נדחתה תביעה בגין פיטורים על רקע דתי אך נקבע שנפלו פגמים בהליך הפיטורים

העובדת הזרה עבדה אצל הנתבעת במשך תשע שנים
העובדת הזרה עבדה אצל הנתבעת במשך תשע שנים

עו”ד ג’ון גבע ועו”ד שלומי הדר

בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, התבררה תביעתה של שירה שגב, אשר יוצגה על ידי עו”ד שני בן שטרית, כנגד אמונה – תנועת האישה הדתית לאומית, אשר יוצגה על ידי עו”ד דבורית לב. פסק הדין ניתן בינואר 2019, בהיעדר הצדדים, מפי השופטת יעל אנגלברג שהם ונציג ציבור עובדים, אפרים ויגדר.

הנתבעת היא עמותה העוסקת בתחום החינוך, הרווחה וקידום מעמד נשים בישראל. התובעת החלה לעבוד בתפקיד עובדת סוציאלית במעון של הנתבעת ממרץ 2016 ועד לחודש יוני 2016, המועד שבו פוטרה. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לעילת פיטורי התובעת ולאופן שבו נעשה הליך הפיטורים. עוד חלוקים הצדדים בשאלת זכאותה של התובעת לתשלום פדיון חופשה וסכומים שנוכו משכר התובעת. התובעת העמידה את תביעתה על סך כולל של 122 אלף שקל.

עו"ד שלומי הדר ועו"ד ג'ון גבע
עו”ד שלומי הדר ועו”ד ג’ון גבע

התובעת טענה כי לא קיבלה לידיה הודעה על תנאי העסקה ותבעה בגין רכיב זה סך של 5,000 שקל. התובעת תבעה גם בגין סכומים שנוכו שלא כדין משכרה (487 שקל) ובגין פדיון ימי חופשה (789 שקל). התובעת טענה כי פיטוריה נעשו שלא כדין על רקע דתי, מבלי שנערך שימוע. על פי התובעת, פוטרה מעבודתה על רקע העובדה שסיפרה למנהלתה שהיא לוקחת עבודה לביתה לסוף השבוע. לדבריה, מאותו מועד חל שינוי בהתנהגות המנהלת והמפקחת כלפיה עד כי ביום ביוני 2016 בוטלה הדרכה שנקבעה ובמקומה נקראה התובעת למשרד המנהלת שם נשאלה שאלות בעניין תפקודה וננזפה קשות על ידי המפקחת. התובעת הוסיפה, כי סביבת העבודה הפכה להיות קשה ותוקפנית ובהמשך נקראה התובעת לשיחה שנקראה “שיחת הערכה רבעונית” שהייתה למעשה שיחת שימוע שבמסגרתה נודע לתובעת כי היא מפוטרת.

התובעת טענה כי פוטרה ללא שימוע ומבלי שניתנה לה הזדמנות להתגונן. לדידה, פגם נוסף נפל בהתנהלות הנתבעת שהודיעה לתובעת כי יתקיים שימוע ב-27 ביוני 16 כאשר למעשה הודיעה לתובעת על פיטוריה כבר שבוע לפני כן. התובעת טענה כי בפיטוריה פעלה הנתבעת בניגוד לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תוך אפליה פסולה, וכי היא זכאית בשל כך לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ולפיצוי בגין עוגמת נפש. התובעת העמידה את תביעותיה על סך 75 אלף שקל בגין הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, סך של 35,049 בגין פיטורים שלא כדין ובסך של 5,849 בגין השפלה ועוגמת נפש.

בתגובה לטענת התובעת לפיטורים על רקע דתי, טענה הנתבעת כי ההחלטה על פיטורי התובעת נבעה כל כולה מהעובדה שתפקוד התובעת לא ענה על צורכי המערכת ואין כל קשר לעובדה שהיא אינה מנהלת אורח חיים דתי. על פי הנתבעת, היא אינה מקפידה שבשורותיה יעבדו רק עובדות המנהלות אורח חיים דתי והן אינן מפוטרות בשל ניהול חייהן הפרטיים.

 

באשר לטענה בדבר פיטורים על רקע דתי, בית הדין התרשם, כי הנתבעת לא הייתה שבעת רצון מתפקודה של התובעת. כעולה מעדות ראש צוות באגף הרווחה קריית גת ורפרנטית הרווחה במעון, מדובר במעון רב תכליתי של ילדים בסיכון, כאשר עבודת העובדת הסוציאלית במקום היא עבודה מאתגרת הכוללת עבודה בקצה הרצף כאשר לתובעת ניתנה הזדמנות של כ-3 חודשים להשתלב במקום ובעבודה, אך התובעת לא עמדה בציפיות שהופנו כלפיה. עוד עולה מעדותה של גברת אסרף, כי היא עצמה אינה שומרת מצוות וכי לו הייתה סבורה שהבסיס לפיטורי התובעת הוא מטעמי דת, הייתה נלחמת על מנת למנוע פיטורים מסוג זה. מעדותה של בעלת תפקיד נוספת מטעם הנתבעת, הגברת עטיה עלה, כי במעון מועסקת כבר 16 שנה גננת שאינה מנהלת אורח חיים דתי והנתבעת אינה מוצאת בכך כל פסול בכל הקשור לעבודה במעון. לפיכך, בית הדין לא מצא שהתובעת הוכיחה, כי פיטוריה נעשו על רקע דתי והתביעה בעניין זה נדחתה.

באשר לטענה בדבר פיטורים ללא שימוע, בית הדין עמד על כך שכבר ב-19 ביוני 2016, נאמר לתובעת, על ידי הגברת עטיה, כי היא סבורה שיש לסיים את הקשר בין הצדדים וכי התובעת זכאית ל-4 ימי הודעה מוקדמת. על פי בית הדין, אין מדובר בהודעת פיטורים אלא בדברים שהוצגו בפני התובעת, אך דומה כי דעתה של הגברת עטיה נתגבשה כבר בעת הזו. בית הדין הוסיף, כי משעמדה התובעת על קיומו של שימוע כדין, נאמר לה כי תקבע לה ישיבת שימוע עם יהודית לנגסנר, המפקחת על המעונות בנתבעת. ישיבת השימוע התקיימה ביום ה-27 ביוני ובמסגרתו נפרשה בפני התובעת אי שביעות הרצון של הנתבעת מתפקודה וכן הוצגה עמדת התובעת. בתום הישיבה נמסר לתובעת מכתב פיטורים. על פי בית הדין, בהתנהלות זו נפל פגם שכן דעתה של הנתבעת הייתה מנויה וגמורה עמה עוד טרם ישיבת השימוע. בנוסף, מכתב הפיטורים נשא תאריך שקדם ליום השימוע. על פי בית הדין, השימוע התנהל על ידי הנתבעת כ”מצוות אנשים מלומדה” ולא בפתיחות הראויה. לאור הפגם שנמצא בהליך הפיטורים, בית הדין פסק לתובעת סך של 15 אלף שקל.

באשר לרכיבים הנוספים: נדחתה תביעתה של התובעת בגין אי מסירת הודעה לעובד שכן ההודעה שנמסרה לתובעת עמדה בתנאי החוק. כמו כן, נדחתה התביעה בגין פדיון חופשה. בנוגע לניכוי סכומים שלא כדין מהשכר, נקבע, כי התובעת חייבת בהשבת סך של 18.72 שקל שנוכו בגין “דמי ועד”.

התביעה התקבלה בגין הפגם בהליך הפיטורים ובגין תשלומים שנוכו בגין דמי ועד.

** עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית הדין הארצי.

Be the first to comment

Leave a Reply