חברות הביטוח והחוק השני של התרמודינמיקה

נראה שהמבטחים לא מתייחסים, עדיין, לשינויים הדרמטיים שחלים בסביבה בה הם פועלים, הכוללים שינויים אשר משפיעים ישירות על העדפות הצרכן, צרכי הביטוח שלו והיכולת הכלכלית שלו לשלם את עלות הביטוח

מאת ישראל גלעד ואברהם מורדוך

אחד הדברים המעניינים במדעי הניהול הוא יישום של חוקים פיזיקליים קשיחים המסבירים את אבני הבניין של היקום לעולם “הרך” של הארגונים, אופן התנהלותם והדרך לשפר אותם ואת התוצאות העסקיות שלהם. החוק השני של התרמודינמיקה (The Second Law of Thermodynamics) נותן לנו כלים לבחון את התנהלותם של ארגונים בכלל ושל מבטחים בפרט. המשמעות של החוק הזה, באופן הניסוח האינטואיטיבי שלו, היא: “בכל פעולה, כמות האנרגיה הזמינה (כלומר האנרגיה שניתן להפיק ממנה עבודה( במערכת סגורה יכולה רק לרדת. פעולות שבהן כמות האנרגיה הזמינה תעלה (או באופן שקול, מידת הכאוטיות תקטן), אינן יכולות לקרות מבלי שתהיה השקעה נוספת של אנרגיה מבחוץ”. אם ניקח את הניסוח האינטואיטיבי הזה, שהוא גם מעט מסורבל, צעד אחד קדימה נוכל להגיד שמערכת ארגונית, כמו מפעל תעשייתי, חברת הזנק, משרד ממשלתי או חברת ביטוח, חייבת להיות כל הזמן בתהליך של שיפור אחרת המערכת תדרדר חזרה לתוך הכאוס. ההסבר לתופעה זו פשוט ביותר – בסביבה העסקית, החיצונית לארגון, חלים כל הזמן שינויים שהם בעיקרם מחוץ ליכולת ההשפעה של הנהלת הארגון. ככל שהשינויים האלו גדולים יותר נדרשת עוצמה גדולה יותר של שיפור ועוצמה גדולה יותר בהתאמת האסטרטגיה הארגונית למציאות החדשה. אם השינויים האלו לא נעשים, אם האסטרטגיה לא נבחנת כל הזמן ולא מותאמת למציאות החדשה, אז השאלה היא לא אם אלא מתי הארגון יתדרדר חזרה לכאוס. כאוס, לצורך העניין, מוגדר כמצב שהארגון כלל לא יכול לחזות את תוצאותיו העסקיות.

אברהם מורדוך

מה המשמעות המידית של החוק השני של התרמודינמיקה בהתייחס לארגונים? מה הארגון יכול לעשות או חייב לעשות במידה והוא חשוף לשינויים חיצוניים ובמיוחד באם הם משמעותיים. אם הארגון חפץ חיים, הנהלת הארגון חייבת, באופן קבוע, לבחון את המגמות החיצוניות והשינויים החיצוניים לארגון שיש להם השפעה זו או אחרת על התוצאות העסקיות של הארגון עצמו. אנחנו לא מתכוונים לשינויים קלים כמו למשל שינויים תכופים בשער הדולר ביחס, למשל, לשקל. אולם אם במשך שנים קיימת מגמה קבועה ועקבית של החלשות הדולר ביחס למטבעות אחרים ובמיוחד אם לא חזוי, בטווח הקרוב או הבינוני, שום אירוע שעשוי לשנות את המגמה אזי זה צריך לגרום להנהלות הארגונים לחשוב על ההשלכות האסטרטגיות של מגמה זו.

ביטוח הוא אמצעי חוקי וכלכלי המיועד לחלק בין הרבים את הנזקים העלולים ליפול למעמסה על היחיד. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא המוסד לביטוח לאומי. זהו המנגנון שגובה מכל אזרחי המדינה כסף כאחוז מסוים, פרוגרסיבי, מהכנסתם וכתמורה לכך משלם לזכאים דמי אבטלה או קצבת נכות או אבטחת הכנסה או קצבת זקנה או דמי לידה ועוד כהנה וכהנה. במדינות שבהן חל במשך השנים שינויים דמוגרפיים משמעותיים (למשל יפן, איטליה ועוד) שבהן קטן שיעור הצעירים באוכלוסייה (העובדים ומשלמים ביטוח לאומי) לאורך השנים ומאידך תוחלת החיים גדלה, הביטוח הלאומי עשוי למצוא את עצמו במצב מאוד בעייתי. קיטון במשלמים הצעירים מקטין את תזרים ההכנסות ומאידך הארכת תקופת הזכאות לקצבאות מגדילה את תזרים ההוצאות. הארגון חייב לבחון בתשומת לב רבה את התשתית האסטרטגית שלו ואת הנחות הבסיס למנגנון האקטוארי שלו. אם לא יעשה זאת, עלולה לחול לא פחות מאשר קטסטרופה שעלולה לגרום לביטוח הלאומי לאבד את התשתית המוסרית לקיומו. הביטוח הלאומי באותן ארצות חייב לשנות את האסטרטגיה, ואת המערכת החוקית התומכת בפעילותו, כדי להרוויח זמן או לשנות באופן מהותי את המגמה.

