יש לבחון את תביעת התובעת לגמלת נכות כללית כמבוטחת משתכרת ולא כעקרת בית

התובעת עבדה משנת 1986 ועד לשנת 2011 בחברת בזק. התובעת קיבלה פנסיה ממקפת מינואר 2011 ועד מאי 2016. כמו כן, התובעת קיבלה פנסיה מאז מאי 2011 מחברת הביטוח הראל. זאת ועוד, קרנות הפנסיה לא הפקידו לביטוח לאומי.

חברות משפחתיות מציגות ביצועי יתר על רקע המשבר

עו”ד ג’ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדונה תביעתה של פלונית אשר יוצגה על ידי עו”ד ינון תמרי מהלשכה לסיוע משפטי כנגד המוסד לביטוח לאומי אשר יוצג על ידי עו”ד שרון חג’ג’ ועו”ד הילה דמרי. פסק הדין ניתן בספטמבר 2020, מפי השופטת, אילת שומרוני-ברנשטיין,  נציג ציבור העובדים, אברהם בן קרת ונציג ציבור המעסיקים, יוסף רובינשטיין.

בפני בית הדין הונחה תביעת התובעת, כי הנתבע יסווג אותה כנכה עובדת, ולא כעקרת בית, וזאת בהתייחס לתביעתה להכיר בה כנכה בנכות כללית בהתאם לחוק הביטוח הלאומי.

עו"ד ג'ון גבע | זוית אחרת
עו”ד ג’ון גבע | זוית אחרת

התובעת עבדה משנת 1986 ועד לשנת 2011 בחברת בזק. התובעת קיבלה פנסיה ממקפת מינואר 2011 ועד מאי 2016. כמו כן, התובעת קיבלה פנסיה מאז מאי 2011 מחברת הביטוח הראל. זאת ועוד, קרנות הפנסיה לא הפקידו לביטוח לאומי.

בשנת 2011, נפגעה התובעת בתאונת דרכים שאינה תאונת עבודה. חודש לאחר פגיעתה, פנתה לראשונה לנתבע לקבלת נכות כללית. תחילה, נבדקה התובעת כמשתכרת, אך בהמשך סווגה כעקרת בית. על כן, הגישה התובעת תביעתה לבית הדין.

הנתבע טען, כי סעיף 195 לחוק קובע כי מי שלא עבדה כעובדת תקופה של 12 חודשים רצופים ו-24 חודשים מתוך 48 חודשים, תיחשב כעקרת בית. התובעת הגישה תביעה ראשונה ביום 31.5.2011, כאשר במועד זה נבחנה כעובדת ונקבעה לה דרגת אי כושר כ”משתכרת”. כמו כן, תביעת התובעת מיום 1.3.2012 נדחתה. התובעת הגישה ערר ותביעות חוזרות מספר פעמים, כאשר התביעה, אשר הוגשה ביום 5.7.2016 , אושרה וזאת כעקרת בית ולא משתכרת. לבסוף טען הנתבע, כי התובעת לא עבדה ממאי 2011, ולא ברור כיצד לראות בה כמשתכרת.

מנגד, טענה התובעת כי למרות העובדה שקיימת הפסקה בת שנה בהליכים שניהלה, הרי שמקור נכותה הוא בתקופה הנובעת מהתאונה עצמה בשנת 2011 ומקור אי ההשתכרות החל מיד לאחר התאונה בשנת 2011, עת הייתה עדיין עובדת ועקב התאונה הפסיקה לעבוד.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ובחינת הראיות בתיק, קבע בית הדין כי דין התביעה להתקבל.

תחילה, עמד בית הדין על סעיף 195 לחוק בעניין “נכה” ו-“עקרת בית”. בנוסף לכך, עמד על הפסיקה ביחס להגדרת “עקרת בית” לעומת “משתכרת/עובדת” בהתאם לחוק.

בית הדין ציין את  עניין “פלונית”, שם בחן בית הדין הארצי את התקופה שבה עבדה המשיבה וקבע כי מאחר והייתה במעמד של “עובדת” במועד הרלוונטי, הרי שהיא לא נפלה להגדרת “עקרת בית” לפי סעיף 238 לחוק. עוד קבע בית הדין הארצי, כי החוק לא קובע תקופת אכשרה כתנאי להיווצרות זכאות לגמלת נכות כללית, גם לא לגבי נשים נשואות, אלא אם אותה אישה נשואה לא הייתה במעמד עובדת או עובדת עצמאית במועד הרלוונטי לבחינת זכאותה.

עוד ציין בית הדין את פסק הדין בעניין סנאא ואויה, שם נפסק כי קיים קשר סיבתי ברור והדוק בין היווצרות הליקוי הבריאותי, לבין הפסקת העבודה של המערערת ולכן, קיימת חפיפה מלאה בין מועד תחולת הנכות הרפואית, לבין מועד צמצום ההכנסות כתוצאה מהליקוי ובין מועד היצירה ממעגל העבודה, כפועל יוצא.

יתר על כן, בית הדין עמד גם על עניין ענת מזרחי, שם קיבלה המבוטחת תשלום מחברת ביטוח לאחר סיום עבודתה, ונקבע כי יש לראות בתשלום מחברת הביטוח, כתשלום שנכנס להגדרת שכר עבודה, שעה ששולם כחלף הכנסה וזאת, גם כאשר התובעת לא שילמה דמי ביטוח לנתבע.

לפי כל שהובא לעיל, קבע בית הדין כי יש להכיר בתובעת כעובדת ולא כעקרת בית לעניין נכות כללית. שכן, התובעת עבדה רוב חייה, כאשר נכותה נגרמה עוד בתקופה בה הייתה עובדת, ואף הייתה התאמה בין מועד תחילת הנכות הרפואית לבין מועד צמצום ההכנסות כתוצאה מהליקוי וכן בין מועד היציאה ממעגל העבודה כפועל יוצא. זאת ועוד, גם לאחר שחדלה לעבוד, קיבלה התובעת מחברת הביטוח תשלום, אשר היווה תחליף הכנסה אשר היה שווה ערך לשכר עבודה מבחינה כלכלית.

לבסוף, פסק בית הדין כי נוכח העובדה שהתובעת עבדה כל חייה עד שהפסיקה לעבוד בשל מצבה הרפואי, נוכח העובדה שאת התביעות לנכות רפואית הגישה סמוך למועד סיום עבודתה ונוכח הנכות הרפואית שנקבעה לה, לא היה מקום להפלות בינה לבין גברים או נשים לא נשואות, רק בשל היותה אישה נשואה, ולכן על הנתבע לבחון את תביעת התובעת לגמלת נכות כללית כמבוטחת משתכרת ולא כעקרת בית.

** עד למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

הכותב הינו מייסד ושותף במשרד ג’ון גבע-הדר עורכי דין ומגשרים

Be the first to comment

Leave a Reply