עובד אינו זכאי לתגמול בגין עבודה בשעות נוספות שבוצעה ללא אישור מפורש של הממונים עליו

תשלום עבור שעות נוספות שלא נדרשו
תשלום עבור שעות נוספות שלא נדרשו

עו”ד ג’ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב – יפו נדונה תביעתו של אבי לוי אשר יוצג על ידי עו”ד ניר ברקון נגד איילון חברה לביטוח אשר יוצגה על ידי עו”ד יעקב דוידוביץ. פסק הדין ניתן במרץ 2019, מפי הרשמת סימה קרמר.

מדובר במקרה בו התובע נכח במקום עבודתו בחודשים מסוימים מעבר לשעות העבודה הרגילות. הסוגיה העיקרית בה בית המשפט נדרש להכריע היא האם עובד זכאי לתגמול בגין עבודה בשעות נוספות אשר בוצעה ללא אישורו המפורש של המעסיק.

עו"ד ג'ון גבע
מאת עו”ד ג’ון גבע

התובע החל לעבוד בחברת איילון פנסיה וגמל בע”מ, על רקע רכישתה של איילון פנסיה על ידי מיטב דש גמל ופנסיה בע”מ ניתנה לעובדי איילון פנסיה האפשרות לעבוד למיטב דש או לסיים את העסקתם ולקבל את זכויותיהם, התובע בחר להמשיך העסקתו.

בהמשך, שינה התובע את דעתו ובתיאום עם הנתבעת, מסר הודעה מוקדמת כדין וקיבל בהתאם לסיכום בין הצדדים, פיצויי פיטורין וחבילת הטבות. כמו כן, חתם על מסמך בו הוא מצהיר כי הוא מוותר על תביעות כנגד הנתבעת, בין השאר ביחס לתשלום בגין שעות נוספות.

לטענת התובע, הנתבעת חייבת כלפיו בגין שעות נוספות. לפיו, הדרישה נעשתה באופן עקיף באמצעות נוהג ארגוני ועל ידי יצירת תמריצים המעודדים עובדים לעבוד בשעות נוספות.

לטענת הנתבעת התביעה הוגשה בחוסר תום לב שכן בתמורה לחתימה על כתב הוויתור התובע קיבל 8,000 שקל. כמו כן, טענה הנתבעת כי התובע לא ביצע שעות נוספות וכן לא קיבל אישור בכתב ובראש מהממונה עליו, כמתחייב מהסכם העסקה בין הצדדים. לפיכך, אם העובד אכן עבד שעות נוספות, היה זה מעשה התנדבותי מצדו.

בית המשפט קבע כי קביעת סדרי העבודה היא אחת מחירויותיו של המעסיק, שכן הוא רשאי לנהל את עסקו באופן הנראה לו נכון. בית המשפט עומד על פסיקה בה נקבע כי הפעולה הניהולית כוללת את הזכות לקבוע את מסגרת שעות העבודה, אופן רישומן ואף להנהיג כללי בקרה ומעקב אחר הרישום. עם זאת, אין מדובר בזכות מוחלטת למעסיק ופעולותיו ייבחנו לפי אמות מידה אובייקטיביות של תום לב, סבירות ומידתיות.

לגבי תגמול בגין ביצוע שעות נוספות, למעסיק נתונה הזכות להחליט אם דרושה לו עבודה בשעות נוספות או לא, לעובד אין זכות קנויה לשעות נוספות. בכדי שהעובד יהיה זכאי לגמור עבודה בשעות נוספות עליו לקבל אישור ממעבידו ואם לא נדרש לעבוד לא יהיה זכאי העובד לגמול בעדן. עם זאת, הפסיקה הכירה בכך שלעיתים אין צורך בהסכמה או דרישה מפורשת של המעביד לביצוע השעות הנוספות ודי בכך שהייתה הסכמה שבשתיקה או על דרך של התנהגות של גורם מוסמך.

נטל ההוכחה על התובע כי נדרש על ידי גורמי סמכות לעבוד שעות נוספות. במקרה דנן, התובע לא הרים את הנטל האמור. שכן, התובע כלל לא טען כי נדרש על ידי הממונים עליו לעבוד בשעות נוספות ולא ניתן ללמוד מחוזה העסקתו דרישה לכך. בנוסף, הטענה לפיה היה “נוהג” בנתבעת לפיו מקובל לעבוד הרבה לא הוכחה.

יתרה מכך, השתתפות בעלות ארוחות הצהריים כלל לא מלמד על ביצוע שעות נוספות אלא היוותה הטבה אשר שולמה למי ששהה בעבודה מעבר לשעות התקן. כמו כן, אין טענה של התובע לעומס עבודה או מחסור בכוח אדם אשר הביא לכך שהתובע יבצע שעות נוספות. אם הוא מבקש להסיק הסכמה שבשתיקה הוא צריך להצביע על תועלת למעסיק אשר צמחה מהעבודה שביצע בשעות הנוספות. זאת ועוד, התובע היה אחראי על משכורת עובדי מחלקתו כך שלכל הפחות הבין מה עליו לעשות כדי לקבל גמול בגין עבודה בשעות נוספות.

לפי כל האמור לעיל, בית המשפט דחה את התביעה וקבע כי התובע אינו זכאי לתגמול בגין עבודה בשעות נוספות שבוצעה ללא אישור מפורש של הנתבעת. התובע אינו נדרש לבצע שעות נוספות, במפורש או בעקיפין, ואף לא ניתן לראות בנתבעת כמי ששתקה באופן המהווה אישור בהתנהגות. לפיכך, בית המשפט חייב את התובע להשתתף בהוצאות משפט של הנתבעת.

** עד למועד כתיבת שורות אלו, לא ידוע אם הוגש ערעור לארצי.  

Be the first to comment

Leave a Reply