מכון טאוב: האם קיימת בישראל השכלה עודפת?

השכלה עודפת נפוצה יותר בקרב צעירים בראשית דרכם בשוק העבודה שאין ברשותם ניסיון מקצועי מתאים, וכדי להימנע מאבטלה והשלכותיה הם פונים למשלחי יד שאינם תואמים את השכלתם

עבודה מסביב לשעון

בעשורים האחרונים ניכרת עלייה ברמת ההשכלה, בישראל ובעולם. ישנה תפיסה כי עלייה זו מובילה ל”השכלה עודפת”, מצב שבו רמת ההשכלה של הפרט עולה על הכישורים הנדרשים במסגרת עבודתו. מחקר חדש של מרכז טאוב שערך החוקר חיים בלייך בדק את ההשכלה העודפת בישראל, ומצא שהיא נאמדת בשנים האחרונות בכ-17.5% בקרב בעלי תארים אקדמיים. התופעה ניכרת בקרב עולים צעירים בעלי כישורי שפה נמוכים שרכשו את השכלתם בחו”ל ושנות עבודה רבות לפניהם, ובקרב עובדים שהחליפו את מקום עבודתם אחרי גיל 45. כמו כן נמצא מתאם בין היקף ההשכלה העודפת לדפוסי יוממות: היקפה יורד עם העלייה בזמני הנסיעה לעבודה, ונמוך משמעותית בקרב בעלי רכב פרטי. לאור שיעורי ההרשמה הגבוהים למוסדות להשכלה גבוהה מאז פרוץ משבר הקורונה, ייתכן שנצפה בהתרחבות התופעה בשנים הקרובות. 

במחקר של מרכז טאוב נבדקו נתונים של בעלי תארים אקדמיים המועסקים במשלחי יד שאינם מחייבים תואר. בלייך מצא כי ההשכלה העודפת רווחת יותר בקרב אנשים שלמדו מדעי הרוח ומדעי החברה, בעוד מי שלמדו משפטים, רפואה, מתמטיקה, סטטיסטיקה ומדעי המחשב הם בעלי סיכויים נמוכים מאוד להימצא במצב של השכלה עודפת. עוד מצא בלייך כי כ-17.5% מהעובדים בישראל שהם בעלי תארים אקדמיים נמצאו במצב של השכלה עודפת בשנים האחרונות. 

שיעורי השכלה עודפת גבוהים בקרב עולים ועובדים שמחליפים מקום עבודה אחרי גיל 45במחקר של מרכז טאוב נמצאו כמה גורמים שמשפיעים במיוחד על התרחבות ההשכלה העודפת – היעדר ידיעת השפה העברית, החלפת מקום עבודה בגיל מתקדם, ויוממות.  כישורי שפה הם מרכיב מרכזי בהון האנושי וגורם קריטי להשתלבות מיטבית בחיים האזרחיים ובשוק העבודה, והיעדר בקיאות בשפה עלול להוות מכשול בדרך המקצועית ולפגוע בכושר ההשתכרות. ידיעת השפה חשובה לרכישת השכלה גבוהה ולהזדמנויות בשוק העבודה, ובה בעת הלימודים האקדמיים מחזקים את ידיעת השפה. כך, לאנשים בעלי בקיאות בשפה העברית יש סיכוי גבוה יותר למצוא עבודה מתגמלת התואמת את כישוריהם, ומנגד, מי שסובל ממחסום שפה עלול להשתלב במשלח יד שאינו דורש תואר אקדמי ולהיות מוגדר כבעל השכלה עודפת.  גיל העלייה והחשיפה לשפה העברית משפיעים במיוחד על רמת השליטה בשפה. רמת הבקיאות בשפה של אלה שעלו לפני גיל ההתבגרות ואשר רכשו את עיקר השכלתם בישראל, כמעט זהה לזו של יהודים ותיקים, בעוד עבור עולים מבוגרים יותר שעיקר השכלתם מארץ המוצא, רכישת השפה מורכבת יותר ותלויה במגוון גורמים, בהם יכולת אישית, השקעה של זמן, ומאמץ. בעבור עולים מבוגרים רמת הבקיאות בשפה אף יכולה לבוא על חשבון הפרנסה. אשר לאוכלוסייה הערבית, כמעט חמישית מבעלי התארים רכשו את השכלתם מחוץ לישראל, ושיעור השולטים בעברית בקרבם נמוך יותר בהשוואה לערבים שלמדו בישראל (93% לעומת 74% בשנים 2019-2017).  ככלל, בקיאות בעברית מתואמת עם רמות נמוכות יותר של השכלה עודפת בכל קבוצות האוכלוסייה. בקרב עובדים צעירים (25–44) עם רמת שליטה גבוהה בעברית נמצאו שיעורים נמוכים של השכלה עודפת, עם הבדלים זניחים בין עולים ובין ישראלים ותיקים (יהודים וערבים). לעומת זאת נמצאו שיעורים גבוהים של השכלה עודפת בקרב עולים – צעירים ומבוגרים שרכשו את השכלתם בחו”ל – שעלו אחרי 1996. השכלה עודפת שמקורה בעברית לא טובה עלולה להיתפס כמובנת מאליה כאשר מדובר בעולים שמגיעים בגיל מבוגר, אך התופעה בעייתית כאשר מדובר בעולים מקבוצות גיל צעירות יותר שלפניהן שנות עבודה רבות.  

