התנאים לזכאות לפיצויי פיטורים בשל מצב בריאותי

התובעת עבדה כבריסטה במשך עשור אך אז החלה לסבול מכאבי רגליים ואובחנה כסובלת מאי ספיקת ורידית. התובעת שלחה מכתב התפטרות בו נאמר שעקב הקושי להמשיך בעבודתה מבחינה בריאותית היא מבקשת לסיים את העבודה בנתבעת

העובדת עבדה כבריסטה כעשור
העובדת עבדה כבריסטה כעשור

עו”ד ג’ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו נדונה תביעתה של חנה פסצ’ניק, אשר יוצגה על ידי עו”ד אלון סער, כנגד חברת נטו אינווסטמנט (1998) בע”מ, אשר יוצגה על ידי עו”ד אלי גיל. פסק הדין ניתן באפריל 2019, מפי השופטת הדס יהלום, סגנית נשיאת בית הדין.

הנתבעת הינה חברה העוסקת בהפעלת מזנונים בבתי חולים, תחנות רכבת ועוד. התובעת הועסקה על ידי הנתבעת בתפקיד בריסטה במשך כעשר שנים עד להתפטרותה. בתקופה האחרונה להעסקתה התובעת סבלה מכאבי רגליים ואובחנה כסובלת מאי ספיקת ורידית. התובעת שלחה מכתב התפטרות בו נאמר שעקב הקושי להמשיך בעבודתה מבחינה בריאותית היא מבקשת לסיים את העבודה בנתבעת.

עו"ד ג'ון גבע
מאת עו”ד ג’ון גבע

המחלוקת בתיק היא בשאלה האם בנסיבות ההתפטרות זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בנסיבות ההתפטרות.

בית הדין קיבל את התביעה בעיקרה ועמד על סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים, ישנם שני תנאים לזכאות לפיצויי פיטורים בשל מצב רפואי; אישור מרופא תעסוקתי בדבר המצב הרפואי שאינו מאפשר להמשיך לעבוד ומתן אפשרות למעסיק להציע עבודה חלופית, לפני ההתפטרות. במקרה זה בית המשפט קבע כי בהתאם למסמכים רפואיים אשר הגישה התובעת ניתן לקבוע כי התובעת עמדה בדרישות החוק להתפטרות עקב נסיבות שאינן מאפשרות לה להמשיך לעבוד. התובעת נתנה הודעה מוקדמת של חודש על התפטרותה.

כמו כן, האישור הרפואי הינו ממועד הסמוך לסיום יחסי עובד ומעסיק. בהתאם לפסיקה ניתן להסתמך על אישור רופא תעסוקתי שניתן לאחר סיום יחסי העבודה, ובלבד שמוכח כי הבעיה הרפואית החלה לפני הפסקת העבודה. לכן, התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה והוכיחה כי מספר חודשים לפני שהתפטרה החלו בעיות רפואיות שנבעו מעבודה בעמידה ממושכת.

מין הראיות עולה שהנתבעת אכן הציעה תפקידים אחרים ועבודה אחרת לתובעת אך אף על פי שהנתבעת הציע לתובעת תפקידים אחרים עוד לפני ההתפטרות, לא הוכח כי התפקידים אשר הוצעו הם תפקידים אשר מבוצעים בישיבה או ללא עמידה ממושכת, אלא הוצעו לתובעת עבודות בסניפים אחרים, באותו תפקיד.

אמנם, בהתאם לדרישות החוק והפסיקה, היה על התובעת לבדוק את ההצעות החלופיות ורק אם הייתה מוצאת לנכון שגם הן כרוכות בעמידה ממושכת, רשאית הייתה להתפטר בנסיבות מזכות. יחד עם זאת, כאשר הנתבעת הייתה מודעת למגבלה הרפואית של התובעת, היה עליה להציע לה עבודות התואמות את מגבלותיה, עבודה בישיבה או ללא עמידה ממושכת. אך התובעת הכחישה שהוצעו לה עבודות כאלה ואילו הנתבעת לא הוכיחה שהוצעו עבודות התואמות את המגבלה הרפואית ובטח שלא הוכיחה כי הוצעו עבודות כאלה במהלך תקופת ההודעה המוקדמת.

זאת ועוד, העובדה שהתובעת שובצה חודשיים במקום עבודה זמני שבו העבודה מתבצעת בישיבה, מעידה על כך שהנתבעת הייתה מודעת למגבלה הרפואית של התובעת. לפיכך, מצופה היה מהנתבעת שתבהיר לתובעת לאיזה תפקיד היא משובצת לאחר שהסתיימו החודשיים הללו, אך לא הוכח שכך נעשה.

יתרה מכך, בקשר לטענת הנתבעת לפיה התובעת כלל לא עבדה בעבודה הדורשת עמידה ממושכת והבעיות ברגליים לא נבעו מהעבודה, אך בית המשפט מציין כי הוא אינו נדרש להכריע בסוגיה זו, שכן בכדי לעמוד בדרישות סעיף 11 לחוק העובד אינו נדרש להוכיח שהבעיה הרפואית קשורה בקשר כלשהו לעבודה.

לפי כל המובא לעיל, בית הדין חייב את הנתבעת לשלם פיצויי פיטורים וכן הוצאות שכר טרחת עו”ד.

** עד למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.  

Be the first to comment

Leave a Reply