הפצצה עדיין מתקתקת / מאת איציק אסטרייכר

משבר קרנות הפנסיה הוותיקות מתעורר מחדש בעקבות פסיקת בית הדין לעבודה, הקובעת שהשינויים בתנאי קצבת הפנסיה כפי שבוצעו בשנת 2003, שמשמעותם הרעה בתנאים להם זכאים פנסיונרים מן הקרנות הוותיקות, נעשתה שלא בסמכות וברשות

איציק אסטרייכר

באמצע שנות ה-50 התאגדו קרנות פנסיה, אשר הוקמו ונוהלו על ידי ההסתדרות, תוך הפרחת הבטחות לחוסכים בדבר קבלת קצבה חודשית – פנסיה חודשית החל מן הפרישה מעבודה לכל החיים.

גובה קצבת הפנסיה החודשית התבסס על צבירת זכויות בידי החוסך. זכויותיו של החוסך נשענו על הוותק שצבר בקרן הפנסיה ושכר העבודה האחרון שלו לפני שפרש מעבודה.

הבטחות מנותקות מן המציאות וניהול כושל לאורך שנים הביאו להיווצרות גירעונות אקטוארים בקרנות הפנסיה, דהיינו, למציאות בה הבטחות הקרן לחוסכים בצורת פנסיות עלו לאין שיעור על הנכסים של הקרן.

אורות האזהרה וההתרעות על המצב הבעייתי לא הביאו לנקיטת צעדים לתיקון והבראה ובחודש מרץ 1995 קיבלה ממשלת ישראל החלטה לסגור את קרנות הפנסיה להצטרפות חוסכים חדשים ולאפשר את המשך הפעלתם רק עבור החוסכים שהצטרפו קודם לכן לאותן קרנות שהחלו להיקרא “קרנות פנסיה וותיקות”, ביניהן מבטחים, קג”מ, מקפת, קופת הפנסיה לעובדי הדסה, קרן פועלי בניין, קרן פועלים חקלאים, קרן הגמלאות של חברת אגד וקרן נתיב. במקביל הוחלט על יישום תכנית הבראה לקרנות הוותיקות, תוך הפיכתן לקרנות הסגורות להצטרפות חוסכים חדשים (עבור חוסכים חדשים הוקמו קרנות פנסיה חדשות), תיקון מנגנון ההבטחה של גובה הפנסיה על ידי הגבלת התפתחות השכר המבוטח ועוד.

אך מצבן של קרנות הפנסיה הוותיקות לא השתפר ולכן בשנת 2003 הוחלט על הלאמת קרנות הפנסיה הוותיקות ומינוי מנהל מיוחד להן מטעם המדינה, תוך ניתוק הזיקה בין קרנות הפנסיה להסתדרות. הסדר קרנות הפנסיה הוותיקות התבסס על כוונת המדינה להבטיח את זכויות החוסכים בקרנות ולכן היא התחייבה להזרים לקרנות כ-78 מיליארד שקל לאורך השנים הבאות. במקביל לסיוע הממשלתי בוצעו צעדים משמעותיים על גבם של החוסכים: שיעורי הגמולים הועלו, גיל הפרישה הועלה, דמי ניהול נגבו, נקבע תקנון אחיד בכל קרנות הפנסיה הוותיקות, הזהה לכל העמיתים, נקבע מנגנון לאיזון אקטוארי, הופסקה הנפקת אגרות חוב מיועדות במקביל להגדלת דרגות החופש של מנהלי ההשקעות של קרנות הפנסיה בניהול כספי העמיתים.

בסיומו של משפט אשר נערך בבית הדין לעבודה ניתן לאחרונה פסק דין בעל משמעויות רחבות, הן על ציבור גדול של פנסיונרים בישראל והן על כלל הציבור. בית הדין פסק שהשינויים בתנאים כפי שבוצעו בשנת 2003, שמשמעותם הרעה בתנאים להם זכאים פנסיונרים מן הקרנות הוותיקות, נעשתה שלא בסמכות וברשות.

אומנם אין עוררין על כך שמצבן של הקרנות הוותיקות היה בכי רע ושהן לא יכלו לעמוד בהתחייבותן לעמיתים, אבל בית הדין קובע, שפעילות אגף שוק ההון במשרד האוצר בקביעת תקנון אחיד וקיצוץ זכויות העמיתים נעשה שלא בסמכות ולכן יש לבטל את ההחלטה שפגעה בזכויות העמיתים. משמעות ההחלטה היא, שיש לשלם לתובע את ההפרש בין קצבת הפנסיה החודשית שקיבל לבין הפנסיה החודשית שלה היה זכאי על פי ההסדר המקורי, בעת הצטרפותו לקרן הפנסיה ולפני התערבות המדינה.

בלשון המעטה מדובר באירוע סנסציוני. פסק הדין מצביע על חריגה מסמכות ופגיעה בזכויות החוסכים, כלומר יש להשלים תשלום פנסיות לעשרות אלפי עמיתים שפרשו מעבודה והחלו לקבל ומקבלים קצבאות, לכאורה נמוכות מאלו שהובטחו להם, או יש לבטל את כל הזרמות הכספים של המדינה לקרנות הפנסיה הוותיקות, לבטל את הלאמת הקרנות ונטילת האחריות בידי המדינה ולאפשר לקרנות הוותיקות לשלם על פי יכולתן – אותה יכולת שכבר בשנת 1995 הייתה אמורה להביא לקריסתן – לפשיטת רגל מוחלטת שלהם. המשמעות: סיטואציה בה מאות אלפי אזרחים יוותרו ללא פנסיה, שאין סיכוי שיכולה להתקיים, ולכן הכתובת ברורה.

המחדל הזה יעלה לכולנו עוד הרבה כסף. הכישלון הגדול בניהול קרנות פנסיה מתגלגל ומתגלגל לאורך שנים וסופו לא נראה באופק.

—————————————

הכותב הוא יו”ר אינטרגמל, יועץ ומרצה בתחום החיסכון הפנסיוני.

Be the first to comment

Leave a Reply