התובע לא הוכיח שהתאונה התרחשה בזמן נסיעתו למקום עבודתו, לכן היא לא הוכרה כתאונת עבודה

בית הדין קבע כי התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי היה בדרכו לעבודה ממקום מגוריו, ונראה כי נסע ממקום מגוריו הקבוע בשטחי הרשות הפלסטינית, למקום מגוריו הזמני בסמוך לאתר הבניה בו הועסק

תמונת אילוסטרציה

עו”ד ג’ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים נדונה תביעתו של עבד אלכרים רבאח אשר יוצג על ידי עו”ד רסמי זחאלקה כנגד המוסד לביטוח לאומי אשר יוצג על ידי עו”ד דנה תמר פרבר. פסק הדין ניתן במרץ 2020, מפי סגן הנשיא, השופט כאמל אבו קאעוד.

התובע הינו תושב הרשות הפלסטינית, אשר הועסק בתקופה הרלוונטית כעובד בניין בחברת אופק שלי בבניית מרכז מסחרי בכפר סבא. התובע נהג ללון במגורים שארגן לו מעסיקו בסמוך לאתר העבודה במהלך השבוע, ולחזור לביתו בסוף השבוע. בשנת 2015, התובע נסע לכיוון כפר סבא ברכב המעסיק, עת נפגע בתאונת דרכים.

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו”ד ג’ון גבע | זוית אחרת

הסוגיה בה בית המשפט צריך היה להכריע היא בשאלה האם מדובר “בתאונת עבודה” כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי.

התובע טען כי יש להכיר בפגיעה כתאונת עבודה, וזאת מכיוון שהוא היה בדרכו מביתו למקום עבודתו. מנגד, הנתבע טען כי יש לדחות את התביעה, שכן, התובע לא היה בנסיעה למקום העבודה אלא למקום מגוריו הסמוך למקום העבודה.

תחילה, עמד בית הדין על סעיף 79 לחוק אשר מגדיר את המונח “תאונת עבודה”: “תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלוח ידו ועקב עיסוקו במשלוח ידו”. עוד הוסיף בית הדין, כי סעיף 80 לחוק מרחיב הגדרה זו גם לתאונות המתרחשות בדרך לעבודה או ממנה. כמו כן, הסייג להרחבה שבסעיף 80 לחוק קבוע בסעיף 81 לחוק ועניינו “הפסקה וסטיה”.

לאחר מכן, עמד בית הדין על פרשת איילת מזרחי, שם נקבע כי בבחינה אם תאונה שאירעה לעובד בדרך לעבודה או בחזרה ממנה בשל “סיכוני הדרך” באה בגדרה של “תאונת עבודה” כמשמעה בסעיף 80(1) לחוק. בית הדין  הוסיף, כי יש לבחון תחילה האם העובד היה במקטע דרך שחל עליו החוק. כלומר, האם תחילת הדרך הייתה במעון וסיומה המיועד היה בעבודה, ולהיפך לגבי חזרתו של העובד ממקום עבודתו למעונו.

זאת ועוד, בית הדין ציין כי בחינה זו נעשית לא רק לפי המסלול הפיזי של הדרך, אלא גם בשים לב למטרה ולתכלית הנסיעה או ההליכה בדרך. כלומר, על בית המשפט לבחון האם מטרת היציאה לדרך הייתה כדי להגיע מן המעון לעבודה ומן העבודה למעון. כמו כן, ככל שמטרת העובד ביציאתו לדרך הייתה מטרה עצמאית העומדת בפני עצמה, העובד לא ייחשב כמי שהיה במקטע הדרך המכוסה בחוק, אף אם התאונה אירעה בתוואי הדרך המקובלת שבין המעון לבין העבודה ואף אם העובד טרם הוציא את כוונתו לפועל.

זאת ועוד, בית הדין  הדגיש כי על פי הפסיקה, “הפסקה קלה” היא זו אשר בגינה ניתן לסווג את האירוע כתאונת עבודה. עם זאת, בבחינת “הפסקה של ממש”, בית המשפט ישקול את מהות הסטייה, מטרתה והקשר שלה לעבודת המבוטח. לעניין כימות מידת הסטייה, הלכה פסוקה היא כי בזמן ההכרעה ניתן לשקול גם את מידת הסטייה יחסית לדרך, אולם תמיד תובא בחשבון מהות הסטייה ומטרתה.

לפי כל המובא לעיל, בית הדין קבע כי התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי היה בדרכו לעבודה ממקום מגוריו, ונראה כי נסע ממקום מגוריו הקבוע בשטחי הרשות הפלסטינית, למקום מגוריו הזמני בסמוך לאתר הבניה בו הועסק, ומסלול נסיעה זה אינו חוסה תחת סעיף 80 לחוק. עוד קבע בית הדין, כי התובע לא הוכיח שהוא תכנן להגיע היישר לאתר העבודה בתום הנסיעה.

סוף דבר, בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי התאונה לא התרחשה בדרך לעבודה ולא תוכר כתאונת עבודה.

** עד למועד כתיבת שורות אלה, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

Be the first to comment

Leave a Reply