עובד שלא קיבל מנוחה בת 8 שעות בין יום עבודה אחד למשנהו זכאי לתגמול בגין שעות נוספות / מאת: עו”ד ג’ון גבע

התובע, מאבטח מתקנים במשרד הבטחון, התפטר מעבודתו ועתר לבית הדין בבקשה להורות לנתבעת לשלם לו כספים בגין שעות נוספות. לטענתו, זכאותו לשעות נוספות מבוססת על כך, שהוא עבד במשמרות סמוכות ללא שניתנה לו הפסקה בת 8 שעות כמתחייב על פי חוק שעות עבודה ומנוחה. בנוסף טען, כי הוא זכאי לתשלום בגין שעות כוננות וכן עבור שעות נוספות שביצע במהלך קורס הכשרה של הנתבעת

עו"ד ג'ון גבע

בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נדונה תביעתו של דימיטרי קלינין (“התובע”), שיוצג על יד עורך הדין גל גורודיסקי, נגד מעסיקתו, חברת קבוצת השומרים שמירה ובטחון בע”מ (“הנתבעת”), שיוצגה על ידי עורך דין אוראל נדב. פסק הדין ניתן במרץ 2017, בהעדר הצדדים, מפי השופט אורן שגב ומפי נציגת הציבור, שרה חורש.

התובע הועסק כמאבטח מתקנים במשרד הבטחון, באמצעות הנתבעת, שסיפקה שירותי שמירה ואבטחה. לאחר שלוש שנים וחצי, התפטר התובע מעבודתו בנתבעת. התובע עתר לבית הדין וביקש שזה יורה לנתבעת לשלם לו כספים בגין שעות נוספות. לטענתו, זכאותו לשעות נוספות מבוססת על כך, שהוא עבד במשמרות סמוכות ללא שניתנה לו הפסקה בת 8 שעות כמתחייב על פי חוק שעות עבודה ומנוחה (“החוק”). נוסף על כך טען התובע, כי הוא זכאי לתשלום בגין שעות כוננות, שהוא ביצע עבור הנתבעת, וכן עבור שעות נוספות שביצע במהלך קורס הכשרה של הנתבעת.

הנתבעת הכחישה את טענות התובע. לשיטתה, בהתאם לפסיקה של בתי הדין, התובע אינו זכאי להפרשי שכר, אף אם לא ניתנה לו הפסקה בת 8 שעות, בין משמרת אחת למשמרת שנייה. עוד נטען, כי התובע חתם על הסכם, לפיו הוא זכאי לשכר מינימום בלבד עבור תקופת ההכשרה. זאת ועוד, באשר לשעות הכוננות נטען, כי אין מדובר בשעות עבודה ובכל מקרה שולם לתובע תשלום עבור שעות נוספות גלובאליות.

האם התובע זכאי לתגמול בגין שעות נוספות לאור העובדה שלא ניתנה לו הפסקה בת 8 שעות על פי החוק, בין משמרת אחת לשנייה?

בית הדין ציין, כי אין כל מחלוקת בין התובע לבין הנתבעת בעניין נכונותם של דוחות הנוכחות ותלושי השכר. עוד צוין, כי רכיבי התביעה מתחלקים לשלושה. הראשון, גמול בגין שעות שבוצעו במשמרת שנייה, כאשר ההפסקה בין המשמרות הייתה קצרה מ – 8 שעות. השני, גמול בגין שעות כוננות. השלישי, גמול בגין שעות נוספות שביצע התובע במהלך קורס הכשרה.

ביחס לרכיב התביעה הראשון נקבע, כי על פי סעיף 21 לחוק, בין יום עבודה אחד לשני תחול הפסקה של שמונה שעות לפחות. עיון במסמכי התביעה מעלה, כי קיימים ימים בהם לא ניתנה לתובע הפסקה בת שמונה שעות בין משמרת אחת לשנייה.

בית הדין קיבל את טענת התובע, לפיה אי מתן הפסקה בת שמונה שעות, בין יום עבודה אחד למשנהו, משמעותה, כי יש לראות את שעות העבודה במשמרת המאוחרת, כהמשך של אותו יום. דהיינו, התובע זכאי לתגמול בגין שעות נוספות, בהתאם להוראות החוק. בהתאם לסעיף 16 לחוק, כאשר עובד מועסק בשעות נוספות, על המעסיק לשלם לו בעד שתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום, שכר עבודה שלא יפחת מ 125% מהשכר הרגיל, ובעד כל שעה נוספת שאחריהן, לא פחות מ 150% מהשכר הרגיל.

בפסק הדין צוין, כי החוק קובע מפורשות חובת מתן הפסקה בת שמונה שעות. ככל שלא ניתנת הפסקה, מתקבלת תוצאה, לפיה לא ניתן כל סעד כספי בגין הפרת חובה זו. הדבר עלול להוות תמריץ חיובי למעסיקים להנהיג העסקה פוגענית “סביב השעון”, בניגוד למטרות החוק. כלשונו של בית הדין: “היעלה על הדעת מצב שבו יועסק עובד משמרת בת 8 שעות, ישהה בהפסקה 5 שעות ולאחר מכן יידרש שוב למשמרת בת 8 שעות, וכל זאת מבלי שישולם לו גמול כלשהו בגין העובדה שנשללה ממנו זכותו למנוחה בת 8 שעות? אנו סבורים כי התשובה לכך שלילית, הן מבחינת הוראת החוק והן מבחינת מדיניות משפטית רצויה, לפיה הזמן בו עובד נדרש לעמוד לרשות מעסיקו, חייב להיות מתוחם בזמן מוגדר, כפי שנקבע בחוק”. בית הדין קבע, כי התובע זכאי לגמול שעות נוספות בגין עבודה במשמרת שנייה, באותם ימים בהם לא ניתנה לו הפסקה בת שמונה שעות בין המשמרות.

ביחס לרכיב שעות הכוננות נקבע, כי התובע לא הוכיח, שלא שולם לו מלוא הסכום לו הוא היה זכאי. ביחס לזכאות בגין תקופת ההכשרה נקבע, כי גם אם התובע חתם על הסכם כטענת הנתבעת, לפיה ישולם לו שכר מינימום בלבד, הרי שעובד אינו יכול לוותר על זכות קוגנטית. עם זאת, התובע לא הוכיח את זכאותו בגין רכיב זה, הואיל וניתנה לו הפסקה כדרישת החוק.

לסיכום, בית הדין קיבל את התביעה בחלקה והורה לנתבעת לשלם לתובע עבור שעות נוספות בגין משמרות שלא ניתנה לו הפסקה בת שמונה שעות בין אחת לשנייה.

תגובת קבוצת השומרים שמירה ובטחון בע”מ: “פסק הדין נוגד הלכה ברורה ומפורשת של בית הדין הארצי לעבודה, לפיכך החברה הגישה ערעור על פסק הדין”.

Be the first to comment

Leave a Reply