הכוונה לפטרה נודע לתובעת משמועות. אמנם, בשיחה הראשונה שנערכה בין התובעת למנהל הנתבעת, הוא העלה חלק ניכר מהנקודות הדורשות שיפור בדרכה של התובעת, והתובעת גילתה יוזמה ונכונות לשנות את דרך התנהגותה.

עם זאת, שיחת הפיטורים נעשתה מעכשיו לעכשיו, מבלי שהתובעת זומנה אליה מראש, ואף לא פורטו בפני התובעת מלוא טענותיהם וכלל השיקולים אשר נשקלו על ידם טרם פיטוריה כך שעובר לזימונה, התובעת כלל לא יכלה לשכנע את מעסיקה להשאיר אותה בעבודה. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי מכתב הפיטורים הוכן מבעוד מועד ונמסר לה במועד הפגישה.

לפיכך, בית הדין קבע כי התובעת לא זומנה לשימוע כדין ולכן היא זכאית לפיצוי בגין אי עריכת שימוע בסך 20 אלף שקל.

עוד בחן בית הדין את טענת התובעת לפיה פוטרה בשל נטייתה המינית. ראשית, עמד על סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אשר קובע איסור על המעסיק להפלות את עובדיו, בין היתר, מחמת נטייה מינית. חובת ההוכחה היא על המעסיק להוכיח שלא פעל בניגוד להוראות החוק.

במקרה הנדון, לא הוכח כי התובעת הופלתה מחמת נטייה המינית. התובעת התקבלה לעבודה בנתבעת תוך שמנהל הנתבעת היה מודע לנטייתה המינית. בנוסף, במהלך עבודתה לא הופלתה בתנאי העסקתה לעומת עובדים אחרים, ויתירה מכך, התובעת לא הסתירה מעולם את העדפותיה המיניות במקום העבודה.

זאת ועוד, בית המשפט הוסיף כי התובעת פוטרה מנימוקים לגיטימיים מנקודת מבטו של מעסיק פרטי, אשר הפררוגטיבה לנהל את עסקו היא רחבה מאוד – חוסר כימיה בין התובעת לבין מנהלה הישיר.

עוד פסק בית הדין כי התובעת גם זכאית לפיצוי בסך 5,000 שקל בגין אי מתן הודעה לעובד. אמנם, התובעת קיבלה משכורת, זכויות סוציאליות ותלושי שכר במועד, אך אין בכך כדי לפטור את המעסיק ממתן הודעה, והדרישה למתן הודעה לעובד בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי עבודה.

סוף דבר, בית הדין  קיבל את התביעה בחלקה וחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים בגין אי ערכית שימוע ופיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בתוספת הוצאות משפט.

** עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.  

Be the first to comment

Leave a Reply