מס עושר? בוודאי, אבל לא רק

מסמך חדש של מרכז אדוה: על מנת לספק למדינה את הכלים הדרושים לשדרוג כלכלי וחברתי, יש להעלות באופן משמעותי את הכנסות המדינה ממסים

חברות משפחתיות מציגות ביצועי יתר על רקע המשבר

מרכז אדוה מפרסם היום מסמך חדש: “מיסוי כמנוע שוויון”. המסמך נכתב על-ידי שלמה סבירסקי, ירון הופמן-דישון וברברה סבירסקי.

המסמך מבקש להצביע על כיוונים לשינוי מדיניות המיסוי בישראל, כך שהיא תאפשר לא רק התמודדות עם משבר הקורונה הנוכחי אלא גם מדיניות פיתוח כלכלית וחברתית ארוכת טווח, שתחתור לשדרוג רמת החיים של האוכלוסייה הישראלית תוך כדי קידום השוויון בחברה.

המחברים טוענים כי ישראל היא משק של מיסוי נמוך. במרבית השנים, רמת המיסוי (במונחי תמ”ג) בישראל היתה נמוכה, יחסית. היא עלתה מאוד רק בעידן שתי המלחמות הגדולות, ששת הימים ויום הכיפורים.

מגפת הקורונה חשפה בפני כולנו מערכת ציבוריות מורעבות ובראשן מערכת הבריאות, החסרה ציוד, מעבדות, מיטות וכוח אדם מיומן. הסיבה: שנים ארוכות של תת-תקצוב.

תקצוב מדינתי הולם פירושו מיסוי גבוה יותר.

שלמה סבירסקי: “הקריאה של המסמך להעלות באופן משמעותי את הכנסות המדינה ממסים, איננה רק תגובה נקודתית להשלכות הקשות של מגפת הקורונה, אלא קריאה לאימוץ מערכת מיסוי מקדמת שוויון, שתאפשר מדיניות פעילה של פיתוח כלכלי וחברתי אוניברסלי כך שאוכלוסיית ישראל כולה תתקרב ברמת החיים שלה ובפעילות התרבותית והמדעית שלה לרמה של ארצות מערב אירופה.”
בעוד שבעבר הסתמכה ישראל במידה רבה על סיוע מבחוץ, מקהילות יהודיות ומממשלות ידידותיות. היום אנו ארץ המסוגלת לעמוד בזכות עצמה. איננו זקוקים עוד באמת ל”דוד מאמריקה”. אנו בישראל הצמחנו שכבות מבוססות ואף עשירות המסוגלות להעניק לממשלות ישראל כר פעולה נרחב מאוד. עיקר המיסוי הנוסף המוצע במסמך זה ייפול על שני העשירונים הגבוהים ובעיקר על המאון העליון ובתוכו האלפיון העליון. אולם השקעה שכזאת כיום תאפשר הרחבה עתידית של שכבת משלמי כלל המסים.


להלן פירוט חלק מהנתונים במסמך:

מס הכנסה:
ב-2017, 55.4% מכלל העובדים (שכירים ועצמאים) לא הגיעו לסף מס ההכנסה (אבל הם כן משלמים מע”מ, דמי בריאות ודמי ביטוח לאומי). נתונים אלה משקפים, בין היתר, את העובדה שחלק גדול של העובדות והעובדים בישראל, 22.4%, משתכרים שכר ברמה שארגון ה-OECD מגדיר כנמוך – כלומר שכר השווה לעד 2/3 מהשכר החציוני, זאת בהשוואה לממוצע של 15.3% בארצות ה-OECD.

שני העשירונים הגבוהים משלמים כיום 91.6% ממס ההכנסה. כל מהלך של העלאת מסים פירושו העלאת רמת המיסוי על שני עשירונים אלה. אלא שבתוך העשירון העליון נמצאים גם אנשי המאון העליון ובמיוחד האלפיון העליון, המהווים שכבה חברתית נבדלת ושונה בתכלית. ישנו מרחק רב בין ההכנסה החודשית הממוצעת של העשירון העליון – כיום כ-45,000 ₪ – ובין זו של המאון העליון – כ-145,000 ₪, פי שלושה ויותר.