המבטחים מתהדרים בעובדה שהם גופים שמרניים שהאסטרטגיה שלהם נשענת על העבר. המבטחים בודקים את הסיכונים אותם הם מבטחים על פי המקרים שהיו ומלווים את החלטותיהם באקטואריה, שבה יש צורך לחזות עלות של סיכונים, שאף היא נשענת על העבר. העקרונות הביטוחיים המנחים כיום את המבטחים גובשו במאה הקודמת עת שהכלכלות הלאומיות היו שונות, הממשלות התנהלו באופן שונה ותנועות ההון (המהווה בסיס לפעילות המבטחים) היו אחרות. למשל, ההוריקן קטרינה אשר פגע בארה”ב במדינת לואיזיאנה בשנת 2005, גרם לנזקים מבוטחים בהיקף של כ- 60 מיליארד דולר. היקף הנזקים זעזע את הקיבולת של תעשיית הביטוח וביטוח המשנה העולמית. כיום, בשנת 2020, הקיבולת של תעשיית הביטוח וביטוח המשנה גבוהה בעשרות מונים. יכולות המחשוב באמצע המאה הקודמת היו עלובות לעומת העוצמות האדירות העומדות, כיום, לרשות המבטחים. שינויים משמעותיים אלו לא הביאו לשינוי בתפיסה הביטוחית של המבטחים בישראל. המבטחים ממשיכים לדרוש נתוני עבר (לדוגמא – העדר תביעות בביטוח רכב) ועל בסיס נתונים אלו נקבעים תנאי הביטוח לרבות העלות. התבססות על ההיסטוריה אינה מאפשרת למבטחים להכיל שינויים טכנולוגיים ואישיים אשר משפיעים באופן ישיר על הסיכונים. כדוגמא פשוטה ביותר ומאוד נפוצה – אדם שנהג ברכב ישן והיה מעורב בשתי תאונות דרכים ב- 4 שנים, רכש רכב חדיש עם מערכת בלימה אדפטיבית, מערכת שמירת מרחק אדפטיבית ותיקון מסלול, לא יזכה להעדר תביעות עקב “עברו”. מאידך הטכנולוגיה המוטמעת ברכב תמנע תאונות מהסוג שבהם היה מעורב בעבר.

תהליך דומה קורה גם בנושא הדיגיטציה. אנו עדים לתופעה שבמשך כמה עשרות השנים האחרונות יכולות המחשוב והתקשורת (תקשוב) הולכות ומתחזקות והמבטחים עושים כל הזמן, וברציפות, צעדים קטנים כדי לשפר את רמת השרות שלהם בהשוואה למתחרים תוך כדי ניצול יכולות התקשוב המשתפרות כל הזמן. לכאורה הן עושות את הדבר הנכון, אבל רק לכאורה. מאוד יכול להיות שרמת התקשוב היום יכולה להוות את קרש הקפיצה למציאות אחרת שתאפשר למבטח לאתגר מהיסוד את מבנה היחסים בין המבטחים לבין המבוטחים וסוכני הביטוח. כל חוקר במדעי העבודה יכול לצפות שהמקצועות של אנשי הביניים, “המתווכים” ייעלמו בעתיד הלא כל כך רחוק. המבטחים יוכלו להציע באמצעות הכלים הדיגיטליים מוצרי ביטוח “קשיחים” (מועטי משתנים) ופעילותם של סוכני הביטוח תתמקד בתחומים הדורשים התמחות והתמקצעות. המבטחים וסוכנויות הביטוח חייבים לבצע שינוי מהותי באסטרטגיה העסקית / ביטוחית שלהם ולהתאים אותה למציאות ולעתיד הקרוב.

מגפת הקורונה שטלטלה (ועדיין מטלטלת) את אושיות המדינה גרמה לשינויים כלכליים משמעותיים, לשינוי בהרגלי הצריכה, בשיטות עבודה, בחשיפה לסיכונים חדשים ועוד. המבטחים עדיין לא הפנימו שינויים אלו ולא נותנים פתרונות לחשיפה לסיכונים חדשים. לדוגמא – הרחבת הפוליסות העסקיות לביצוע עבודה מהבית (לדוגמא – אירוע אש שפרצה ממחשב נייד בבעלות המעסיק הנמצא בדירת עובד שגרם נזק למבנה ולתכולה), כיסוי לרכוש, כיסוי חבות כלפי צד שלישי ועוד. הרחבה אוטומטית של פוליסות המבטחות מסעדות, מכולות, מינימרקטים וירקנים לכיסוי משלוחי מזון, הרחבת הכיסוי לסיכונים של השליחים ובגין השליחים וכדומה.

ולסיכום, המבטחים לא יכולים לשבת ולחכות שהמציאות תכריח אותם להגיב ולהתאים את עצמם (בעיקר מסיבות של תחרות). הם חייבים לתפוס יוזמה ולאתגר את הנחות הבסיס הגלויות והברורות אבל גם את הנחות הבסיס הנסתרות, ולהתאים אותם למציאות החדשה. קצב השינויים במציאות הולך וגדל. המבטחים יוכלו לעמוד בקצב רק באם הם יידעו לבחון את המגמות, ימהרו להחליט וייזמו את השינויים בעצמם.

אברהם מורדוך (תמונה עליונה) הוא מומחה בעל הכרה בינלאומית בתורת האילוצים. ישראל גלעד (תמונה תחתונה) הוא סוכן ביטוח ועורך מדור ביטוח בינלאומי בעיתון פוליסה
חלק מהמאמר, העוסק בעיקר בענף הביטוח, פורסם אתמול (ב’) בפוליסה

Be the first to comment

Leave a Reply