השכלה עודפת נפוצה יותר בקרב צעירים בראשית דרכם בשוק העבודה שאין ברשותם ניסיון מקצועי מתאים, וכדי להימנע מאבטלה והשלכותיה הם פונים למשלחי יד שאינם תואמים את השכלתם. עם זאת, צפוי כי עם השנים עובדים ישפרו את מידת ההתאמה שבין משלח היד שלהם להשכלה שרכשו, אך יש גם ממצאים שמראים שעבור עובדים מסוימים, להשכלה עודפת יכולות להיות השפעות שליליות ומתמשכות על גובה השכר וקצב עלייתו בהשוואה לעובדים המועסקים בעבודה התואמת את רמת השכלתם.  השכלה עודפת יכולה להיות קשורה גם לתנאי שוק העבודה ולנסיבות האישיות של הפרט. מגבלות גיאוגרפיות (כמו מקום מגורים מרוחק ממרכזי תעסוקה וחוסר ניידות) ומצב משפחתי עלולים גם הם לדחוף עובדים משכילים לעסוק במשלח יד שאינו דורש תואר אקדמי. הגורמים האלו עשויים להיות מושפעים מגיל העובד, גם כאשר מדובר בעובדים מבוגרים יותר שבוחרים לשנות את דפוסי התעסוקה שלהם כדי לשפר את איכות החיים או לפנות זמן לעיסוקים אחרים.  מהנתונים עולה כי שיעור ההשכלה העודפת גבוה יותר בקרב בוגרי ההשכלה הגבוהה בשלבים הראשונים של הקריירה, אך בשלבים המתקדמים יותר של הקריירה, רמת ההתאמה של ההשכלה למשלח היד עולה עם השנים. לעומת זאת, עובדים שמחליפים מקום עבודה אחרי גיל 45 הם בעלי סיכוי גבוה יותר להשכלה עודפת ככל שחולפות השנים. ייתכן מאוד שהקצב האינטנסיבי של השינויים הטכנולוגיים, כמו גם היעדר מיומנויות חדשות והכשרה מתמשכת, עלולים לגרום לחלק מהאנשים לקבל עבודה שאינה תואמת את רמת ההשכלה שלהם. גורם נוסף התורם לתופעה עשוי להיות גילנות (אפליה על רקע גיל). “בעקבות משבר הקורונה עובדים רבים – צעירים ומבוגרים – יצאו לחל”ת או פוטרו, כך שייתכן שיהיו עובדים משכילים שבעקבות המצב בשוק העבודה ומצבם הכלכלי יפנו למשרות שאינן דורשות תואר אקדמי”, אמר בלייך. 

שיעורי ההשכלה העודפת יורדים עם העלייה בזמני הנסיעה משך הזמן הנדרש כדי להגיע לעבודה עשוי להסביר את תופעת ההשכלה העודפת, משום שהתנהגות של מחפשי עבודה מושפעת מאוד מהפריסה המרחבית של משרות ביחס למקום מגוריהם ומגמישותם המרחבית. עובד שנכון לשנות מקום מגורים או לנסוע זמן ממושך יותר לעבודה הוא בעל סיכוי נמוך יותר להימצא במצב של השכלה עודפת. המחקר של מרכז טאוב מצא כי שיעורי ההשכלה העודפת יורדים עם העלייה בזמני הנסיעה. אשר לאמצעי ההגעה לעבודה, נמצאו שיעורים נמוכים של השכלה עודפת בקרב עובדים שנוסעים לעבודתם ברכב או ברכבת (14%–15%), וכפול מזה בקרב עובדים הנוסעים באוטובוסים (28%). התלות הרבה במכוניות בישראל מצביעה על כך שאמצעי זה משפר את הניידות המרחבית של אנשים. בפרט, התניידות ברכב פרטי מאפשרת למחפשי עבודה להרחיב את רדיוס החיפוש ולהגדיל את מספר מקומות העבודה שהם פונים אליהם ועל ידי כך להקטין את הסיכוי להשכלה עודפת.  “התרחבות העבודה מהבית יכולה להיות הזדמנות להרחבת ההזדמנויות בשוק העבודה עבור עובדים שמתגוררים רחוק ונדרשים לנסיעה ממושכת כדי להגיע למקום העבודה, ועבור המעסיקים הדבר יכול להרחיב את היצע העובדים – ובכך למתן במידת מה את תופעות ההשכלה העודפת הנובעות ממגבלות גיאוגרפיות”, אמר החוקר חיים בלייך. 

