העובד הגיש תביעה כנגד המעסיק בטענה שבוטח בביטוח מנהלים ושלא במסגרת קרן פנסיה

ית הדין הארצי קיבל את טענותיו של המערער כנגד חיובו בפיצוי המשיב, עקב עריכת פוליסת ביטוח מנהלים חלף צירופו לקרן פנסיה מקיפה, שכן המשיב, עליו חל צו ההרחבה בענף המוסכים, בוטח בהסדר ביטוח פנסיוני לפי בחירתו ושיעור תשלומי המעסיק היה גבוה מהשיעור המתחייב מצו ההרחבה

המערער החתים את העובד על פוליסת ביטוח מנהלים

עו”ד ג’ון גבע

בבית הדין הארצי לעבודה נדון ערעורו של אליהו דאדון, אשר יוצג על ידי עו”ד חנן כהן, כנגד ולדימיר פופוביץ, אשר יוצג על ידי עו”ד רפי סגל. פסק הדין ניתן באוגוסט 2019, מפי השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט רועי פוליאק, נציג ציבור מעסיקים אהוד פלד ונציגת ציבור עובדים מיכל בירון- בן גרא.

מדובר בערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, אשר קיבל בעיקרה את תביעת המשיב נגד המערער וחייב את המערער לשלם למשיב, עובדו היחיד של המערער, תשלומים שונים בגין תקופת עבודת המשיב וסיומה, ובין היתר, פיצוי בגין אבדן זכויות פנסיית נכות.

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו”ד ג’ון גבע | זוית אחרת

המערער הוא בעלים של מוסך לתיקוני רכב. המשיב הוא מכונאי רכב, אשר עבד במוסך, כעובד שכיר במשך 13 שנה, עד שנאלץ להתפטר בשל מצבו הבריאותי. לאחר סיום עבודתו הוכר המשיב כנכה בשיעור של 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי ואף היה זכאי לגמלת נכות כללית בהתאם. במקביל, חברת הביטוח של המשיב בתקופת עבודתו במוסך, אשר ביטחה אותו בפוליסת ביטוח מנהלים, שילמה למשיב פיצוי חודשי בגין אבדן כושר עבודה מלא.

הערעור הוגש בעיקרו נוכח הקביעה לפיה המערער חויב לשלם למשיב פיצוי בגין ביטוחו באמצעות פוליסת ביטוח מנהלים, במקום צירופו לקרן פנסיה מקיפה.

להשלמת התמונה יצוין, כי צו ההרחבה בענף המוסכים משנת 95′ הרחיב את הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המוסכים משנת 93′ וקבע, כי “הנהלות המוסכים יבטחו את עובדיהם בקרן פנסיה יסוד או בקרן פנסיה מקיפה של מבטחים לפי בחירתם”. עוד נקבע בהסכם הקיבוצי, כי “הנהלות המוסכים שעשו או יעשו עד מאי 94′ ביטוח אלטרנטיבי או קופות תגמולים, הדבר יבוא במקום חובת ביטוח בקרן פנסיית יסוד, או קרן פנסיה מקיפה, בתנאי שהעובד יחתום על כתב ויתור”.

בית הדין האזורי פסק, כי לפי צו ההרחבה “דרך המלך” היא ביטוח העובד בקרן פנסיה יסוד או קרן פנסיה מקיפה של מבטחים ואילו ההסדר של ביטוח מנהלים הותנה בהסכמת העובד ובחתימתו על כתב ויתור ולא ניתן להחילו לפי הוראות צו ההרחבה לאחר שנת 94′. כמו כן, בית הדין האזורי דחה את טענותיו של המערער בהליך שהתנהל בפניו, כי בשתיקתו בחר המשיב להיות מבוטח בביטוח מנהלים, מפני שלא הוכח, כי הועמד על זכותו להיות מבוטח בקרן פנסיה.

עוד הוסיף בית הדין האזורי, כי במועד הרלוונטי, המוצר הפנסיוני היחיד ששווק על ידי קרנות פנסיה היה פנסיה מקיפה, כך שלולא הפרת הוראות צו ההרחבה היה זכאי המשיב לפנסיית נכות מקרן פנסיה מקיפה בשיעור 75% משכר המשיב ולא לפיצוי חודשי חלקי מהפוליסה. לפיכך, בית הדין האזורי פסק למשיב פיצוי בגין נזקו בעקבות צירופו לביטוח מנהלים באמצעות הפוליסה חלף צירופו לקרן פנסיה מקיפה. על קביעה זו נסוב הערעור בעיקרו.

המערער טען בכתב הערעור, כי לפי צו ההרחבה לא הוטלה חובה לעריכת ביטוח פנסיוני מקיף של המשיב, מאחר שהצו מאפשר ביטוח בקרן פנסיית יסוד שאינה כוללת כיסויים ביטוחים למקרי פטירה ואובדן כושר עבודה וכי צירוף המשיב לפוליסת ביטוח מנהלים מהווה ביצוע בקירוב של צו ההרחבה. עוד טען המערער, כי לפי סעיף 20(א) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס”ה-2005 מוקנה לעובד חופש בחירה של המוצר הפנסיוני שבו יבוטח ולכן לא הייתה מניעה לבטח את המשיב בביטוח מנהלים.

בית הדין הארצי פסק, כי חקיקת סעיף 20(א) לחוק ייתרה את הדיון בסוגיה כיצד על המעסיק לבצע בקירוב הוראת צו הרחבה המפנה לקרן פנסיה שנחסמה למצטרפים חדשים, וכי לפי הפסיקה, עוגן חופש הבחירה המלא שניתן לעובד לקביעת סוג המוצר הפנסיוני המועדף עליו. סעיף 20(א) לחוק גובר על כוחו הכופה של הסכם קיבוצי או צו הרחבה, ולפיכך ניתן תוקף משפטי לבחירת העובד לבצע את הביטוח הפנסיוני במסגרת של ביטוח מנהלים, להבדיל מקרן פנסיה מקיפה.

בית הדין הארצי קיבל את טענותיו של המערער כנגד חיובו בפיצוי המשיב, עקב עריכת פוליסת ביטוח מנהלים חלף צירופו לקרן פנסיה מקיפה, שכן המשיב, עליו חל צו ההרחבה בענף המוסכים, בוטח בהסדר ביטוח פנסיוני לפי בחירתו ושיעור תשלומי המעסיק היה גבוה מהשיעור המתחייב מצו ההרחבה. נציין, כי במסגרת הערעור עלו טענות נוספות, כנגד חיוב המערער ברכיבים נוספים, אולם הערעור לגביהם נדחה.

Be the first to comment

Leave a Reply