העובד פוטר לאחר שטען כי נשדד בדרכו להפקדת כספים עבור המעסיק / מאת עו”ד ג’ון גבע

בית הדין: הנתבע לא הוכיח, כי התובע פוטר בנסיבות השוללות את זכאותו לפיצויי פיטורים. בנוסף נקבע כי זכות השימוע היא זכות יסוד של עובד המוקנית מכוח כללי הצדק הטבעי, המחייבים מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיק בטרם יוכרע גורלו

עו"ד ג'ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדונה תביעתו של פלוני (“התובע”), שיוצג על ידי עו”ד פבל מורוז, נגד המעסיק שלו (“הנתבע”), שיוצג על ידי עו”ד שלומי אוחנה. פסק הדין ניתן ביוני 2017, בהעדר הצדדים, מפי השופט תומר סילורה ומפי נציגי הציבור שחר כהן ואהובה גנור.

התובע הועסק במחסן למשקאות ולמוצרי מזון (“העסק”). בוקר אחד החל התובע לצעוד לכיוון הבנק במטרה להפקיד כספים של הנתבע. לטענתו, הוא נשדד בדרכו לבנק, ובמהלך השוד הוא אף נפצע קשה בעיניו. לאחר השוד קיבל התובע טיפול רפואי וכן נלקח לתחנת המשטרה. לאור מצבו הרפואי של התובע הוא שהה בחופשת מחלה כשלושה שבועות, אשר לאחריה התייצב בעסק. בחזרתו לעבודה דרש הנתבע מהתובע להשיב לו את הסכום שנשדד לטענתו כתנאי להמשך עבודתו. התובע השיב, כי אין לו אפשרות להשיב את הכספים. לפיכך, הנתבע דרש ממנו לוותר על כספי פיצויי הפיטורים. התובע סירב לדרישה זו ונדרש לטענתו לעזוב את המקום. התובע פנה לבית הדין לעבודה בטענה, כי הוא פוטר שלא כדין. כמו כן, כתב התביעה כלל עילות נוספות כגון, אי קבלת דמי הבראה, אי תשלום פדיון ימי חופשה ועוד.

הנתבע טען, כי לאור מצבו הרפואי ונסיבות עסקיות שונות, העסק מצוי במצב קשה והוא מתקיים בקושי רב. לשיטתו, כחלק ממעשי חסד רבים שהוא עושה, הוא נוהג להעסיק אנשים בעלי מוגבלויות וביניהם התובע. לכן, הנתבע ראה בתובע כבן בית והוא מעולם לא פיקח על שעות עבודתו. במסגרת זו, התובע היה, בין השאר, מפקיד את תקבולי העסק בחשבון הבנק של העסק. במהלך השנים הנתבע תפס כמה פעמים את התובע גוזל כספים וסחורות מהעסק. לאחר השבת חלק מהכספים, הנתבע בחר להבליג מתוך טוב ליבו והאמין שהתובע ישפר את דרכיו. הנתבע הוסיף, כי התובע עזב את עבודתו מרצונו החופשי.

כמו כן, לשיטת הנתבע, התובע היה חוזר לעתים רבות לעסק, לאחר שהפקיד כספים בבנק, תוך ש”שכח” לציין, כי היה חוסר בהפקדה. בסוף היום, הנתבע היה מבצע בקרה וכך היה מגלה על חוסר בסכומים שונים. נטען, כי התובע היה מוצא שלל תירוצים לחסרון בכספים ואז היה מבצע העברה מחשבונו הפרטי ומשיב חלק מהסכומים. עוד נטען, כי התובע למעשה הצליח לגנוב כספים משמעותיים מהעסק. לגבי אירוע השוד ציין הנתבע, כי התובע חזר לעסק שעה לאחר שיצא לבנק, עת הוא שב עם עיניים אדומות וסירב למסור את גרסתו. מאותו היום התובע לא שב לעבודה ולכן ברור, כי הוא לא זכאי לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, עריכת שימוע, הואיל והוא עזב מיוזמתו.

כיצד פסק בית הדין במקרה זה?

התובע זימן עדים לתמיכה בגרסתו, ואלה העידו, כי התובע חזר לעסק לאחר חופשת המחלה, עם זאת הנתבע לא אפשר לו לשוב לעבודה ודרש את השבת הכספים. מנגד, הנתבע מסר עדות במסגרת ההליך שהתנהל בבית הדין לעבודה ובתוך כך מספר פרטים, אשר סתרו את גרסתו. לפי העדות שמסר הנתבע הוכח, כי התובע התייצב בעבודתו לאחר חופשת המחלה, וזאת בניגוד לטענותיו של הנתבע. בית הדין הוסיף, כי לא הייתה כל סיבה נראית לעין, שהתובע לא ירצה לשוב לעבודתו, זאת בהתחשב במצבו ובעובדה שהוא עבד באותו מקום זמן רב. בית הדין קבע, כי התובע פוטר מעבודתו והתבקש שלא לשוב אליה.

באשר לזכאותו של התובע לפיצויי פיטורים נקבע, כי אין כל ראיה להעלמת הכספים הנטענת. זאת ועוד, לא נעשתה כל פניה למשטרה בעניין גניבה ממעסיק, לא בגין אירוע השוד הנטען או בגין אירועים קודמים שהתרחשו לשיטת הנתבע. לפיכך, הנתבע לא הוכיח, כי התובע פוטר בנסיבות השוללות את זכאותו לפיצויי פיטורים.

בית הדין הוסיף, כי מאחר שהתובע פוטר, לא ניתן להתעלם מהעובדה שלא נערך לו הליך של שימוע כדין. הודגש, כי “זכות השימוע הינה זכות יסוד של עובד המוקנית מכוח כללי הצדק הטבעי, המחייבים מתן הזדמנות הוגנת וראויה לעובד להשמיע את טענותיו בפני מעסיק בטרם יוכרע גורלו”. לפיכך, יש לקבל את טענת התובע, לפיה נפל פגם בהליך הפיטורים שלו.

לאחר שבית הדין קיים דיון בכל רכיבי התביעה של התובע נקבע, כי הנתבע ישלם לו סכום של כ-82 אלף שקל לרבות הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין.

עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

 

Be the first to comment

Leave a Reply