הקשר בין דפוסי יוממות להשכלה עודפת קשור גם במידת שביעות הרצון של עובדים מזמן הנסיעה, מההכנסות וממקום העבודה. בעלי השכלה עודפת מרוצים פחות ממקום העבודה ומהכנסתם בהשוואה לעובדים שהשכלתם תואמת את הנדרש בעבודתם, אך מרוצים יותר מזמן ההגעה לעבודה. הדבר מלמד כי ישנם עובדים שבוחרים להתפשר על מקום העבודה בתמורה לזמן נסיעה קצר יותר ועלויות יוממות נמוכות יותר.  בלייך מציין כי “בעידן שבו זמני הנסיעה הולכים ומתארכים, עבור חלק מהעובדים העלויות הכרוכות ביוממות הופכות לגורם רב-השפעה בבחירת מקום העבודה”.  בבדיקה לפי מגדר, ממדי ההשכלה העודפת גבוהים יותר בקרב נשים, בפער של כ-3 נקודות האחוז. ייתכן שהדבר נובע מנטייתן של נשים לייחס משקל רב יותר למאפיינים תעסוקתיים המאפשרים לאזן בין עבודה ומשפחה. כך למשל, 61% מהנשים הנשואות בעלות תואר אקדמי עובדות בטווח של חצי שעת נסיעה ממקום מגוריהן, לעומת 49% מהגברים.  בלייך מסביר את משמעות הדברים: “בעלי השכלה גבוהה בדרך כלל מועסקים בשיעורים גבוהים יותר, והם בעלי הכנסות גבוהות יותר ובריאות טובה יותר. ברמת המשק, השקעה בהשכלה גבוהה תורמת לעלייה בפריון ולצמיחה כלכלית. אך בישראל אחד מכל שישה אקדמאים מוגדר כבעל השכלה עודפת, כך שהמשאבים הפרטיים והציבוריים המושקעים ברכישה ובהנגשה של ההשכלה הגבוהה אינם מנוצלים היטב בשוק העבודה, ולמעשה ההחזר החברתי על ההשקעה לעובדים אלו קטן. אמנם כפי שמקובל לחשוב, לבחירת המקצוע ומוסד הלימודים יש השפעה לא מבוטלת על הסיכוי להשכלה עודפת, אולם התופעה היא רב-ממדית ומושפעת ממגוון משתנים נוספים”. 

פרופ’ אבי וייס, נשיא מרכז טאוב, אמר: “השכלה גבוהה חשובה להשתלבות בשוק העבודה, אך חשוב להתאים את רמת ההשכלה למאפייני העבודה ולצורכי השוק על מנת להפיק את המירב מהעובדים ולהעלות את פריון העבודה. מאז פרוץ משבר הקורונה וסגירת השמיים צעירים רבים יותר פונים ללימודים במוסדות להשכלה גבוהה. הדבר עשוי להגדיל את הפריון ולשפר את מצבם התעסוקתי של צעירים רבים, אך הוא עשוי גם להרחיב את תופעת ההשכלה העודפת בשנים הקרובות”. 

מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל הוא מוסד מחקר עצמאי ובלתי מפלגתי העוסק בנושאי כלכלה וחברה. המרכז מספק לקובעי המדיניות ולציבור מחקרים ונתונים בכמה מהסוגיות החשובות ביותר שישראל מתמודדת עימן בתחומי החינוך, הבריאות, הרווחה, שוק העבודה והמדיניות הכלכלית, כדי להשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות בישראל ולשפר את רווחת כל תושבי המדינה.

Be the first to comment

Leave a Reply