העובד זכאי לפיצוי בשל הפרת חובת היידוע של המעסיק בקשר לתנאי פרישה

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב - יפו נדונה תביעתו של עלי מריסאת, שהוטעה טרם פרישתו בנוגע לגודל הסכום שיינתן לו בפרישתו

באדיבות עדן סינמה

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו נדונה תביעתו של עלי מריסאת, אשר יוצג על ידי עו”ד אלכס ספינרד, כנגד מדינת ישראל-משרד הרווחה והשירותים החברתיים וכנגד נציבות שירות המדינה, אשר יוצגו יחדיו על ידי עו”ד יוסף מנסור. פסק הדין ניתן במאי 2019, מפי השופטת הבכירה עידית איצקוביץ.

התובע עבד במעון יסמין במסגרת מעונות חסות הנוער של משרד הרווחה. לקראת יום הולדתו ה-60 של התובע, כשלושה חודשים לאחר שנסגר המעון בו עבד, הוצע לו לפרוש, תוך הסבר שהוא יקבל מענק פרישה בסך 155 אלף שקל. אולם, מאחר שהתובע פרש לאחר שהגיע לגיל 60 הוא קיבל סך של 115 אלף שקל בלבד בגין מענק פרישה.

עו"ד ג'ון גבע
מאת עו”ד ג’ון גבע

התובע טען לאי גילוי עובדות והטעיה בהתאם לדיני החוזים, וכן חוסר תום לב במשא ומתן לקראת הפרישה והפרת חובות מנהליות של המדינה כמעסיקה ורשות ציבורית.

המדינה הכחישה את זכאות התובע לסעד המבוקש. לפי גרסת המדינה, בפגישה שערכה הממונה על מעונות חסות הנוער עם התובע, הוא התעניין בהצעה לשיבוצו במעון גילעם הסמוך למקום מגוריו, כך שבעת פרישתו הוא קיבל את המענק שהגיע לו בהתאם לגיל שלו.

בית הדין קיבל את התביעה ופסק, כי אין מחלוקת בנוגע לעובדה שהתובע פרש בפועל מעבודתו לאחר שהגיע לגיל 60. בנוסף, מהראיות שהובאו בפני בית הדין עלה, כי הוסבר לתובע שהוא יכול לפרוש תוך זכאות לקבלת מענק. חרף האמור, לא הוכח כי נאמר לתובע בשום דרך שאם יעבור את גיל 60 הוא יקבל מענק מופחת של 115 אלף שקל במקום 155 אלף שקל אילו יפרוש לפני. ההסבר היה מהותי עבור התובע, מאחר שבאותה העת הוא התקרב לגיל 60.

עוד עמד בית הדין על פסיקה של בית הדין הארצי לעבודה לפיה ישנה חשיבות רבה ביידוע עובדים שעומדים לפרוש, ובעיקר עובדים השוקלים לפרוש בפרישה מוקדמת, אודות הנתונים המלאים והמדויקים על גובה הגמלה שהם אמורים לקבל בעתיד. חובה זו במסירת מידע מלא ומעודכן, וביידוע העובד העומד בפני פרישה על האפשרויות העומדות בפניו היא חלק בלתי נפרד מחובת תום הלב וההגינות בהן מחויבת המדינה כלפי עובדיה בכובעה הכפול, הן כמעסיקה והן כאחראית כלפיהם על יישום הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות), התש”ל-1970 כמרכיב משמעותי בביטחונם הסוציאלי. הצורך ביידוע מקבל משנה תוקף בענייני ביטחון פנסיוני, נוכח פערי המידע והמומחיות וכן ההשלכות המשמעותיות של הגמלה על חיי האדם.

בית הדין הדגיש, כי לעובד ישנה זכות לדעת ולהכיר את זכויותיו בעבודה ובעיקר מהן זכויותיו בעת פרישה. בשל כך, על המעסיק מוטלת האחריות ליידע את עובדיו בדבר זכויותיהם וזאת מפני שהמעסיק אחראי לנתינתן ולשמירה עליהן וכן הוא משמש כמקור מהימן ונגיש למכלול זכויותיו של העובד.

לפי כל המובא לעיל, בית הדין קבע, כי המדינה הפרה את חובתה כלפי התובע, כאשר לא הסבירה לו, כי אם הוא לא יחליט על פרישתו עד להגעתו לגיל 60 הוא יקבל מענק פרישה מופחת. על כן, הסעד אשר מגיע לתובע כתוצאה מהפרת חובת תום הלב מצד המדינה הוא תשלום פיצוי כספי בשיעור הנזק שנגרם לו.

בית הדין אף ציין, כי אמנם התובע קיבל שכר נוסף עד לפרישתו בפועל, אך עם זאת, מדובר בתמורה בגין העבודה שהתובע ביצע בפועל ולכן אין בה כדי להשליך על הפיצוי אותו הוא זכאי לקבל.

סוף דבר, בית הדין חייב את המדינה לשלם לתובע סך של 40 אלף שקל וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד.

** עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

Be the first to comment

Leave a Reply