בשנת 2017 המאון העליון שילם 31.7% מסך הכנסתו ברוטו כמס הכנסה. אנו סבורים כי א/נשי המאון העליון מסוגלים לשלם מס גבוה יותר. מדרגת המס הגבוהה ביותר – כ-54,000 ₪ ומעלה – עומדת על סכום הקרוב לשכר החודשי הממוצע של העשירון העליון, כ-50,000 ₪.אנו סבורים כי מן הראוי לקבוע מדרגת מס שולי גבוהה יותר, אחת או יותר, למשתכרי שכר גבוה במיוחד.

מע”מ:
המע”מ, העומד בעת כתיבת מסמך זה על 17%, מספק למדינה הכנסות גדולות מהכנסותיה ממס הכנסה. בשנת 2016 גבתה המדינה כ-90 מיליארד ₪ בתשלומי מע”מ, שהיוו 32% מסך המיסים שגבתה הממשלה המרכזית. לשם השוואה, מס הכנסה היווה 27% מסך המיסים ומס חברות – 13%.

המע”מ בישראל הוא מס רגרסיבי ולא שוויוני. זאת, כיוון שהוא נקבע בשיעור אחד ויחיד לכולם, בלי קשר לרמת ההכנסה. הכנסות המדינה ממע”מ, מס רגרסיבי המוטל על כל הציבור, כולל בעלי הכנסות נמוכות, נועדו לכסות על הפסד המדינה מהפחתת הכנסות המדינה ממס הכנסה, שהוא מס פרוגרסיבי ומוטל בעיקר על בעלי הכנסות גבוהות.

מס רווחי הון:

בישראל, מאז הקמתה, המיסוי הושת בעיקרו על ההכנסה מעבודה. לעומת זאת, שיעורי המס על רווחי הון היו נמוכים ברוב שנותיה של המדינה, כאשר מרבית ההכנסות מהון היו פטורות ממס. עבור רוב האוכלוסייה, הכנסות מהון מהוות שיעור נמוך עד זניח מכלל ההכנסה של משק הבית. לא כך עבור האוכלוסייה האמידה יותר. הכנסה מרווחי הון היוותה 9.9% מסך ההכנסה של משקי הבית בעשירון העליון.

במתכונתו הנוכחית, המס על רווחי הון משמר ואף מעמיק את האי שוויון הכלכלי, שכן בשעה שהמס המרבי המוטל על הכנסה מעבודה הוא 50%, המס המרבי המוטל על רווחי הון הוא 25% (ו-30% על בעל מניות מהותי). אנו סבורים כי הדרך הטובה ביותר להעלאת שיעור המס על רווחי הון היא לקבוע מס הכנסה מצרפי, החל הן על הכנסה מעבודה והן על הכנסה מרווחי הון, פיננסי ונדל”ני ולהטיל עליו שיעור מס אחיד.

מס ירושה ומס עושר:

הון המועבר בירושה מייצר את מה שראוי לקרוא בשם “אי שוויון עמוק”, דהיינו, אי שוויון רב-דורי. בניסיון לצמצם את היקף ההעברה הבין-דורית של העושר, ממשלות רבות ממסות את הירושה או העיזבון. בישראל הונהג מס עזבון כבר בראשית המדינה, באפריל 1949. אלא שהוא בוטל בשנת 1981 ומאז לא הונהג שוב.

מס עושר מאפשר למסות יחידים ומשקי בית שמחזיקים בבעלותם הון ורכוש בהיקף גבוה, גם אם הכנסתם השוטפת אינה גבוהה. בישראל, מס עושר לא הוטל מעולם. בניגוד למדינות אחרות, בישראל גם לא קיימים נתונים מסודרים אודות היקף העושר והתפלגותו בין משקי הבית.כעת, במהלך משבר הקורונה, מיסוי עושר עולה שוב לדיון כאשר על רקע הקושי להעלות את המס על ההכנסה, עלו לסדר היום הציבורי הצעות להטיל מס עושר שישמש למימון חבילות סיוע למשקי בית שנפגעו מן המשבר. אנו סבורים כי חרף כל החששות המובעות מעת לעת, אין די במיסוי הכנסה וכי המטרה של צמצום האי שוויון מצדיקה את הטלתו של מס עושר.

Be the first to comment

Leave a Reply