למה גפני מתנגד לפיקוח על גמ”ח?

רו"ח בועז יפעת: גיליתי כי הרישומים החשבונאיים בספרי הישיבות שונים ממה שמקובל בפירמות עיסקיות. הופתעתי לראות בהתחייבויות סעיף של הלוואות בהיקף של מאות אלפי דולרים, וכולם מרוכזים בהנהלת החשבונות בכרטיס אחד שנקרא "גמ"ח"

ועדת הכספים של הכנסת, צילום: דוברות הכנסת
ועדת הכספים של הכנסת, צילום: דוברות הכנסת

מאת בועז יפעת

ממה מפחד חבר הכנסת ויו”ר ועדת הכספים משה גפני, שכבר שנה הוא מונע, באמצעות ניצול תפקידו כיו”ר הוועדה בכנסת, את הכנסת הגמ”חים לפיקוח של רשות שוק ההון?

חקירות שביצעתי בעבר במספר ישיבות יכולות לשפוך קצת אור על הנושא. בבדיקת הספרים של ישיבות גיליתי כי הרישומים החשבונאיים בספרי הישיבות שונים ממה שמקובל בפירמות עיסקיות. בבדיקתי הופתעתי לראות בהתחייבויות סעיף של הלוואות בהיקף של מאות אלפי דולרים, וכולם מרוכזים בהנהלת החשבונות בכרטיס אחד שנקרא “גמ”ח”,  ללא כל פרוט למי הישיבה חייבת את הסכומים הללו.

בתשובה לשאלותיי הוסבר לי כי בעולם הישיבות נהוג גלגול רצוף של כספים, שבאמצעותו הישיבה מממנת את פעילותה. בידי הגזבר של הישיבה יש רשימה של המלווים, ומחשש “עינא בישא” פירוט זה לא מופיע בספרים.

לדעתי לעובדה שאין רשימה שמית של המלווים יש סיבה נוספת, הרבה יותר מעשית; העדר רישום שמי מסודר של המלווים מאפשר לגזבר למשוך כספים מהישיבה ולהעבירם למי שברצונו, מבלי שבאף מקום יופיע רישום של הנהנים מאותם כספים.

איך זה קורה? אדגים זאת בדוגמה פשוטה. נניח כי הישיבה חייבת לאנשים שונים חצי מיליון שקל, וכל החובות הללו רשומים כפי שצוין לעיל בכרטיס אחד שנקרא גמ”ח. הגזבר מחליט לשלם ל-“א”, שהישיבה אינה חייבת לו כלל, עשרת אלפים שקלים. לפי החשבונאות המקובלת היה צריך לרשום ש”א” חייב עתה לישיבה עשרת אלפים שקל. כדי להימנע מרישום כפי שצריך, התשלום מהישיבה ל”א” נרשם בהנהלת החשבונות כפרעון חלק מהחובות הרשומים כפי שציינתי בכרטיס הגמ”ח.

הקורא הספקן יטען כי פעולה כזו אינה סבירה; בפועל הישיבה עדיין חייבת לאנשים שונים חצי מיליון שקל, ואם “א” לא יחזיר לישיבה את הסכום שקיבל היא לא תוכל לפרוע את חובותיה לכל המלווים.

התשובה הפרקטית לכך היא שמערך ניהול ההלוואות הינו מתגלגל ולמעשה אינסופי. רק אם ביום מסוים, שכנראה אף פעם לא מגיע, הפעילות תיעצר לחלוטין, והישיבה תצטרך להחזיר את כל החובות למלווים, יתברר כי לישיבה אין מקורות לפרוע את כל חובותיה.

חלק מהבעיה שתיארתי לעיל נפתר על ידי רישום חלק מהסכומים המתקבלים על ידי הישיבה כתרומות כאילו נתקבלו הלוואות.

איך זה עובד?  נניח שהישיבה קיבלה תרומות מחו”ל בסך 50 אלף שקל. הסכום לא נרשם בספרי הישיבה כהכנסה מתרומה, אלא נרשם בחשבון הגמ”ח כאילו התקבלה הלוואה. רישום זה יצר לגזבר עודף שאיתו הוא יכול “לשחק” כי למעשה הוא לא יצטרך להחזיר את הסכום לתורם, ויוכל לשלם למי שהוא ירצה.

בספרי אחת הישיבות שבדקתי מצאתי כי מענק, שהתקבל מהמועצה הדתית, שהינו הכנסה נרשם בחשבון הגמ”ח, כאילו הישיבה חייבת את הסכום הזה למישהו. במקרה אחר, רכישת דירה לאחד המקורבים, על ידי תשלום המשכנתה לבנק למשכנתאות נרשם לחובת חשבון הגמ”ח, כאילו היה החזר הלוואה. במקרה אחר מצאתי בישיבה אחרת שיק על סך 7,500 דולר שהתקבל מחו”ל מקונצרן נדל”ן של משפחה יהודית חרדית. גם שיק זה נרשם בחשבון הגמ”ח. רישום זה יוצר מצג כאילו קונצרן הנדל”ן מצפה לקבל 7,500 דולר בחזרה מאותו מוסד דתי.

כנראה שמה שתארתי לעיל מסביר היטב ממה מפחד חבר הכנסת גפני המונע את הכנסת הגמ”חים לפיקוח של רשות שוק ההון.


 

רו”ח בועז יפעת מומחה בביקורת חקירתית ובכלכלה וחשבונאות משפטית.

Be the first to comment

Leave a Reply